מרץ לאחרי החגים: כדורי תמרים
אחרי החגים נזדקק להרבה מאד אנרגיות טובות כדי לעשות את כל מה שדחינו. כדי לעזור לזה לקרות אין כמו תמרים על הבוקר, ארוזים בכדורים עגולים
יום ראשון פותח את התקופה הכי מאיימת, מבטיחה ומלחיצה בשנה, התקופה שמכונה "אחרי החגים", זאת שאף אחד אינו יודע כמה זמן היא נמשכת. החל מאוגוסט, עונת המלפפונים, אנחנו מתחמקים ממחויבויות, מוחים מצחים לחים ודוחים כל מה שאפשר אל מעבר לאופק. אחרי החגים נתחיל כל מיני פרויקטים, דיאטות, תוכניות כושר, ישיבות מדיטציה. אחרי החגים נאמץ כלב, נאכיל חתול, נתנדב לעמותה. אחרי החגים נעשב את הגינה ונשטוף את האוטו. אז הנה זה בא.
בעונת השגרה שלפנינו, שאליה דחסנו מטלות רבות כל כך, נזדקק להרבה מאוד מרץ. הרוחניקים יאמרו, אנרגיות טובות. הדיאטניות יקראו לזה סוכרים זמינים. בשבילי אלה פשוט תמרים. זה פרי מצוין לסגור איתו את פתיחתה של תש"ע. הוא מתוק ודבשי כראוי למאכל של ראש השנה, עושר הסוכר שבו הופך אותו לחטיף מצוין לשבירת צום הכיפורים (הוא מאכל מסורתי לשבירת צום הרמדאן), והוא אחד מארבעת המינים (ומשבעת המינים). כדורי התמרים שיוגשו בהמשך הם בימים רבים המאכל הראשון שאני אוכלת על הבוקר. אבל לפני שאעלה בתמר ואוחזה בסנסניו, הנה כמה סיפורים על המתוק-מתוק הזה.
לתמרים יש מעמד מיוחד באסלאם וזה כמעט מובן מאליו – עצי התמר הם סימן למים במדבר, הם מספקים צל, קורות וסכך, עמוד לקשור אליו את הגמל ומשהו טעים לאכול, שאפשר לקחת ממנו צידה לדרך מבלי שיתקלקל.
על פי האמונה, כשהמלאך גבריאל הקריא לנביא מוחמד את הקוראן, המזון היחידי שבא אל פיו של האיש היה תמרים. כשהנביא עצמו מסר את דברי האל למאמינים, הם רשמו אותם בהתחלה על גבי כפות תמרים. הנביא לא שכח להשיב תודה לעץ הנדיב, ואמר: "כבדו את התמר...כי נוצר מן העפר שנשאר אחרי שנברא האדם. ולכן התמר דומה לאדם: קומתו גבוהה וזקופה כקומת אדם, והוא נבדל לשני מינים: זכר ונקבה. אם ייכרת ראשו ימות, אם לבו יפצע - ייבול, האם לא כן הוא האדם? כפות התמר כי תגדענה לא תצמחנה אחרות תחתן, גם ידי האדם אינן חוזרות כשהן נגדעות. התמר מכוסה סיבים הדומים לשערות האדם".
חז"לנו החרו-החזיקו אחריו, והשוו את העץ הזקוף לעם הסגולה: "מה תמרה זו אין בה פסולת, אלא תמרים לאכילה, לולבים להלל, חריות לסיכוך, סיבים לחבלים, סנסנים לכבוד, שפעת קורות לקרות בהם את הבית, כך ישראל אין בה פסולת..." ואם תהיתם בנוגע ל"חריות לסיכוך" – חֲרֻיּוֹת (חרות ביחיד) הם ענפי תמרים, ובסיכוך הכוונה איננה לשימון, אלא להכנת סכך.
אז גם ביהדות לתמר יש מקום של כבוד, כי גם אבותינו היו זקוקים לעזרה מהטבע בנדודיהם במדבר. חז"ל חיבבו את העץ, ומכיוון שהיה להם ידע בבוטניקה, הם דיברו עליו בזכר ובנקבה, תמר ותמרה. המעשייה הזאת מאנישה את העצים ומייחסת להם תשוקות של בני אדם: "מעשה בתמרה אחת שהייתה עומדת בחמתן ולא הייתה עושה פירות
אם עדיין לא פירקתם את הסוכה, הנה כמה רעיונות שמצאתי בפורום של הברסלבים, ואיזה מזל שבאינטרנט לא שלחו אותי אחורה, להציץ אל האקשן מעזרת הנשים. החסידים מציעים להשתמש בסוכה כבמין מזווה סימבולי שבו ממתינים דברים טובים לסעודת של החגים הבאים בשנה (שימו לב על הדגש המיוחד על מאכלים לשיפור איכות הזרע): "מומלץ לתלות בסוכה שמן זית ולהשאירו עד סוף החג, שיישאב את כל קדושת האושפיזין, ובשמן זה סגולה עצומה להדליק נרות חנוכה, וכן לתלות בסוכה שני בקבוקי יין, שאחד מהם יהיה כשר לפסח, ולהשתמש ביינות בליל הסדר ובסעודת פורים - חיבור בין קודש לקודש.
"טוב לתלות חיטה ושעורה עד סוף החג, ולאחר מכן להשתמש בהן לחמין של שבת. אפשר לתלות אתרוגים ולאחר סוכות לעשות מהם ריבה, להשתמש בה בט"ו בשבט - סגולה לזרע בר קיימא וללידה קלה. אפשר לתלות צנצנת של דבש ולהשתמש בה בחג שבועות - "חלה ודבש תחת לשונך", שיר השירים. מומלץ לתלות רימונים, סגולה לזרע בר-קיימא (לתלות שבעה רימונים בשבע סוכות של רבנים, ולאחר סוכות לעשות מיץ מהרימונים האלה, ומהכמות הזאת מחלקים למספר נשים לשתות). טוב לתלות בסוכה תפוחים ולאחר סוכות לאכול אותם - סגולה לרפואה שלמה".
באתרם של הברסלבים נאמר על הקטע שלעיל: "מצווה לצלם ולשכפל לזיכוי הרבים", אז לתשומת לבכם! אם השנה לא הספקתם, אז שמרו את הטיפים לסוכה של השנה הבאה.
המתכון הזה, כמו רבים אחרים במדור, הוא בסיס לאלתורים (רעיונות בהמשך). מכיוון שבשבילי זה חטיף בוקר, הנוזל שבו השתמשתי הוא קפה נמס, אבל בהחלט אפשר להחליפו ביין, ברנדי או רום. אני אוהבת לשמור את הכדורים בפריזר, אבל אפשר גם במקרר.
המצרכים
1 חבילה (500 גר') תמרים מגולענים (לא ממרח תמרים!)
1 כוס שיבולת שועל
½ כוס לפחות אגוזים קצוצים
1 כפית קפה נמס מומסת ב-½ כוס מים חמים (או ½ יין, ברנדי, רום...)
קוקוס טחון או אגוזים טחונים לציפוי
ההכנה
שמים בקערה תמרים שיבולת שועל ואגוזים ומרטיבים בקפה או במשקה - לא בבת אחת, אלא לפי הצורך, כדי שלא ייצא רטוב מדי. לקראת הכדרור כדאי לקרר מעט את התערובת במקרר, אבל זה לא הכרחי. בידיים מעט רטובות יוצרים כדורים ומגלגלים כל אחד מהם בקוקוס או באגוזים טחונים.
גיוונים: אפשר להוסיף לתערובת טחינה גולמית, דבש, שומשום, פירות יבשים קצוצים דק.
העיקר שבסוף תתקבל עיסה טעימה שניתן ליצור ממנה כדורים בטקסטורה נעימה לנשיכה. אם החטיף מיועד לילדים קטנים, ותרו על האגוזים. אם לא, אז גם עם סוגי האגוזים אפשר לגוון. אפשר, במקום כדורים, ליצור גליל, שממנו פורסים "עוגיות". אם אתם לא פריקים של בריאות, את שיבולת השועל ניתן להמיר בעוגיות מפוררות (אולי בכל זאת מקמח מלא?).
נא להמתין לטעינת התגובות
