ילדת המסעדות: לאכול עם הילדים בבראסרי
כשהיא מבריזה מהגן זה כדי ללכת לבראסרי, היא מבחינה בין קרואסון צרפתי לחיקוי שומני ולמרות שהיא רק בת שלוש, יש לה מדור חדש לביקורת מסעדות (טוב, אמא שלה עזרה בניסוח)
מטיסים מזלגונים בלי בעיה. הבראסרי יחצ
והקטן? בשבוע השני לחייו בילה בארוחת הגעגועים לצ'ימיצ'נגה שהכין השף אבי קונפורטי בצפרה. ככה הוא למד באופן הכי טוב על הפעם הראשונה בה טעמה אחותו הגדולה אבוקדו (אצל קונפורטי בצ'ימיצ'נגה, כמובן).
ללכת לאכול בחוץ עם ילדים מצריך כישרון. יש מקומות ידידותיים יותר ויש פחות. וצריך לקחת בחשבון כמה פרמטרים חשובים.
היתרון הגדול של לגור בתל אביב, הוא שאפשר לקום בשבת בבוקר ולרדת לשתות קפה. לא צריך להרתיח מים, לא צריך לחמם את החלב במיקרו ולא צריך להוציא את הרכב מהחניה (כי בטוח לא נמצא אחת שנחזור).
בדרך כלל אנחנו בוחרים מקום במתחם המגורים שלנו, לפי מה שמתחשק לנו לאכול. אבל הפעם רצה ההורה ש' לגוון ולצאת מהשכונה לכיוון הנמל. אז הוצאנו את הרכב מהחניה, כי כבר חם מדי בשביל ללכת ברגל, אבל הרצון לגוון נפל בדיוק ביום בו התקיים הטריאתלון וכל הכניסות לנמל היו סגורות.
אחרי כמה סיבובים למצוא חניה קרובה לשם, כשאנחנו חולפים על פני הבית שלנו בכל סיבוב (החניה שלנו כבר נתפסה בסיבוב הראשון) שינה ש' כיוון ונתן גז על אבן גבירול לכיוון דרום. כזיהתה הילדה את הכיוון, התחילה מיד לצרוח שהיא רוצה פנקייק, כי בבראסרי (זה הכיוון) אוכלים בבוקר פנקייק. גם אני התחלתי לצעוק, אבל לא "פנקייק", אלא "לא הזמנו מקום"! אין סיכוי שיהיה שם מקום בשבת בבוקר ואני צריכה קפה ומהר!
התגובה של ש' הייתה ללחוץ חזק יותר על הגז (שזה "יהיה בסדר, סמוך על סמוך"), רק שאני לא סומכת אלא על אבינו שבשמיים. לכן, כשהגענו והמקום היה מלא, עמדתי בחוץ בחוסר אמונה מוחלט, אלא שבתוך כמה דקות היה שולחן. בפנים.
כשנכנסנו, אף אחד לא עשה סימן שהעגלה שלנו עושה עליו רושם, אפילו שהיא ענקית וכבדה, מוצי אורבן, שזאת הארבע על ארבע של העגלות, ועוד עם האמבטיה. תוך שניה נלקח הכסא הרביעי מליד השולחן והעגלה תפסה את מקומו - יעיל, מהיר, נוח ובלי פרצופים. אז נכון שהיו שם עוד זוגות עם ילדים ועגלות, אבל בכל זאת מדובר בענק רב זרועות.
המולה של אנשים ועגלות אמיר מאירי
לבקשתנו, הפנקייק לילדה הגיע במהירות, אולי פשוט כי פחדו שם שהיא תתחיל לצרוח (למרות שההמולה הייתה גדולה בלאו הכי). המנה שלי תפסה כנראה טרמפ על איום הצרחות והגיעה מהר גם כן. שלושה פנקייקים מקמח לבן (בכל זאת בראסרי) חמים, בגודל ובעובי הנכון, מלווים בבקבוקון מייפל ובצלוחית פירות. מנה צבעונית, אסתטית ומאוד טעימה.
גם המנה שלי היתה צבעונית, אסטית וטעימה וכללה בקבוקון יוגורט שהיה קטן מדי והספיק רק כדי לקשט את המנה בלבן, פירות טריים ומגוונים (דובדבנים, שזיפים, בננות, פירות יער), קערית גרנולה במידה הנכונה ודבש.
מיץ התפוזים לא טבעי, אבל אני מחבבת את טעם הלוואי שנלווה למיצים שלא נסחטים במקום, הקמפרי היה חזק, אבל היי, לא אני שתיתי אותו וש' היה מרוצה.
הגיעה גם סלסלת לחמים ומאפים שמתלווה לכל סוגי ארוחות הבוקר במקום, עם חמאה ושני סוגי ריבה: אדומה ומתוקה, צהובה ומרירה.
ילדת
המסעדות צייצה (יותר נכון צייצרחה, שזה צרחות של קטנה בת 3) שהיא רוצה מזלג קטן - ריטואל קבוע בכל מסעדה ובכל בית קפה. שוב לא התרגשו מאיתנו ובמהירות הבזק הגיע מזלגון.
שני קפה או-לה ענקיים ומצויינים הגיעו לבקשתנו (עם כל ארוחת בוקר מגיעה פעמיים שתייה, קרה וחמה) ובעזרתם חיסלנו את סלסלת הלחם והמאפים. ילדת המסעדות נטשה את הפנקייק לטובת העוגיות המצויינות שנלוות לקפה, ונוכח ההתלהבות שלה הגיעה לשולחן צלוחית עוגיות במיוחד בשבילה על חשבון הבית, מבלי שנבקש, וזו לא הפעם הראשונה שזה קורה שם.
בשלב הזה התעורר העולל ואנחנו פילסנו דרך החוצה עם הארבע על ארבע שלנו בין האנשים הרבים. בכניסה פגשנו את יגאל עדיקא שאולי אתם מכירים אותו כשימי אנג'ל. "אני מת מרעב", הוא שח לנו. "כמה זמן צריך לחכות פה למקום? איזה פלצנים, כמה פוזה". לא התווכחנו. בכל זאת הוא זה שירה בבורר.
דבר ילדת המסעדות: פנקייק מצויין, מלצרים נחמדים זמינים ויעילים למרות שהיה עמוס ביותר ולמרות שאני נודניקית. קיבלתי מזלג קטן (שזה לא מובן מאליו) וגם צ'ופר.
דבר ההורים: טעים, יעיל ובלי פרצופים על גחמות ועל עגלה. האוכל הגיע מהר לילדה.
דבר העולל: אני ישנתי כל הזמן.
עוד אוכל לילדים: דלפק עמוס קרואסונים ועוגות. יש גם דייסת אורז, שקשוקה וארוחת בוקר רגילה עם חביתה. כל סוגי המשקאות. סלסלת הלחמים והמאפים טובה אבל חסר לחם לבן ללא קצח ותבלינים. פשוט. (גם להורים, אבל במיוחד לילדים.)
אווירה: המולה מקסימה של שבת בבוקר, הרבה הורים, סבתות, ילדים ותינוקות.
בראסרי, אבן גבירול 70 תל אביב. טל': 03-6967111
נא להמתין לטעינת התגובות
