ראשי » סגנון » אופנה ועיצוב » רובין גיבון

המראה הלא נכון: מה מצפים מאישה יפה להגיד?

האם אישה יפה שמצטלמת בחזה חשוף יכולה להיות שמרנית? האם אישה בעלת מראה ממוצע חייבת להגיד דברי חוכמה וחמלה? רובין גיבון מנתחת שלושה מקרים של מראה ודעות קדומות

תחרות מיס אמריקה נשטפה בשבוע שעבר בפרסומים הקשורים לתמונותיה בחזה חשוף של מיס קליפורניה ולהתבטאות שלה נגד נישואים חד-מיניים. כל מה שיצא מהפה של ספונסר התחרות, דונאלד טראמפ (ומפיו של כל אחד אחר),  עסק במראה בובת הבארבי של מלכת היופי.

לדעתו של טראמפ, אנשים נסערו בעניין הערתה של קארי פרג'ין על נישואים חד מיניים, רק בגלל שהיא אישה יפה.

אולי טראמפ עשה אבחנה פשוטה על כך שאנשים שמים לב לנשים מושכות, אבל רק בגלל שקהל מסתכל על אישה במבט ארוך ומעריץ, זה לא אומר שהוא מקשיב למה שיש לה להגיד. כל אישה יפה שהתייחסו אליה בביטול, כי היא בטח טיפשונת, תוכל לאשר את הדעה הקדומה הזאת.

ועדיין המראה - או מדויק יותר, חוסר ההתאמה שבין מילים למראה - מילא תפקיד בדרך שבה התייחסו לפרג'ין. למרות שחלקנו מנסים להעמיד פנים שהמראה אינו נחשב, ישנם ארכיטיפים שמושרשים בתת המודע שלנו בנוגע לאופן שבו אנשים מסוגים מסוימים אמורים להיראות. אנחנו כל הזמן מניחים הנחות שמבוססות על הארכיטיפים האלה. לפעמים, כאשר ההנחות מתגלות כשגויות, תחושת הבלבול המביכה עשויה להיות דווקא הפתעה נעימה, למשל כשהמתחרה החנונית בתוכנית הכישרונות מתגלה כבעלת קול של דיווה.

אבל לאחרונה חוסר ההתאמה הזה גרם לאנשים חוסר נחת. חכמי השבט מוטרדים מפני שבראיונות אליזבת' אדוארדס, רעייתו של ג'ון אדוארדס שהיה מועמד הדמוקרטים לנשיאות, ביטאה עניין מועט בתינוק שעשוי להיות בנה של בעלה מחוץ לנישואים.

הקומיקאית וונדה סקייס חטפה על הראש אחרי שהבדיחות שלה בסעודה של איגוד עיתונאי הביתהלבן היו קצת יותר מדי חדות. חלק גדול מזה קשור באישה שדיברה. וגם באיך שהיא נראית.

טראמפ עשה שיעורי בית לפני שיצא להגן על הערתה של פרגי'ן בעניין הנישואים החד מיניים. הוא ציין שבחן בקפידה את התמונות החשופות של פרג'ין - משימה שלבטח גרמה לו ייסורים - ומצא שאין סיבה למהומה או לשלילת התואר ממנה. הוא הגן על זכותה לומר את דעתה, ואף הוסיף שעמדתה בנוגע לנישואים חד-מיניים דומה לזו של הנשיא.

אז למה אנשים מתעצבנים מהערה של משתתפת בתחרות יופי, שאגב, אפילו לא ניצחה בה?

כשהמראיין האינקוויזיטור של פרג'ין, הבלוגר המוכר בשם פרז הילטון, שאל על נישואים חד-מיניים, אף אחד לא באמת ציפה ממנה שתגיד משהו מעבר למלמול המילים "שלום עולמי", "אהבה" ו"סובלנות". אבל היה לה אומץ להחזיק בדעה משלה - ולא משנה עד כמה מוזרה ולא פוליטיקלי קורקטית היא נשמעה.

אם לא די בכך, זאת גם לא הייתה השקפת העולם שלה ציפה הקהל מבלונדינית בת 22 שמציגה בגאווה את הנכסים המנותחים שלה בערוץ הממלכתי, במין תחרות ששימשה כמקור השראה לכמה וכמה מופעי דראג. פרג'ין בחרה בדעה שמרנית. ומה לעשות שהיא לא נראית כפי שאישה שמרנית שמשתפת את הציבור בדעותיה הנוצריות אמורה להיראות. 

היא לא הייתה לבושה בצניעות וגם לא נראתה כמו אחת מילדי הנוצרים האוונגליסטים, שברחה מהסט של הסרט Jesus Camp. פרג'ין נראתה כמו אחת שנהנית מדרינק של קוסמופוליטן. מילותיה של פרג'ין פגעו כמו מכה מתחת לחגורה ברבים שחשבו שהם יודעים איך נראית אחת שמתנגדת לנישואים חד-מיניים.

אליזבט אדוארדס - שאובחנה כחולה בסרטן חשוך מרפא ונבגדה על ידי בעלה - כתבה ספר זיכרונות וקידמה אותו באמצעות ראיונות לתקשורת, שבהם היא סירבה לנקוב בשמה של האישה האחרת ודיברה בחוסר עניין על התינוק שאולי הוא בנה של בעלה ואולי לא.

התגובות להופעותיה של אדוארדס בתקשורת גילו אהדה מסוימת כלפיה. אבל היא גם הייתה מטרה לכמות מופרזת של צקצוקי לשון, על כך שלא אמרה את הדברים השטחיים המתבקשים שהייתה צריכה לומר, בנוגע לתמימותו של התינוק ועד כמה כולם צריכים לפעול למען טובתו של הילד לפני שמתחילים בהטחת רפש, אפילו שכל מבוגר שמעורב בסיפור יודע שמילים כאלה הן הצגה מיתממת.

במקום כל זה, האישה בעלת המבטא הדרומי הרך והטון האמהי פשוט אמרה שהילד הוא לא העסק שלה. זוהי לא התגובה שלה מצפים מאישה שהגזרה שלה נטולת חיטובים ושנראית תמיד כאילו היא לבושה לאסיפת הורים. האם אנשים היו מגיבים באותה תדהמה אילו לאדוארדס היה גוף של אתלטית ומלתחה כמו של קארי ברדשאו? כנראה שלא. כי מאישה שנראית ממש טוב מצפים להיות עסוקה בעיקר בעצמה, אלא אם כן הוכח אחרת.

באורו הבהיר של יום חולין, הקומיקאית וונדה סקייס הותקפה בגלל שירדה על ראש לימבאו במונולוג שלה בבית הלבן. פתאום החבר'ה מהמדיה שכחו את משמעותן של הגזמות, ודנו בכובד ראש בבדיחות של סקייס ובצחקוקים של הנשיא כששמע אותן.

אך בעיצומן של ההאשמות מורטות העצבים האלה, אי אפשר שלא להבחין במסר הסמוי. אל סקייס, אישה שחורה קטנה עם פה גדול, הופנו אצבעות מאשימות. כולם ציפו ממנה להשאיר את הדעות שלה אצל השירות החשאי ולשחרר רק כמה הערות משעשעות בסגנון בדיחות של כושים.

סקייס ידועה בלשונה המושחזת. היא יותר דומה לקומיקאי ביל מאהר מאשר לביל קוסבי. אבל יש הנחה שלפיה קומיקאים לבנים ממין זכר אומרים את דעתם ולוקחים את הסיכון שיפגעו במישהו כדי להרוויח את הצחוקים. 

אם מהאר היה מופיע עם הערות דומות לאלה של סקייס, סביר להניח שהקהל היה מודה לו על כך שלא אמר משהו באמת מזעזע. במקרה של סקייס הכיוון היה מחמיר: שתתבייש לה!

כולם יודעים שהמראה יכול להטעות, אבל לפעמים הוא גם יכול להותיר אתכם ללא מילים.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

רובין גיבון

פובליציסטית האופנה של הוושינגטון פוסט

לכל הכתבות של רובין גיבון