פינת הפסיכולוגית: מה עושים עם ילד צעקן?
בתי בת השש היא ילדה צעקנית, וכל ניסיונותינו לגרום לה לדבר בשקט עלו בתוהו. הפסיכולוגית ד"ר עדנה כצנלסון משיבה
"הצעקה" של Edvard Munch. עיבוד מחשב: שי קראוז
ילדים צועקים מכמה סיבות: ירידה בשמיעה, מודל הורי של דיבור בקול רם, כדרך לפרוק מתח או סיבה רגשית: הם רוצים שיקשיבו להם ויעניקו להם תשומת לב, גם אם תשומת הלב היא שלילית, בצורת כעס והטפת מוסר. נסו לבדוק מדוע בתכם צועקת. מה היא מרוויחה? לעתים היא מפסיקה פעילויות אחרות שלכם (בדקו אילו), לעתים גורמת לכך שתתמקדו בה, ולעתים חווה את עצמה כחזקה דרך הקול הרם. יש שילדים מורידים את תדירות הצעקות ועוצמתן כאשר הם מרגישים שמקשיבים להם יותר, ללא קשר לדרישת ההורים שיפסיקו לצעוק. כדאי לנסות לקבוע "פגישה" של פעמיים בשבוע, כעשר דקות כל פעם, של שיחה משותפת של ההורים עם הילדה, ללא נוכחות אחרים (כולל אחים), בה תשוחחו עם הילדה על חוויותיה, ותעשו מאמץ להקשיב לדבריה ופחות לעסוק
בחינוך או הצדקת התנהגויות שלכם.
השיחה צריכה להיערך בגובה העיניים כאשר אתם והיא יושבים. מעבר לכך, כדאי לנסות להקדיש לה זמן "אישי" שבו אחד מכם ישחק איתה או יעשה משהו משותף (יצירה, למשל), כדי להפחית את הצורך לקבל התייחסות בכוח הטון. כשהיא צועקת אל תיתנו לה הוראה להנמיך את הקול, אלא המשיכו לשוחח איתה בקול חלש, במטרה שתצטרך להנמיך את הטון כדי לשמוע את דבריכם. ילדים ומבוגרים נוטים לווסת את טון הדיבור שלהם ולהתאימו לטון הדיבור של מי שאיתו מדברים. התגובה לא תהיה מיידית, אלא תיקח זמן - עד שהילדה תפנים את החוויה החדשה של מתן תשומת לב.
מה לא לעשות? לצעוק חזק יותר כדי "לנצח" אותה, לתת לה הוראה לשתוק או להעניש על ידי הפחתת תשומת לב.
אובדי עצות? שלחו מייל
נא להמתין לטעינת התגובות
