השבט האבוד של הרב אזרחי: הניוז אייג' של השבוע
אוהד אזרחי מקים קהילה חדשה ומדבר על הניסיונות במיניות שיזם בקהילה הקודמת ועל השינוי הצפוי לאנושות; הרב מרדכי גפני, שברח מישראל בעקבות תלונות על ניצול מיני - חוזר לפעילות; וההינדים רוגשים בגלל קריקטורה
"החזון אליו התחייבנו לפני שנה וקצת, לאסוף מחדש את השבט העברי ולהתחיל לחיות יחד ולחקור צורת חיים חדשה שמחדשת את היהדות משורשיה העבריים ואת חיי השבט – החזון הזה קורם עור וגידים". כך בישר לפני כשבוע אוהד אזרחי, מאושיותיה של היהדות המתחדשת במחוזותינו (ואדם שאני מעריך), כשעבר לביתו החדש ביבנאל.
אזרחי מקים שם קהילה "הלומדת על בשרה כיצד לחיות אחרת, באהבה, בכבוד ובאמת בין אדם לרעהו ובין אדם לאדמה, ומתוך פתיחות לרוח ההוויה הגדולה". הרב אזרחי, שכבר עמד במרכז קהילה שפורקה ("המקום" במצוקי דרגות), חוזר אם כן לפעילות מלאה, וזה כמובן זמן טוב לשאול שאלות ולערוך סיכום ביניים.
למה קהילה? למה לסיים את החיים בראש-פינה, אתה ומשפחתך, בהם הצעת פעילויות אבל לא ריכזת סביבך אנשים במבני קבע?
"למה? באמת באמת – כי כך נאמר לי "משמיים" שעליי לעשות. לא פעם ולא פעמיים. אני באופן עמוק חלק משבט. שבט אבוד משהו, אבל קיים ומפוזר. השבט העברי הזה קשור לאלוהי העברים ולאדמה, אך איננו כבול באמת להלכה היהודית או למערכות הסמכות הדתית. יש הרבה אנשים כמוני כיום, שמרגישים קשורים לשושלת העברית, היהודית או הקבלית - אך לא באופן מצומצם או גזעני, אלא בצורה שקשובה לאמת של הדור שלנו – דור שדורש שלום, שלום עמוק, בין אנשים, בין לאומים, בין אדם ואדמה ובין איש ואישה.
"העידן המודרני יצר את הבדידות האנושית הגדולה. האינדיבידואל התפתח בעידן האחרון עד מעבר לעצמו, והוא מביא על עצמו כיום כליה בדמות אסונות אקולוגיים וכלכליים כבדים, מחלות ממאירות ומידה רבה של חוסר אושר. ידידי, אני באמת חושב שהאנושות והמבנים המדיניים-כלכליים-חברתיים שלה הולכים לעברי פי פחת. שינוי גדול צפוי לנו כאנושות.
"דברים לא ימשיכו להיות כפי שהיו במאה השנים האחרונות, ואנחנו נקראים ליצור אלטרנטיבות. 'השבט' הוא אלטרנטיבה כזו. המין האנושי הוא יצור שבטי. וזה בריא לנפש ולגוף ולכלכלה לחיות חיי ערבות הדדית כחמולה, כשבט, כקהילה – לא חשוב מה.
"אני אינדיבידואליסט גדול. אני אוהב שקט. אוהב מאד להיות לבד ולהתבודד – כמו כל אומן או כל הוגה. ואינני סובל שיחות בטלות וסמול-טוקס. השבט שלנו כיום מלא טיפוסים אינדיבידואלים מאד. אמנים ויוצרים בתחומים שונים. אינני אוהב תופעות של גרופיות והפנוּט קבוצתי, ואני מאמין שטיפוסים שיודעים את עצמם כאינדיבידואלים יציבים יכולים לבחור בקבוצתיות שהיא מעבר למרד בקבוצה, מעבר לאגו המתגונן – לקראת אינטליגנציה קהילתית שהיא יותר מסך כל מרכיביה: קבוצה שמחפשת ליצור לאט לאט ומהר מהר צורה אחרת של חיים יחד".
אתה כותב שמטרתך, בין השאר, היא "לחקור צורת חיים חדשה, שמחדשת את היהדות משורשיה העבריים ומחדשת את חיי השבט". מדוע לדעתך חשוב לחדש את היהדות? מה רע בהצטרפות לאורתודוקסיה, ומה רע בהשלכת כל המטען היהודי והתחלה לגמרי מחדש?
"היהדות חולה במחלה שנקראת 'גלות', שהיא ניתוק מהגוף, מהחומר, מהנשי ומהאדמה. לכן היא גם מפוחדת, מבוהלת ותגובתית ביותר כלפי אומות העולם. צריך לחזור לפשטות ולתמימות, לענווה פשוטה גם ברובד הלאומי – ענווה שרואה אנשים ואומות אחרות בגובה העיניים, ללא התנשאות וללא התבטלות. אינני רואה גם טעם בעזיבת היהדות כולה, על כל תסביכיה. כי בתוך התסביכים יש גם חוכמה (חסידות למשל) ויש ריטואלים שעובדים נכון (שבת למשל – אם לא הופכים אותה לטרור דתי של אסור, ואסור ואסור) - וחגים נפלאים עם יסודות כנעניים פגאניים, שמהדהדים היטב עם הטבע המקומי.
"אני, כידוע, די בקיא בתורות אחרות, אבל יש עבורי משהו אותנטי יותר ופשוט יותר בדבקות החסידית, שרק צריך לנקות אותה מאבק הגלות הנפשית, לשחררה מכבלי הדת ולחבר אותה מחדש לרוח אלוהים חיים והנה יש לך דרך חיים נפלאה, מלאה שמחה וכוח, שמתאימה לא רק לנזירים אלא לאנשים, נשים וטף – כמו ששבט חי ונושם צריך להיות".
יש אומרים שקהילת "המקום" לא סתם התפזרה, אלא התפוצצה מבפנים בגלל מתחים בלתי פתורים, רבים מהם על רקע, איך נאמר, התרבות המינית האוונגרדית שערכתם במקום. האם חלק מהמסקנות שהעליתם לקראת בניית הקהילה החדשה קשורות לטיפול בנושאים מיניים וזוגיים, כלומר האם תטפלו בהם בצורה שונה?
"מי שרוצה דווקא ליפול קרבן לקול הפולני של עצמו ולומר "הנה, הם ערכו ניסיונות פתוחים במיניות ולכן זוגות שם נפרדו והקהילה התפרקה" מוזמן להאמין לשד הקטן הזה שלו. אני הייתי ממליץ לאדם כזה לבדוק למה הוא בוחר להסתכל על הזוגות שנפרדו (שלושה בס"הכ) ולא על האהבות הגדולות שדווקא נוצרו שם... ולמה הוא חושב לתלות את זה ב'מיניות האוונגרדית', כדבריך.
"אני יכול לומר שרוב רובם של האנשים שהיו בקהילה ונפתחו לחקר אישי של משמעות מערכות היחסים, והמין והאהבה, ושאלו כיצד אהבה יכולה להתממש ללא פחד, קנאה, אלימות וכפייה – עדיין עוסקים בכך, ואף מעמיקים חקר, ובשמחה רבה. למען האמת, אחת המורות הגדולות שלנו לכיוון הזה היא סבינה ליכטנפלס, מי שייסדה את קהילת "תמרה" בפורטוגל, ובחג השבועות הקרוב תגיע להעביר אצלנו סדנה עמוקה על "חכמה נשית ושלום בין המינים".
"בכל מקרה, מובן שלמדתי המון בתקופה הזו והשבט בנוי מהרבה בחינות באופן שונה מקהילת המקום: הוא הרבה יותר יציב והרבה יותר פלורליסטי. יש בו מנהיגות מבוזרת ומוקדי עניין שונים וכר נרחב לאנשים שונים לגדול ולהתפתח ולמצוא את עצמם בעמדות מנהיגות כשצריך".
ביבנאל גר כיום הרב אליעזר שלמה שיק, שאת החוברות הקטנות הגדושות בעיבודים שלו לתורותיו של רבי נחמן מברסלב מחלקים חסידיו תחת כל רמזור אדום. ראשית, אם כן, למה דווקא יבנאל? שנית, עד כמה שאולי היה נחמד לשאוף לשיתוף פעולה בין הקהילות, האם אתה לא צופה מתח שעלול להיגרם משתי קהילות רוחניות (ושני מורים רוחניים!) המנסות לחיות באותו מקום? שלישית, האם יש לך מסר מסוים שאתה רוצה להעביר לקהילה של הרב שיק?
"אחד הדברים היפים ביבנאל זה שיש בה הרבה תת קהילות. אכן, אחת מהן היא הקהילה הברסלבית של הרב שיק, שמהווה כ-15% מהאוכלוסייה. אבל יש ביבנאל, למשל, גם קבוצה של יהודים משיחיים למען ישוע, והרבה חקלאים ואנשים פשוטים וטובים. יש אומנים לא מעטים שמתחילים לזהות את המקום כאזור עם פוטנציאל גדול.
"בכוונתנו להקים פה אקדמיה לאומנות בגישה רוחנית טרנספורמטיבית ובית מדרש פלורליסטי לקבלה, שיתחיל לפעול כבר בשנה הקרובה וימשוך אליו תלמידים מכל הארץ. אין, למעשה, עוד בית מדרש כזה - שפתוח לגברים ולנשים, לחילונים ולדתיים ולכל מי שבאמצע - יהודים ולא יהודים, שמאפשר לימוד רציני ומעמיק של קבלה, בגישה שאני דוגל בה (ואתה כמדומני גם) – גם אקדמית וגם רוחנית-אמונית,
"אני מניח שבקרוב נלך להתפלל קצת עם הברסלבים של הרב שיק. אחרי ככלות הכול, יש הרבה גם מהמשותף בינינו. ננסה להכיר, ואף כי ברור לנו שעלולה להתלקח אש המחלוקת, אנחנו מקוים ללמוד יחד כיצד לעשות טוב למקום הזה, על כל המגוון האנושי שיש בו. הברסלבים אומרים שמיבנאל יגיע המשיח, ואני יודע שאחד הדברים שרבי נחמן אמר זה שהמשיח יכבוש את העולם כולו ללא אלימות כלל, רק בשירה ובנגינה. אז אני פשוט מזמין את עצמנו ואת הקהילה של הרב שיק לשיר יחד שירי אהבה לאלוהים".
שיהיה בהצלחה.
לפעמים אנשים נפרדים גם בלי אקספרימנטציה מינית: ב-2002 נסעה נינה פוליי לבקר את בעלה שעבד אז בהודו. כאשר חזרה לניו יורק לשבוע, היא קיבלה ממנו דוא"ל ובו הוא מבקש ממנה שפשוט לא תחזור. מתוך שברון הלב שלה יצרה פוליי בשנים הבאות עיבוד אנימציה ל"סיפור הפרידה הגדול בכל הזמנים", שהוא על פיה הרמאיאנה, אחד משני האפוסים הגדולים של התרבות ההודית.
הרמאיאנה, שיש עליה איזה אלפיים שנה בקלות, מספרת על מאבקו של ראמה להחזיר אליו את ממלכתו האבודה, ובדרך גם את אשתו שנחטפה, סיטה. הבעיה היא שכאשר הוא מצליח לשחרר אותה מטלפיו של השד הגדול ראוואנה, עולה בו החשד שמא סיטה לא היתה נאמנה לו לחלוטין בזמן שבייה. למרות שהחשד מוזם מכל בחינה של הגיון בריא, כדי להפיס את בני עמו (שעדיין חושדים בתומתה של מלכתם), ראמה בסופו של דבר מגרש את סיטה. האפוס, אם כן, חוגג אידיאלים נשגבים כאומץ, גבורה, יושר, ציות עיוור לחוק העליון ושוביניזם.
סרט האנימציה של פוליי, Sita Sings the Blues, שיוצא בימים אלה ב- DVD, מציג את הסיפור בשלושה סגנונות שונים של אנימציה ועם הקבלה לסיפור הפרידה שלה עצמה. היא מפיצה אותו בחינם (אפשר לראות את כולו כאן) וזוהי דרך נהדרת להכיר את אחד המיתוסים הגדולים של האנושות.
אבל כמובן לא כולם מרוצים. קבוצה של הינדים קנאים מוחה על הצגתה של הרמאיאנה בצורה שהיא לדעתם "חסר כבוד במכוון ומשפיל לכל הינדי באשר הוא". הם רומזים שלא כדאי שיקרה שוב מה שקרה עם הקריקטורות על מוחמד, ולאחרונה הספיקו שוב להתעצבן מציור של קאלי מאת פוליי.
אז חמומי מוח תמיד יהיו, אבל מה שהכי מעניין בסיפור הזה הוא עצם תופעת קיומם של הינדים קנאים. בדת שהיא אולי הכי סובלנית ופלורליסטית בעולם (עד שקשה בעצם לקרוא לה דת – זו בעצם משפחה גדולה של דתות) קמו בעשורים האחרונים קנאים ולאומנים, שמעסיקים את עצמם כמעט בלעדית בספיגת עלבונות והגנה על איזשהו "טוהר הינדואיסטי" שהם המציאו (ושהם קושרים בדרך כלל לדמותו של האל ראמה).
כמו הפונדמנטליזם האיסלאמי, הנוצרי והיהודי, גם כאן מדובר בתופעה שהיא בפירוש מודרנית. מגני המסורת הגדולים למעשה ממציאים מסורת משל עצמם: זוהי צורה חדשה של קנאות. ברור, ההתרפקות על עבר מושלם (ודמיוני) מתרחש רק כאשר מספיק רחוקים ממנו כדי לא לדעת מה בעצם היה. הגעגוע למסורת מתחיל רק כאשר המסורת מתפרקת, וזה לא קרה אלא בעידן המודרני.
ובקטנה: הרב מרדכי גפני, שברח מהארץ לפני שלוש שנים אחרי שהתברר לו שהמשטרה בעקבותיו, חוזר ללמד כמורה רוחני בקורס יוקרתי (ויקר) של קן ווילבר. נגד גפני הוגשו תלונות על ניצול מיני של כמה מתלמידותיו, ולמרות שעומדת לו כמובן חזקת החפות, קשה להצדיק את בריחתו מהארץ כאשר הוא מבוקש על ידי המשטרה.
אחרי המקרה, כשהגיע לארה"ב, הודה גפני שהוא "חולה" וזקוק לטיפול, אבל כיום בין הפרטים הביוגרפיים שבאתר שלו ניתן למצוא רק הכחשות גורפות ל"תלונות השקריות בפירוש" שניתן למצוא עליו ברשת. יכול להיות שהוא אפילו מלמד איך להתמודד עם תשוקות בעייתיות.
נא להמתין לטעינת התגובות
