הצפרדע שבעטה בשמנת: גבריאל רעם במניפסט אנטי-פטליסטי
אמנם צפרדעים לא אוכלות שמנת, אבל הן גם לא אמורות להתנגד לגורלן. גבריאל רעם עם משל עממי על חשבון הכניעה למצב ומלקקי השמנת באשר הם, ולטובת האפשרות לשנות את מציאות החיים שאנחנו מתבוססים בה עד צוואר
שתי צפרדעים, אחת גדולה ושמנה והשנייה קטנה ורזה, מצאו יום אחד דלי של שמנת וקפצו פנימה כדי לשתות. השמנת עלתה להן אל מעל לראש, אך מכיוון שהן היו צפרדעים הן שחו מסביב ושתו מן השמנת המתוקה. לאחר ששבעו ורוו די צורכן, מצאו שאינן יכולות לקפוץ אל מחוץ לדלי. הן נאבקו במשך מספר דקות, מנסות לצאת החוצה.
הצפרדע הגדולה לא ראתה שום תקווה באפשרות לצאת, והיא פשוט ויתרה. אך תוך שהיא שוקעת המשיכה ללקק שמנת מכל עבר. השנייה לא יכלה לאפשר לעצמה לוותר ולטבוע, והחלה לבעוט ולבטוש ברגליה הקטנות. חברתה השוקעת אמרה לה: 'למה את מתאמצת, ממילא תשקעי גם את. קבלי לפחות את הדין בשלווה, ואולי אף תטעמי מעט מן השמנת לפני שתשקע'.
אך הצפרדע השנייה לא הקשיבה, או שלא רצתה להקשיב. היא המשיכה להניע כל איבר בגופה הקטן, ככל שיכלה, נאבקת, מתנגדת לכל הסובב אותה, מנסה להיחלץ. לא מוכנה לקבל כלום כעובדה מוגמרת, הכול עורר בה התנגדות ועל כן בדינמיות של גופה הזעיר היא קראה תגר על הסטטיות השמנונית האדירה שהקיפה אותה מכל הצדדים.
חברתה שקעה כבר מזמן אל תוך ביצת השמנת ולא נודע שבאה אל קירבה, אך היא המשיכה לבטוש ולפרפר, ונראה שמעשים אלה לא נתנו לפי שעה לשמנת לבלוע אותה; וכשהחלה השמנת לבלוע אותה היא ניערה אותה בעזרת תנועות גפיים נמרצות. אך די מהר היא החלה להיחלש, ותנועותיה נהפכו חלשות ואיטיות יותר. ולפני שלא היה בה עוד כוח להניע איבר בגופה, היא הבחינה כי הנוזל השמנוני סביבה מתקשה בהדרגה, וכי לא רק עייפות גופה יוצרת עומסים עליו אלא גם החומר המתגבש סביבו.
חרדה אחזה בה, הנה, לא רק העייפות
ובכן, ככה בעצם עושים חמאה: חובצים בשמנת וחובצים, עד שהיא מתקשה, מכים בה ומכים בה עד שהיא משנה את מצב הצבירה שלה מחצי נוזלי למוצק, כשהשומנים הנוזליים מתקשים. הצפרדע הרזה (מבלי לדעת זאת) מרדה בגורלה. היא לא היתה מוכנה להיבלע בביצת השמנת, או לפחות לא היתה מוכנה להיבלע ללא מאבק. אז היא התנגדה, וההתנגדות שלה שינתה את המציאות.
מציאות ה"ככה זה"; "אלה פני הדברים"; "לא תוכל לשנות את העולם"; "תסתגל ותראה מה ניתן להוציא ממנו"; "צריך לדעת להסתדר עם מה שיש" - כל אלה טובים עבור הרוב שמקבל את הדין ומנסה ליהנות ממה שניתן.
מבחינה זו (ההנאה מהליקוק לפני השקיעה) - הרוב משול לאותו אדם המתנודד במדבר, שלושה ימים הוא ללא מים, ורגע לפני שהוא גווע בצמא מגיח מולו אריה. הוא פונה לאחור ומולו מגיח נמר. למטה הוא רואה בור. הוא קופץ לתוכו ומגלה בתחתית ערימה של נחשים. בדרך הוא נאחז בשיח שצומח מן הדופן, והנה את הגבעול מכרסמים שני עכברים. לפני שהשיח ניתק מן הדופן הוא רואה מספר טיפות דבש על גבי העלים של השיח, והוא מלקק אותם.
זהו משל קצר על מצבו של האדם. כיום האדם מצוי במצב של הסתגלות, סובר כי מכל קטסטרופה צריך להוציא את הכיף והתענוג. כי יש להסתדר עם מה שיש ולהוציא ממנו את המקסימום. אך האדם המורד לא מפסיק להתנגד גם אם ימות באפיסת כוחות; הוא לא מוכן לקבל את מה שהוא פוגש בעולם ובחיים כמציאות הבלעדית, והוא מתנגד לא רק מפני שאין לו מה להפסיד, אלא משום שכזה הוא. ותוך כדי כך הוא מצליח לשנות את המציאות בתוכה הוא נאבק, ומאבקו מותיר בה סימן, משפיע עליה. המאבק מחולל התפתחות, והתפתחות היא תוצר של אי קבלת המובן מאליו כמציאות היחידה.
בפני כל יצור חי עומדת הברירה: להישאר במקום, לקבל את הנתונים הקיימים ולהתאים עצמו אליהם, או למרוד. ותוך כדי המרידה המורד לא רק משנה את המציאות בה הוא חי ובתוכה הוא מורד, הוא גם מכשיר את עצמו ומפתח שרירים כדי להיות מסוגל לחיות בעולם אותו הוא משנה.
המוות, הניוון והזקנה יגיעו למי שמקבל את החיים כמות שהם. כי החיים כפי שהם מובילים לדלדול, לניוון ולחוסר יכולת הולך וגובר. לאור תובנה זו, החיים הם התנגדות למסלול הידוע שנקבע לנו מראש.
שמנת היא המצב הקיים, הבולע את החיים, ועל כן היא מובילה למוות. חמאה היא מה שאנו עושים עם החיים ומהחיים, על ידי כך שאיננו מקבלים את המציאות שאנו פוגשים כמציאות הסופית וכמציאות היחידה. כדי לעבור משמנת בולענית לחמאה מוצקה שנותנת בסיס ממנו אפשר להגיע לדברים - אסור להפסיק להיאבק.
כמעט כל יוצר והוגה גדול ומוערך היה צריך ליצור ולחפש הכרה זמן רב לפני שקיבל אותה. רק לאחר שמאמציי יצירתו הניבו את החמאה הוכרה גדולתו. כך שמרד הוא אמירת לא לשמנת, על מנת להגיע לחמאה. ולא משום שהחמאה היא תחנה סופית, אלא כי היא הבסיס ממנו אפשר להתחיל. בכל שמנת קיים פוטנציאל לחמאה. רק מרידה במצב הצבירה של השמנת יכולה להוביל לבסיס חדש, ממנו ניתן לטפס החוצה מן הדלי הנוכחי בדרך את עתיד וחלל רחבים יותר.
חומר עיוני נוסף באתרהדרך החמישיתובאתרהמכון לאימון תודעתי.
נא להמתין לטעינת התגובות
