ראשי » סגנון » ניו אייג' » מסביב לקוסמוס

חלוצות הקדברה: המכשפות שמביאות את הפגאניות לישראל

באנגליה של ימי הביניים הועלו מכשפות על המוקד. במאה ה-21 מוגדרת הניאו-פגאניות כדת המתפשטת במהירות הגדולה ביותר בממלכה המאוחדת. ארדן, גבר המגדיר עצמו כמכשפה, ומירה, שהמזבח ממוקם אצלה מעל הספרייה - מדברים על פמניזם פגאני ועל פולחן הטבע וריבוי האלים גם בישראל

 

לאחר מאות שנים חשוכות, במהלכן הועלו על המוקד והוצמדו להן מטאטאים מעופפים ושומות אימתניות, הגיע גם זמנן של המכשפות לזקוף ראש. כן, שמעתם נכון - המכשפות הן כבר לא רק תחפושת, לאחר שהמגזין האנגלי "Fabulous",  הגדיר את תופעת הפגאניות המתחדשת, שהמכשפות הן חלק ניכר ממנה, כדת המתפשטת במהירות הגדולה ביותר באנגליה.

בשנת 2001 היו באנגליה 31 אלף בני אדם שהגדירו עצמם כפגאנים. ב-2009 העריכה "פדרציית הפגאניות" כי חיים באנגליה כ-360 אלף אזרחים המגדירים עצמם כפגאנים. את אורח החיים הפגאני ניתן למצוא כמעט בכל מקום באנגליה. על פי ה-BBC,  קיימת אפילו התאגדות של שוטרים אנגלים פגאניים, שבחלקים מסוימים של המדינה, הותר להם לקחת שמונה ימי חופשה על מנת לחגוג את חגיהם הפגאניים.

המילה "פגאני" מקורה במילה הלטינית "Paganus", שפירושה: "כפרי". המונח נטבע במאה ה-14, כשאנשי הכנסייה נהגו לכנות כך את מי שסגדו לאלים שקדמו לנצרות. באותה תקופה, המילה קיבלה מעמד של מילת גנאי. כיום, המילה מתייחסת למי שמאמינים בפוליתיאיזם (ריבוי אלים).

ניאו-פגאניזם הינו מונח הכולל את אוסף הדתות הרווחות בימינו אנו, ששורשיהן טמונים ומושפעים מדתות פוליתיאיסטיות. קיימים זרמים רבים ושונים תחת ההגדרה של "ניאו-פגאניות", דוגמת: ויקה, אסטרו, הלניסמוסוכדומה. האתר "Adherents", העריך כי בעולם חיים כיום כמיליון ניאו-פגאנים.

פרופסור רונלד הוטון מאוניברסיטת בריסטול מייחס זיקה עמוקה בין הפגאניות לבין הפמניזם. לדבריו, מעמדן של נשים במערכות היחסים ובשוק העבודה התחזק בשנים האחרונות ועל כן הן החלו לחפש מערכת אמונות שתשקף את מעמדן החדש. בדתות הפגאניות, נשים וגברים לוקחים חלק שווה בקיום האמונה ולעיתים, הנשים אף דומיננטיות יותר.

ארדן (שם פגאני), 25, מנהל פורום "אמנות המאגיה" ב"תפוז" וסטודנט למזרח אסיה ותיאטרון באוניברסיטת חיפה, גורס כי מן הדתות המונותיאיסטיות (יהדות, נצרות, אסלאם), נעדר האלמנט הנשי: הן אינן זוכות לקבל בהן כבוד כאלמנט יוצר ובורא.

"במונותיאיזם, לאישה אין כל דרכי מימוש מלבד הבאת צאצאים", אומר ארדן. "לפי התפיסה שלי, האמונה הדתית צריכה לכלול מקום שמכבד, אוהב ומעניק מקום לאישה. בפגאניזם יש ריבוי של אלות וכוהנות. במסורת המקומית הקדומה שלנו, לדוגמא, יש התגלמויות של אלות כנעניות נפלאות. אשרה למשל, היא התגלמות האם שדואגת לצאצאיה ולזוגיות. עשתורת, הנחשבת לזונה, היא למעשה התגלמות המיניות. ענת היא האלה הלוחמת, צמאת הדם.

כשאחיה של ענת ניצח במלחמה והפך לראש האלים, היא רקדה ריקוד ניצחון בדם אויביה. אך ניתן להעניק לענת גם אינטרפרטציה מודרנית שנמנעת משפיכות דם. הניאו-פגאניזם ככלל, נמנע מדם וממלחמות. בדת הוויקה למשל, קיים חוק אחד ויחיד: "עשה כרצונך ובלבד שלא תפגע באחרים".

את הפגאניות, בניגוד לדתות אחרות, מסביר פרופסור הוטון, ניתן לתרגל בכל זמן ובכל מקום, ובכך היא מתאימה יותר לחיים המודרניים הלחוצים. הפגאניות אינה מוגבלת לחוקים או לציוויים, אין צורך ללכת לבית כנסת, לכנסייה או למסגד על מנת לקיים אותה, וכל אדם רשאי להתאים אותה לאורח חייו

וצרכיו.

"באמונות המונותיאיסטיות קיימת ישות אחת, חסרת מין ומגדר", מסביר ארדן. "הפגאניזם המודרני לעומת זאת, מכיל בתוכו את התפיסה שקיימים אלים ואלות רבים. בניגוד לדתות המונותיאיסטיות, בהן האלוהות חסרת אנושיות, בפגאניזם האלים והאלות נגישים, ולכל אחד ואחת מהן יש אפיון אנושי אחר. הקשר עם האלים והאלות הוא ישיר, ולא צריך לפנות לכהן גדול כדי לדעת מה אלוהים רוצה: אני יכול לדעת מה האל או האלה רוצים משום שהם מדברים איתי".

מירה, 43, כלכלנית בהכשרתה, מחשיבה עצמה כפגאנית כבר שלוש שנים. בכל בוקר היא פונה אל המזבח הפרטי בביתה, "מזבח קטן שמוקם מעל אחד ממדפי הספרים שלי", היא אומרת, ומזמינה את האלים לקחת חלק מהחיים שלה לאותו יום, "להביא את התכונות שלהם לתוכי".

"בדתות המונותיאיסטיות יש חלוקה בין מעשים טובים שמובילים לגן עדן, ומעשים רעים שמובילים לגיהינום", מסבירה מירה. "אחד הדברים שהתחברתי אליהם בפגאניות, זה שהכל קורה כאן ועכשיו, אין גן עדן ואין גיהינום, התוצאות הן מיידיות. בנוסף, התחברתי לרעיון של היטהרות דווקא באמצעות השגת דברים, ולא באמצעות הימנעות. בפגאניזם, כל עוד זה לא פוגע במישהו אחר, הכל מותר. היחס למיניות למשל, בניגוד להרבה דתות אחרות, הוא מאוד חיובי ולא נתפס כדבר אסור".

סיבה נוספת שפרופסור הוטון מעלה לגבי הפופולאריות שהפגאניות צברה בשנים האחרונות, קשורה בעיסוק הרב בנושא שנהפך למושג המודרני "איכות הסביבה". על שום המעמד הרם שהפגאניות מעניקה לאדמה ולטבע, היא למעשה הופכת את איכות הסביבה לתחום רוחני.

מירה: "הגעתי לפגאניות לאחר שבתוך תוכי חשתי שאני מכשפה, מבלי להבין מה זה אומר". בעקבות תחושתה זו, קראה מירה את הספר "דרך הקסם", מאת רינה קסם וכיום היא מבינה שמכשפה היא אישה שמחוברת לטבע ולכוחותיו. "הפגאניות מקדשת את הטבע, ורואה את הקדושה הקיימת בכל דבר".

גם ארדן, על אף היותו גבר, מחשיב עצמו כמכשפה ולא כמכשף: "המילה 'מכשפה' עברה גלגולים רבים במהלך ההיסטוריה, ואין לה פירוש אחד. בדתות המונותיאיסטיות, נחשבה המכשפה לתופעה שצריך להוקיע. דווקא בגלל זה בחרתי לזהות עצמי עם המילה הזו, כמעין מרד אישי במוסכמות המונותיאיסטיות. בנוסף, מכשף נחשב בדרך כלל לאדם שצבר ידע פורמאלי בממלכת הכישוף, בעוד שהמכשפה היא האישה הזקנה המתגוררת בבקתה ביער ועושה כשפים בעזרת עשבים. הדימוי של המכשפה יותר מתאים לפרסונה האישית שלי".

על אף הפריחה המחודשת של הניאו-פגאניות, נדמה כי בישראל עדיין מדשדש הנושא מאחור. קיימים אמנם פורומים ואתרים המוקדשים לפגאניזם, אך מספרם של הניאו-פגאניים אינו עולה על כמה מאות בודדות. כך, לפחות, מעריכה רינת קורבט, 29, שחקרה את הנושא במסגרת התזה שלה על "סייבר-פגאניזם" במחלקה ללימודי מידע באוניברסיטת בר אילן. לדבריה, בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה    כלל לא מופיעים נתונים לגבי אנשים המגדירים עצמם כניאו-פגאנים. במחקרה, הסתמכה קורבט על משתתפי "פורום הפגאניזם בישראל" של אתר "תפוז".

קורבט טוענת, כי להתפתחות האינטרנט הייתה השפעה רבה על התעצמותו של הניאו-פגאניזם בעולם, ובארץ בפרט. "האינטרנט יצר עבור אנשים שגילו את הנושא בעזרת ספר או תוכנית טלוויזיה, את האפשרות למצוא זה את זה ולהתאגד". סיבה נוספת להתעצמות הניאו-פגאניזם טמונה, לדעתה, בהתרבות הדימויים של כישוף וקוסמות במדיה, כגון: סרטי "הארי פוטר", "שר הטבעות" והסדרה "באפי ציידת הערפדים".

מירה מאשרת כי האינטרנט עוזר להכיר ניאו-פגאניים נוספים, אך הקהילה בישראל מאוד מצומצמת וחסרים בה מורים וסדנאות. גם ארדן מעיד כי מאז ומתמיד הייתה לו זיקה לרעיונות הקיימים בניאו-פגאניזם, אך הוא ידע לקרוא להם בשם רק בגיל 16, בזכות האינטרנט והמידע הרב הקיים בו בנושא. לדבריו, מפגשי הקהילה הפגאנית הם חברתיים בדרך כלל ולעיתים רחוקות מתקיימים גם מפגשים מאגיים, שבהם כל אחד תורם מכוחותיו ומכשפיו.

על אף בחירתם החריגה, אם תפגשו את ארדן ומירה ברחוב לא תוכלו לנחש מהי אמונתם. בניגוד לסטריאוטיפים, הם אינם לובשים שחור ואין להם קעקועים של סמלים מאגיים המעטרים את כל גופם. משפחותיהם אתיאיסטיות. למרות ששניהם מעידים כי הם מכירים אנשים פגאניים שהחברה ומשפחותיהם הוקיעו אותם, הם טוענים כי במקרה שלהם הם לא נתקלו בבעיה שכזו.

מירה: "הייתה תקופה שחששתי לספר למשפחה שלי שאני פגאנית, שלא יחשבו שהשתגעתי, אבל להפתעתי הם קיבלו את זה בקלות. גם חוג החברים שלי לא השתנה בעקבות היותי פגאנית. היו פה ושם הרמות גבה, אבל הרוב דווקא הביעו התלהבות, זו נראתה להם בחירה מרתקת".

ארדן: "יש לי זוג אחיינים שאני יושב ומספר להם את כל המיתולוגיות והמיתוסים של הפגאניים. המשפחה שלי נהנית מהאושר התרבותי שאני מוסיף, וכמובן שכשמשהו לא בסדר הם מיד מבקשים ממני לערוך כישוף. כבר בתיכון הצהרתי על עצמי שאני פגאני, ואני זוכר שהייתה הרבה סובלנות מצד כולם. אני מאמין, שאם אדם בטוח במה שהוא וחי חיים הרמוניים עם סביבתו, לרוב הוא לא יחווה אפליה".

בראש השנה מירה וארדן אמנם ישבו ואכלו עם משפחותיהם, אך לא ראו בכך את יום חגם. החגיגה שלהם התרחשה ב-21 לספטמבר, הוא ה"מאבון" -  יום השוויון הסתווי,  המסמל את התקופה שבה הימים והלילות שווים באורכם. החג מסמל עבור הפגאנים את כוח השינוי, והוא מתרכז ביופיים של היערות והטבע.

האמת, לא יותר שווה בישולים וכשפים בטבע מגפילטעפיש רוטט בצלחת?

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...