קארמה של כרובים: סלט מלאכים ליום הכיפורים
שחר שילוח מהרהרת באפשרות שמי שהמציא את יום המדיטציה היהודי הלאומי פשוט רצה לספק לתרנגולות, לכבשים, לפרות ולדגים יום אחד של חסד – והולכת על סלט כרובים, לזכר שני המלאכים שהוצבו בקודש הקודשים
ומי באש, מי במים,
מי לאור שמש, מי בעת ליל,
מי בייסורים קשים, מי בפורענות פשוטה
מי בעליצות חודש מאי שלך,
מי בריקבון איטי נורא
ומי עליו אומר כי הוא קרא?
המילים האלה, מתוך Who by Fire של הכהן הגדול לאונרד, נכתבו בהשראת תפילת "ונתנה תוקף" הנאמרת ביום הכיפורים. האגדה מייחסת את חיבור התפילה לרבי אמנון מיהדות אשכנז הקדומה, סביב 1000 לספירה (אם כי על פי החוקרים מקור התפילה הוא ארצישראלי קדום יותר).
כך מספרת האגדה: הבישוף ממגנצא דרש מרבי אמנון להמיר את דתו. הרב ביקש מהבישוף ארכה של שלושה ימים בטרם ייתן תשובה, אך מיד לאחר מכן הצטער על שלא סירב מייד. הוא לא התייצב אצל הבישוף בזמן שנקבע, וכשהובא לשם בכוח ביקש רבי אמנון שיקצצו לו את לשונו על שלא סירב מלכתחילה להמיר את דתו. אך הבישוף ציווה שיקצצו את רגליו שאיחרו להביאו אליו במועד שנקבע, וייזרו עליהן מלח. רבי אמנון גדוע האיברים הובא לבית הכנסת בראש השנה ואמר שם את תפילת "ונתנה תוקף" שחיבר. עם תום התפילה הוא עזב את גופו, אך כעבור שלושה ימים התגלה בחלום לקולונימוס בן משולם. רבי אמנון לימד את קולונימוס את הפיוט וגזר עליו להפיצו בכל קהילות ישראל.
ובתפילה נאמר בין היתר:
אָדָם יְסודו מֵעָפָר, וְסופו לֶעָפָר
בְּנַפְשׁו יָבִיא לַחְמו
מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר
כְּחָצִיר יָבֵשׁ וּכְצִיץ נובֵל
כְּצֵל עובֵר וּכְעָנָן כָּלָה
וּכְרוּחַ נושָׁבֶת וּכְאָבָק פּורֵחַ
וְכַחֲלום יָעוּף
זאת, כמובן, בניגוד לנצחיותו של האל.
גילוי נאות: אינני מאמינה באל בורא עולם. גילוי נאות נוסף: למרות זאת, תפילת ונתנה תוקף מרגשת ומצמררת גם בשבילי, בעיקר בשל השורות המדברות על היותנו בני חלוף. אבל בן חלוף הוא לא בהכרח משהו שמתפוגג אל האַין, אלא משהו שמסיים תפקיד אחד ומתחלף והופך למשהו אחר.
על פי התפילה "וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה מַעֲבִירִין אֶת רעַ הַגְּזֵרָה" – עשו טוב ויהיה לכם טוב. במילים אחרות, וברוח המדור הזה, אם תעשו טוב, אם תצברו קארמה חיובית, יהיה טוב. בכל מקרה, אל תבנו על הסתלקות מוחלטת מהעולם. החלק בתפילה עם האדם המשול לאבק פורח, הזכיר לי את ספרו הקטן והנפלא של המורה הווייטנאמי תיך נאת האן, "לב ההבנה", המסביר את סוטרת הלב הבודהיסטית. הסוטרה נקראת כך כי היא ממצה את לב לבו של מה שלימד הבודהא.
תיך נאת האן, שמרבה להשתמש בדימויים מהטבע המזכירים מאוד את אלה של רבי אמנון, אומר: "אם נשרוף דף נייר, חלק ממנו יהפוך לעשן, העשן ייתמר וימשיך להיות. החום הנפלט מהנייר הבוער יתפשט ביקום
בהמשך הוא כותב: "איננו יכולים להכחיד דבר. רוצחיהם של מהאטמה גנדי או של מרטין לותר קינג קיוו להפחית אותם לכדי אפס. אבל אנשים אלה ממשיכים להיות איתנו, אולי אפילו יותר מאשר לפני מותם, מפני שהם קיימים בצורות שונות משהיו". (תרגם את זה יפה עופר חי).
בקיצור, אנחנו לא מתים, אלא רק מתחלפים. גם מי שאינו מאמין בחיים שאחרי החיים מתחלף: אנו משנים סטאטוס משפחתי, תפקידים בחברה ובעבודה, הופכים מילדים לנערים, מבחורות לנשים, ממבוגרים לקשישים. אני משערת שרובנו רוצים להשתפר ולא להידרדר. גם רבי אמנון וגם תיך נאת האן מציעים להשקיע טוּב בבורסת החיים.
לפעמים נדמה לי שמי שהמציא את יום הכיפורים, יום המדיטציה היהודי הלאומי שהוא גם יום מאוד ידידותי לסביבה, פשוט רצה לספק לנו יום של מנוחה בין ארוחות החג הדשנות. לתרנגולות, הכבשים, הפרות והדגים הוענק יום אחד של חסד שבו לא יצטרכו לחשוש מתורם תחת המאכלת.
למה גזר? כדי שנגזור על עצמנו רק גזירות טובות. למה כרוב? (אני מודה שאת הפרט הזה למדתי רק אחרי שהסלט כבר הוכן) בבית המקדש, בקודש הקודשים ולצד ארון הקודש, הוצבו שני פסלי כרובים, מלאכים שומרים. אל קודש הקודשים לא היו נכנסים, פרט ליום הכיפורים שבו נכנס לשם הכהן הגדול בלבד. אז שישמרו גם עליכם הכרובים, אבל בכל מקרה שמרו על עצמכם.
המרכיבים:
1 כרוב לבן קטן
½ כף מלח, או לפי הטעם
3 כפות חומץ (אפשר גם חומץ אורז יפני)
1 כף סוכר
3 כפות רוטב צ'ילי מתוק-חריף
1 גזר
3-2 כפות שומשום קלוי
ההכנה
חותכים את הכרוב לרבעים, מסלקים את הגזע ופורסים כל רבע. מניחים בקערה ומוסיפים חומץ ומלח, מערבבים. החומץ והמלח מרככים את הכרוב ומורידים את נפחו. מוסיפים סוכר ורוטב צ'ילי. אפשר להחליף את הרוטב בפלפלון אדום חריף. לפני ההגשה מקלפים גזר, ובעזרת הקולפן "מגלחים" תלתלי גזר אל קערת הסלט. מפזרים שומשום קלוי.
נא להמתין לטעינת התגובות
