הרווחים שבין המחשבות: קנדיס או'דנבר על חיפוש הרווחה המוחלטת
הניסיון להחליף את המחשבות הרעות בטובות לא מוביל לאושר, אלא לקיום רובוטי: אנו הופכים להיות ממייני מחשבה עשרים וארבע שעות ביממה. את הרווחה שאנו מבקשים לא ניתן למצוא כלל באמצעות המחשבות, משום שהיא כבר נוכחת
אנו משתוקקים לכך שכל רגע בחיינו יהיה מלא בפעימת הלב הקסומה של החמימות והרווחה. לא רק שזה אפשרי, אלא זה כבר נמצא בתוכנו. מבלי להתחשב בשאלה כיצד ייתכן שדברים יופיעו – בין אם חיוביים או שליליים, רוחניים או לא-רוחניים, מכאיבים או מרוממים – לכל הופעה יש אותה רווחה כמהות שלה. להיות בעלי רווחה אין הכוונה שיהיו לנו רק מחשבות ותחושות נעימות. לאורך חיינו תמשיך להיות לנו קשת רחבה של מחשבות, רגשות ותחושות, אך רווחה אמיתית נובעת מההבנה שאיננו נשלטים עוד על ידם. הם אינם מגדירים אותנו עוד או משפיעים עלינו, משום שאנו יודעים שהם מופיעים במודעות, אשר מעולם לא הסתבכה בשום דבר. כאשר אנו לוקחים רגעים קצרים של מודעות, היא נותרת ברורה לנו ולא חשוב מה מתרחש. במקום להיות לכודים כל הזמן בחשיבה רגילה, הלב והתודעה שלנו נפתחים ואנו מכירים בכך שהכול כלול בתוך המודעות, אשר נותרת ללא שינוי, חופשייה לנצח, לא חשוב מה מופיע.
כאשר אנו פשוט נרגעים לנרחבות הפתוחה לרווחה שהיא המהות של קיומנו, אנו רואים משהו בנוגע אלינו שייתכן שלא הכרנו לפני כן. רבים מאיתנו לעולם אינם יודעים שבכל רגע במשך הלילה והיום אנו למעשה נחים ברווחה מוחלטת. לעולם אין רגע שבו אנו נמצאים בנפרד ממנה, ולא חשוב מה אנו חושבים, מרגישים או חווים. אולם, ככל שאנו מאמינים שלמחשבות ולרגשות שלנו יש כוח היכול להשפיע עלינו, כך נחשוב על עצמנו כנפרדים מהרווחה ומושפעים מכל מחשבה ורגש שצצים - וזו תהיה החוויה שלנו.
הרווחה של התבונה איננה כמו מצב של שמחה שנרצה להשיג באמצעות חשיבה רגילה. ללכת אחרי מחשבות, רגשות וחוויות על מנת למצוא שמחה זו לא רווחה כלל וכלל. ללכת אחרי מחשבות זה מה שאנחנו עושים כאשר אנו מייחלים לרווחה, אך זה כואב להיות במצב כזה מכיוון שהתקווה היא בלתי פוסקת ובסופו של דבר אינה ניתנת למימוש. מה שדרוש הוא גילוי של הרווחה שכבר נוכחת, במקום לקוות שהיא תגיע בעתיד. העתיד המיוחל לעולם לא מגיע – אך מה שנצחי ואינסופי הוא כאן, בדיוק עכשיו.
התקווה לרווחה נובעת מהעובדה הפשוטה שאנחנו רוצים להרגיש טוב. הרצון להרגיש טוב יכול להתאפיין בדרכים שונות, כמו למשל הרצון להיות מוערכים, הרצון לתקן עוולה, הרצון להיות בריאים, הרצון למצוא חיים מאוזנים וכן הלאה, אך הכול מסתכם באותו דבר בסיסי - הרצון לחיות חיי רווחה. אפילו אנשים אנוכיים, כועסים, אלימים וצדקניים מאוד פשוט רוצים להרגיש טוב. כולם בדיוק כמונו, הם אינם שונים. הם רוצים להרגיש טוב והם לא רוצים להרגיש רע!
מניפולציות ההתנהגות שמלמדים אותנו בילדותנו לעולם אינן מגיעות למהות של היכולת להרגיש טוב, מכיוון שהן רק "תרופות נגד". זה כמו לשים פלסטר על פצע עמוק. אף על פי שייתכן שנצליח להבין מעט מהיכולת לחיות את החיים בדרך מעשית, השימוש ב"תרופות נגד" למחשבות, לרגשות ולחוויות אחרות אינו מספיק על מנת להיות מאושרים באמת. אסטרטגיות של תמרון מחשבות ורגשות לעולם לא יגרמו לנו להיות מאושרים באופן קבוע, לא חשוב עד כמה נתקדם בתוכניות שניזום לניהול המחשבה; לא חשוב עד כמה נאמין שתוכניות אלו של שיפור עצמי
הניסיון למיין באופן קבוע את המחשבות שלנו ולנסות למצוא מחשבות טובות שיחליפו את המחשבות הרעות לא מוביל לאושר, אלא לקיום דמוי מכונה. אנו הופכים להיות ממייני מחשבה עשרים וארבע שעות ביממה. זה איננו חופש – אלו הם חיים המתאימים לרובוט. הניסיון להחליף מחשבות ורגשות רעים במחשבות ורגשות טובים הוא לא יותר ממעבר מנקודת מבט אחת לאחרת, והסערה הבלתי פוסקת הזאת לעולם לא תניח לנו לגלות את המנוחה נטולת הסערות של הרווחה המוחלטת. במסגרת של חשיבה רגילה אין הכרה במציאות הבלתי ניתנת להריסה של התבונה הנצחית, אף על פי שמציאות זו חודרת את כל נקודות המבט. כאשר אנו מזדהים עם המחשבות שלנו ומאמינים שאנו הננו זה שחושב, לא תהיה לנו החוויה של המודעות הפתוחה לרווחה, שהיא החלל הבסיסי בו גם המחשבות וגם החושב מופיעים ונעלמים. החלל הבסיסי הראשוני הוא מי שאנחנו: אם נשים דגש קבוע על נקודות המבט נשכח את החלל של המודעות.
תבונה אמיתית טמונה ביכולת להסתמך על המודעות, והיא נרכשת רק באמצעות תרגול רגעים קצרים של מודעות. במקום ללכת אחרי יצירי המחשבות, אנו ממשיכים לנוח כמודעות לרגעים קצרים, החוזרים ונשנים פעמים רבות עד שהנינוחות של קיומנו נהיית אוטומטית. בדרך זו, באופן הדרגתי אנו מתוודעים למודעות במלואה כבסיס של כל התפיסות. אנו פחות ופחות מזדהים עם עצמנו כישות נפרדת התקועה בגוף, ומגלים את התנאי הבסיסי שלנו להתקיים כמודעות חופשייה לנצח, החודרת לכל נקודות המבט ומתעלה מעליהן.
ישנו רק דבר אחד שיעניק לנו רווחה מוחלטת והוא ידיעת התנאי הבסיסי שלנו – וזאת חייבת להיות חוויה חיה. כאשר אנו מסתמכים על המודעות שוב ושוב, בהדרגתיות אנו צוברים ביטחון בטבע הבסיסי שלנו. בתוך כך החשיבה שלנו מאבדת את ההיבטים מלאי הפחד שלה ופורחת לכדי רווחה מלאת שמחה. בדרך לגמרי בלתי מאולצת אנו חשים יותר אינטימיות וחיבור עם אחרים. המחשבות, כאשר אנו בכלל מבחינים בהן, לא כל כך ממוקדות בדאגות האנוכיות שלנו; באופן הדרגתי הן הופכות יותר דינמיות, יותר מלאות אנרגיה ויותר מעוניינות בחיים של כולם. אנו מרגישים אינטימיות טבעית עם כולם.
אנו מתחילים להיות אכפתיים מאוד לכוכב שלנו ולכל מי שחי בו, וביטוי דינמי מאוד של חמלה ותבונה מתעורר לחיים בתוכנו וזורם באופן טבעי למען תועלת כולם. אנו רואים פתרונות נפלאים לא רק לבעיות האישיות שלנו, אלא לבעיות של כולם, ואנו מגלים באופן טבעי כוח ואומץ להביא את הפתרונות האלו לכדי ביטוי ומימוש.
יותר מתמיד, זה מה שאנו באמת רוצים לדעת על עצמנו בנקודה הזאת בהיסטוריה האנושית. תמיד היו בקרבנו אנשים שידעו את הטבע האמיתי של המציאות, אך כיום זוהי הפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית שבה אנשים פתוחים מספיק, ובנוסף יש להם את המידע הזמין כדי להכיר באופן מלא בטבע הבסיסי שלנו. בַאמת הזו שוכנת היכולת לפתור את הבעיות שלנו כיחידים, ובנוסף את בעיות העולם שלנו. כיצד אפשר לעשות זאת? עלינו לצבור בטחון במהות הנמצאת בבסיס של כל אחד מאיתנו כבני אדם. כל הפתרונות נובעים מהמהות הזאת.
הרווחה שאנו תמיד מחפשים לא באמת יכולה להימצא, מכיוון שהיא מעולם לא אבדה. אנו מנסים למצוא אותה במחשבה, אך איננו יכולים למצוא אותה שם, מכיוון שמחשבות באות והולכות ואיננו יכולים להיאחז בהן, ולא חשוב עד כמה נתאמץ לעשות זאת. האמת היא שרווחה זו כבר קיימת בכל: היא קיימת במחשבות שמחות ואוהבות, אך גם במחשבות, בחוויות וברגשות שליליים. כל אלו מורכבים מהחלל הבסיסי של המודעות, אשר הוא הטבע של השמחה עצמה.
המודעות הראשונית זהה לשלווה: היא האהבה עצמה. אנו נוטים לתייג את המחשבות שלנו כטובות, רעות, שמחות או עצובות ומנסים להיאחז באלו שאנו אוהבים. אולם, התווית אינה ההגדרה המוחלטת של שום דבר. לכל הדברים יש אותה מהות משותפת. מהות זו של אהבה ותבונה אשר יודעת הכל ומודעת לכל ומעולם לא נלכדה בשום תיאור. המהות של מי שאנחנו מעולם לא נתקעה בשום מקום, ומעולם לא נעשתה לכדי שום דבר. היא החופש עצמו ותמיד תהיה.
מפגשים פתוחים של ה-Great Freedom נערכים בכל יום שלישי בשעה 20:00 בבית תמי, רחוב בעלי מלאכה 16, גינת שינקין, ת"א, וכן, מגוון מפגשי לימוד נוספים. לשיחות של קנדיס או'דנבר; להורדת פרקי הספר בעברית
נא להמתין לטעינת התגובות
