הכי דרום שיכול להיות: חבל הקטלינס בניו זילנד
סלעים ענקיים שמזכירים גושי זהב, אריות ים ופינגווינים צהובי עין, ים בצבע טורקיז אלגנטי, תמרונים בין גאות לשפל ואכסניה אחת שמשדרגת טיול תרמילאים לירח דבש. שבוע ניו זילנד
חבל הקטלינס הוא השם של רצועת החוף בצידו הדרומי ביותר של האי הדרומי בניו זילנד. כדי להגיע לקטלינס אפשר לעבור את העיר אינוקרגיל, להגיע לדנדין – ולא להתייאש, צריך להמשיך עוד קצת. מי שאוהב הרבה ירוק, הרבה שקט ושלווה, את רחש המפלים וגם לא מפחד מאריות ים – זה המקום בשבילו.
אז הנה אני מגיע עם זוג חברים לדנידין, עיר עם השפעות סקוטיות משהו – בעיקר בדיבור הלא ברור והכבד של תושביו. זו עיר מלאה בסטודנטים אך עם חיי לילה צנועים, כלומר מעט יותר משניים וחצי פאבים וכמה מסעדות לא רעות. אנחנו מתיירים קצת בעיר ובחצי האי אוטאגו הנמצא בסמיכות, ומתכננים את הדרך חזרה צפונה או מערבה לקווינסטאון ו-וואנקה.
תוך כדי התדיינות ומשא ומתן ממושך על המשך הטיול ניגש אלינו איש הקבלה באכסניית הפינגווין ואומר לנו: "אין מצב שהגעתם עד כאן ולא תיראו את הקטלינס. אתם חייבים, אבל ממש חייבים לעשות מאמץ קטן ולגלוש דרומה לרצועה הזו".
מי אנחנו שנסרב, הוא נראה לנו אמין ומבין. אז אנחנו יושבים איתו חצי שעה ומקבלים סקירה מפורטת. לבסוף אנחנו מקבלים את ההמלצות, ולמחרת בבוקר רותמים את הטויטה קורולה הרעועה ומדרימים. איש הקבלה דוקר לנו במפה נקודות מומלצות לביקור ושהייה, ולזכותו ייאמר שהוא לא טועה. כל סיכה היא בול, כל מקום מפעים אותנו מחדש, ובסוף כל יום אנחנו לא מפסיקים להלל אותו.
אנחנו משייטים בכלי הרכב המהודר שלנו לעיירה קטנטנה בשם קאקה פוינט – לא להאמין אבל זה נכון, היא קיימת
הנסיעה המפותלת לאורך הסטריפ הדרומי מתרחשת על כבישים צרים ודרכי עפר, או כמו שהבריטים מכנים אותם "גרבל רואדס". המקומיים קוראים לכביש הזה ה"סיניק רוט" והוא מדהים ביופיו ועוצר נשימה.
ההמלצה הבאה מובילה אותנו למקום שנקרא הפיר של ג'ק. הליכה קלילה באחו ירוק, כשברקע מצוקים מעוצבים במכחול, עדרי כבשים אינסופיים וים צבוע בטורקיז אלגנטי, מביאה אותנו לפיר עמוק ורחב שבתחתיתו שאון הגלים. הים נכנס וחצב בסלע מספר קילומטרים וניצל נקודה רכה שקרסה והובילה להיווצרותו של אותו פיר. מי היה ג'ק? אין לנו מושג, אבל זה השם הפופלרי בניו זילנד – מייק סנס.
המקום הבא שבו אנחנו נעצרים מהווה את תחנת הלינה שלנו. על פניו, הוא מוגדר כסוג של אכסניה אבל הוא לא מבייש ברמתו צימר יוקרתי. הכפר נקרא פאפאטואי, המקום הילטופ. אם אתה לא שם, אתה לא קיים.
האכסניה ממוקמת על גבעה ירוקה כאבני הג'ייד, מוקפת ביער ומשקיפה על רצועת החוף הדרומי של האי. לראות, לנשום ולהאריך את תוחלת חייך. האכסניה קטנה אך איכותית, רצוי להזמין מקום מראש. היא מטופחת, ידידותית למשתמש ומשדרגת את החוויה מטיול תרמילאים לירח דבש. לא מאמינים? נסו בעצמכם ותיווכחו.
למחרת עם צאת החמה אנחנו מכתתים רגלינו לנקודת ציון נוספת – מערות הקתדרלה, באנגלית זה נשמע יותר מרשים. ההגעה לנקודה מחייבת בדיקה מראש של שעות הגאות והשפל, הואיל והמערות נושקות לשפת הים וכל דקה קריטית – כך יעידו מכנסי הטיילים שהגיעו אך מעט אחרינו.
באתר יש מערות שנחצבו באופן טבעי על ידי הים בסלעי המצוקים, כך שנוצרו חללים תלולים וחדים שמאד דומים לקתדרלות אירופיות ישנות מימי הביניים. הדרך היחידה לצפות בפלא היא לתמרן את זמנך לשעת השפל ולהצליח להגיח פנימה. יש מצב לפגוש גם כמה פינגווינים צהובי עין על הדרך. שווה לשבת על החוף ולהביט כיצד קו המים משתנה בצורה קיצונית תוך פרק זמן של חלקי שעה.
היערות המאובנים של קוריו ביי, בהם ניתן לצפות כיצד יערות נשתמרו לאורך מיליוני שנים, הם מחזה מרתק וכמוהם ה"סלופ פוינט" – השפיץ של הקצה הכי הכי דרומי בניו זילנד – מקומות שחובה לפסוע בהם ולהרגיש את עוצמת הטבע. הליכה ביערות גשם סבוכים דרך מפלים ופינות נסתרות שמעטים זכו לראות ולחוש מהו גן עדן עלי אדמות. אני כבר סימנתי וי.
אבל כאן זה לא מסתכם. חבל הקטלינס צופן בתוכו אתרים נוספים, מגוונים וחלומיים לא פחות. מסלולי הליכה יומיים, אתרים לשימור, מפגש עם בעלי חיים נדירים ולא פחות חשוב – אירוח ולינה ברמה גבוהה, אפילו לתרמילאים תפרנים. בנוסף, רצוי לעקוב אחר אירועים שנתיים מזדמנים הנחגגים באיזור כגון תחרויות ניווט ספורטיבי, ראלי שטח, רכיבות אופניים קבוצתיות וירידי אומנות.
נא להמתין לטעינת התגובות
