סרבן הדיבור: להתמודד עם ילד סגור
מה עושים עם ילד מופנם שלא מסכים לשתף במה שעובר עליו? פינת הפסיכולוגית
הנה כמה אפשרויות שמסייעות להסביר את המצב בו נמצא בנך:

לא רוצה להגיד. צילום: Tim Samoff , CC BY
- לעתים, ילדים מחקים מודל הורי סגור ומופנם, כיוון שזוהי הדוגמה שחוו מקרוב.
- ייתכן שבנכם חושש מפולשנות, מההרגשה שההורים שולטים בעולמו הפנימי ואינם מאפשרים לו להרגיש "נפרד" - כלומר, בעל זהות נפרדת.
- לעתים ילדים חוששים מהתערבות בפועל: שההורה יכתיב להם עם מי לשחק, יכעס על חבר, יבקר את הגננת או את המורה. ייתכן שהם חוששים מביקורת ")אל תחשוב כך," "אינך צודק(" ומדה-לגיטימציה של הרגשות ")אתה מגזים.("
- ייתכן שהם מתקשים לנסח את רגשותיהם וחוויותיהם במילים.
הנה כמה הצעות לשינוי ההתנהגות מצדך:
- קודם כל, חשוב לבדוק מדוע הילדים צודקים בכך שאינם מספרים (יש להם כנראה סיבות טובות,( ולהסיק מסקנות על פי התובנות שהושגו.
- ההורים יכולים לחלוק עם ילדיהם את מה שעבר עליהם במשך היום, גם ברמה הרגשית וגם ברמת העובדות על פי מה שמתאים לילד. פתיחות רבה יותר מצד ההורים יוצרת במשך הזמן גם פתיחות מצד הילדים.
- ההורים יכולים לנסות להקשיב לילדים בלי לבקר, לפרש, לקטוע, להטיף מוסר.
- הם יכולים להמעיט ב"קריאת מחשבות
ורגשות:" אתה חושב ש... אתה מרגיש ש..., כלומר לנסח את מה שהמבוגר הבין מדברי הילד ולחזור על הדברים: "אני רואה שאתה כועס."
- הם יכולים להראות לילד שהוא מובן יותר, ושהוא יכול לקבל עזרה רבה יותר לאחר שסיפר להורה דברים שהטרידו אותו.
- הם יכולים לראות בילד שותף פעיל בדיאלוג: לבדוק איתו אפשרויות שונות, להבין את רגשותיו, את דבריו ואת התנהגותו, ולא למהר להסיק מסקנות.