ראשי » סגנון » ניו אייג' » פינת הבישול הרוחני

סושי שלא כהלכתו: פינת הבישול הרוחני

שנים לא הייתי מוכנה לטעום מהם, כי בהתחלה הם נראו יותר כמו גאדג'ט יפני מאשר כמו ארוחת צהריים, ואחר כך בגלל שהפסקתי לאכול דגים. שחר שילוח מגלגלת פרפראזה כלשהי על סושי ומבטיחה טקס הכנה יפני הכרוך בחוויה אסתטית עילאית

כיצד נשמעת מחיאת כף יד אחת? [קואן]

למה למחוא כף עם יד אחת בלבד? ומכיוון שטרומפלדור כבר אינו עמנו כמעט 90 שנה, האם השאלה הזאת עודנה רלוונטית? כמובן, קורה מדי פעם שרק כף יד אחת שלי פנויה לפעולות חסרות תועלת, למשל כשהיד השנייה בוחשת את החומץ, הסוכר והמלח לתוך האורז הדביק והחם.

כמו יהודיה טובה אני עונה על שאלה בשאלה ולא מניחה לתעלולי הזן לבצע בי את זממם. קואנים, כמו זה שכאן למעלה, נועדו לטרוף את קלפי תודעתו של התלמיד. הניסיון לפתור את הקואן הבלתי פתיר מפורר את חומות החשיבה האנליטית ומתיש את האגו.

לאחר פינוי המכשולים הקטן הזה התודעה נפתחת. אפשר לומר שזהו אתחול מחדש. אבל אני, קצת קשה לי עם זן בודהיזם, למרות המשיכה החזקה לכל האקססוריז האסתטיים להפליא שנכרכו בו: שרפרפי המדיטציה הקטנים, מלבושי הנזירים השחורים, כלי טקס התה, גני הזן המינימליסטיים, הסושי, ששנים לא הייתי מוכנה לטעום מהם, כי בהתחלה הם נראו יותר כמו גאדג'ט יפני מאשר ארוחת צהריים, ואחר כך בגלל שהפסקתי לאכול דגים. אין לי בבית אף לא אחד מהדברים האלה, פרט לדפי אצות של סושי – הדבר הכי יפה במזווה שלי אחרי הסומק והחצילים מהגינה של אחי.

אני לא מסתדרת עם זן בודהיזם בגלל הקלבסה הישראלית שמוברגת לי על הצוואר. אתם, סוזוקים, מיצובישים ומוראקמים שכמותכם, לא תבלבלו לי את המוח עם מחיאת כף יד אחת. בטוח יש לזה תשובה מנומקת איפשהו בין ספרי המדעים המדויקים, ואם אני לא יודעת אותה, אז בטח יש מישהו אחר שכן. סיכוי טוב שהוא יפני, אם לא יהודי. ככה שום דפוסי חשיבה ישנים לא מתפרקים, להיפך – מתווספת עליהם עוד חומה עבה של בטון תודעתי מזוין.

בארט סימפסון, בן העשר הנצחי, אליל נעוריי ופותר קואנים נודע, גם הוא אינו מתרגש מחידות הזן עתיקות היומין. בפרק הקלאסי הזה מהעונה השנייה של סדרת המופת, ליסה הבודהיסטית ובארט - ובכן, בארט הסימפסוניסט - מדגימים שיעור זן משובש במקצת, למרות שבזן אין דבר כזה שיעור משובש וגם אין דבר כזה שאין דבר כזה.

ליסה: אני רוצה שתכבה את החלק ההגיוני של המוח שלך.
בארט: בסדר.
ליסה: חבוק את הלא-כלום.
בארט: קיבלת.
ליסה: תהיה כאבן בלתי מסותתת.
בארט: בוצע.
ליסה: בארט, אתה רק עושה את עצמך כאילו שאתה מבין על מה אני מדברת!
בארט: אמת.
ליסה: טוב, זה מתסכל מאוד.
עכשיו הם יושבים על פסגת הר, השיעור נמשך.
ליסה: איך נשמעת מחיאת כף יד אחת?
בארט: קלי קלות! (מקיש באצבעותיו)
ליסה: לא בארט, זאת חידה בת 3,000 שנה שאין לה תשובה. היא אמורה לטהר את התודעה שלך מחשיבה מודעת.
בארט: שום תשובה? ליסה, תקשיבי!
הוא שוב מקיש באצבעותיו, וליסה מנסה בשנית.
ליסה: אם עץ נופל ביער ואין אף אחד בסביבה, האם הוא משמיע רעש?

משמיע. בטח משמיע. אין מצב שלא הסתובבה שם איזה ציפור ששמעה את העץ נחבט על קרקע היער.
והנה עוד חידה: כשבמקום דג שמים בסושי קינואה, ככה, בשביל תוספת חלבון – האם הוא עדיין סושי?

אני מכינה סושי שאינו כהלכתו. כדי להעלות את הערך התזונתי שלו, אני מחליפה בשלב שלפני הבישול חלק מהאורז בקינואה. צריך להקפיד על כמות מוגבלת של קינואה, אחרת היא תגזול מהסושי את סושיותו. בינתיים, אם זה נראה כמו סושי, נטעם כמו סושי ומבושל כמו סושי, כנראה זה סושי. ההכנה, יותר מהאכילה, היא טקס, ממש כמו טקס תה יפני, וחוויה אסתטית.

אינספור שילובים יתאימו למילוי הסושי, וכדאי לבחור באוסף מרכיבים שכל אחד מהם מעניק משהו משלו: צבע, פריכות, שובע, נגיעה פיקנטית.
- לתוספת טעם: שומשום קלוי, גבעולי עירית או גבעולים דקים של בצל ירוק
- לפריכות וצבע: סלק, גזר, צנונית (שגם מוסיפה חריפות) – לא מבושלים.
- לשובע: טופו, אבוקדו, פטריות
- לרעננות: מלפפון ירוק, עלים של סלק או של חסה, נבטים.
מומלץ לא להעמיס יותר מדי רכיבים על גליל אחד, ולהכין כמה גלילים שונים זה מזה בהרכבם.

רכיבים ל-5 גלילים

1 כוס של אורז עגול וקינואה לבנה ביחס של 1:5 או 1:4 לטובת האורז, או אורז בלבד
¼1 כוסות מים
1 כף סוכר (לבן או חום)
1 כפית מלח
2 כפות חומץ אורז
2 פרוסות מקובייה של טופו, בעובי של כחצי ס"מ כל אחת
¼ אבוקדו
10-5 גבעולי עירית או 5 גבעולים דקים של בצל ירוק
1 סלק קטן חתוך לרצועות
1 מלפפון קטן חתוך לרצועות
1 גזר קטן חתוך לרצועות
1 צנונית קטנה חתוכה לרצועות
1 עלה פנימי של חסה או כמה עלי סלק, חתוכים לרצועות דקות
5 פטריות
 (אפשר להסתפק רק בחלק מהירקות)
10-5 כפיות שומשום קלוי
5 דפי אצות לסושי
להגשה: רוטב סויה, ווסאבי, ג'ינג'ר כבוש

ההכנה


בסיר קטן שמים את האורז והקינואה (או אורז בלבד) ואת המים. מביאים לרתיחה, מכסים ומבשלים 20 דקות. מכבים את האש ומשהים ל-5 דקות כשהסיר מכוסה. האורז צריך לצאת דביק. בזמן הבישול חותכים את הירקות והטופו לרצועות דקות. מתבלים את האורז במלח, סוכר וחומץ, ומניחים לו להתקרר מעט. כעת מגיע השלב היצירתי, שלב הגלגול. מחצלת זה נחמד, אך לא הכרחי, אפשר פשוט לעשות את זה בידיים.

מניחים את האצה כשצדה המבריק כלפי מטה והפסים שמנוקבים בה נמתחים מימין לשמאל. בעזרת גב של כף, מורחים את האורז על האצה. את השוליים הימניים והשמאליים מקפידים לכסות באורז כמו את יתר שטח האצה, ובשוליים הקדמיים והאחוריים משאירים כס"מ אחד חשוף. צריך למרוח שכבה דקה של אורז, כ-3 כפות לגליל. ניתן לעשות זאת בעזרת הידיים, אבל זה אומר שכל הזמן תצטרכו לשטוף אותן מהאורז שנדבק אליהן.

מפזרים מעט שומשום קלוי על האורז.  במרחק של כ-5 ס"מ מכם, מימין לשמאל (במקביל לפסים המנוקבים) מסדרים פסים צפופים של המילוי. עדיף לא להשתמש ביותר מ-3 ירקות (לא כולל העירית והבצל) לגליל. מגלגלים תוך כדי הידוק עדין ומדביקים את שולי האצה לגליל על ידי הרטבת החלקים שנצמדים זה לזה באצבעות טבולות במים.

לא חייבים לחתוך, אפשר לאכול גליל בשלמותו או חצוי לשניים. זה תחליף מצוין לסנדוויץ' בעבודה ואוכל פיקניקים מעולה.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

פינת הבישול הרוחני

שחר שילוח מבשלת לשבת ומתבלת בקארמה

לכל הכתבות של פינת הבישול הרוחני