עכשיו חם: טיול קיצי בניו זילנד
יש מיליון סיבות לטייל בניו זילנד - החופים החוליים, המצוקים, הפיורדים וקפיצת הבנג'י, ואולי חשוב מכל - כשאצלנו סגרירי, הקיץ החמים שם עכשיו בעיצומו
כאשר שוהים בצד האחר של הגלובוס מרגישים יותר מאשר סתם רחוק מהבית. התחושה היא של ניתוק, של שלווה, של הרחק מכל מה שאנו חווים ולא אוהבים בחיי היומיום במזרח התיכון הלוהט. השבוע הוכרז כאן על החורף, ובניו זילנד החלה עונת התיירות הקיצית. מדובר בשני איים ועוד אחד קטן, Under Down, בקצה התחתון של הכדור. שטחם הכולל הוא פי 13 משטחה של ישראל והם מאכלסים כארבעה מיליון תושבים, הרחוקים מכל סכסוך עם שכנים.
יש לניו זילנד צרות משלה, אולם נופיה, שהם מקבץ של גלויות מכל פינות תבל, מאפילים עליהן. הרשימה ארוכה: חופים חוליים, יערות גשם, חורשות עשירות בצמחייה יחודית, קרחוני עד, גייזרים חמים, אגמים, פסגות מושלגות, מפלים ונהרות עשירי דגה, מצוקים, פיורדים, ויחד עם כל העושר הזה -תושבים מאירי פנים לתיירים. את סיפורו של טיול בניו זילנד אפשר להתחיל בתיאור קפיצת הבנג'י שאותה לא כל כך זוכרים, אך מתגאים בתעודה ובסרטון הווידאו הקצר שמנציח את הזינוק מן הגשר.
אנו היינו צנועים וקפצנו מגשר קווארו (Bridge Kawarau), האתר החלוץ בתחום, 43 מטר בלבד. אלא שזו תמונה חד פעמית המייצגת פן אחד של יעד תיירותי נכסף. בשנת 2000 התלהבו מקדמי התיירות המקומיים מהמותג "ארץ האדרנלין", שלימים נשאב אל לוע ה"אקסטרים". היום מוכרים הניו זילנדים את מדינתם כ"ארץ הצעירה על פני האדמה". להם הפתרונים כיצד האדרת העובדה שרגלו של בן אנוש דרכה שם לראשונה לפני אלף שנים תוכל לקדם את התיירות בארצם. לחשוב כמה קרבות ומלחמות התחוללו באזורנו עד אז, ומאז. מכל מקום, בסרטון הפרסומת שלהם הם מראים את מה שהראו תמיד: נופים שהאדם לא פגם בהם ואפשרויות מגוונות לבילוי חופשה.
שער הכניסה לניו זילנד הוא דרך אוקלנד, העיר הגדולה במדינה, השוכנת בקצה העליון של האי הצפוני. שם יכול כל אחד להתאים לעצמו את אופי הטיול שיעשה. שם רוכשים כרטיסי נסיעה לאוטובוס, שיאפשרו טיול ממושך ברחבי המדינה; שם אפשר לשכור בית מתנייע (קמפרוואן בלשונם); שם אפשר להצטרף לטיול מאורגן ושם אפשר לרכוש מכונית.
חובבי אנתרופולוגיה יבלו גם הם באי הצפוני, ברוטורואה, המרוחקת שלוש שעות נסיעה מאוקלנד. העיר ממוקמת לשפת אחד מאגמי האזור ומארחת את המרכז התרבותי של המאורים, תושביה הראשונים של הארץ. בסביבתה מצויים מעיינות חמים ותרמו-מינרליים, המניבים גייזרים ובריכות בוץ. סביבם נבנו מרחצאות, שהיו למעשה אתר התיירות הראשון במדינה. משם כדאי למהר לבירה וולינגטון, בדרום האי הצפוני, כדי להפליג במשך כשלוש שעות מרחק של 92 קילומטר אל מעבר למצר, לאי הדרומי.
האי הדרומי מחולק לחמש נפות תיירותיות. נזכיר שתיים וחצי מהן: בחוף המזרחי ניצבת העיר כרייסצ'רץ', עיר הגנים, העיר ה"אנגלית". בעיר זאת הוקם הבסיס העורפי של המשלחת האמריקנית לאנטארקטיקה ואם רוצים לחוש משהו מהיבשת השישית, כדאי לתת גיחה למרכז המבקרים. בקרבתה מצויה קאייקורה, שממנה יוצאים לתצפית על לווייתנים; בדרום מערבו של האי, שהרי האלפים הדרומיים המושלגים צופים עליו, יצפה לכם החלק המתויר ביותר: קווינסטאון, ממלכת הבנג'י, סירת סילון, מילפורד סאונד, האגם הכחול. כל השמות הללו מבהירים במה מדובר.
קווינסטאון היא בירת האקסטרים. בקיץ מציעה תעשיית התיירות המקומית הכל: מקפיצת בנגי ועד רחיפת מצנחים. ספורט המים תופס גם הוא מקום חשוב. אגב, מקורן של סירות הג'ט בנהרות אנטליה הוא בניו זילנד. "זורבינג" נחשב לחידוש בתחום האקסטרים: לכודים וקשורים בתוך כדור פלסטיק המתדרדר במדרון, תוכלו ליהנות מהחופש לצרוח. גם חובבי הראפטינג ימצאו נהרות לסיפוק תאוותם.
בחורף נעשית קווינסטאון, המתפרשת על שפת אגם, למרכז הסקי של המדינה. העיר היא גם בסיס היציאה לפיורד הפופולרי מילפורד סאונד. אפילו האתר הרשמי של ניו זילנד מודיע כי אם אתם נאלצים להסתפק באתר תיירותי אחד, מילפורד סאונד הוא המקום.
הדרך אל הפיורד מתפתלת בין הרים, חותרת תחת מצוקים מטילי צל ענק וחולפת בינות לעצי חורש סבוך, תוך חצייתם של נחלים ופלגים. זו דרך שאסור למהר בנסיעה לאורכה ולא רק בשל סיבות בטיחות. יש די והותר סיבות לעצור ולשאוף אוויר. השיט בפיורד - רבים עושים זאת בטיול בן יום מקווינסק טאון - מרהיב בזכות המפל, הסלעים העצומים, הפסגות המושלגות, כלבי הים והמים
הדרך המושלמת להתמזג עם הטבע היא להצטרף לאחד ממסלולי הטראק. לזה של מילפורד יש להירשם זמן רב מראש. לא רק משום שהוא מבוקש. הטראקים בניו זילנד מוגבלים במספר משתתפים, כדי שלא תיווצר צפיפות לא אקולוגית בנתיבי ההרים. אורך הטראק של מילפורד הוא כ-55 קילומטר, והוא נמשך כארבעה ימים. נקודת הסיום של הנתיב מאפשרת חזרה הביתה רק על גבי סירה.
30 אחוזים משטחה של ניו זילנד מוכרזים כשמורת טבע, וה"אקו-טוריזם" מאוד פופולרי שם. בהיותה מבודדת משאר חלקי תבל, נהנית ניו זילנד מחי ומצומח שאין בשום מקום אחר. לא סתם טוענים הניו זילנדים שלזכותם עומדות 80 מיליון שנות בידוד. אולם פלורה ופאונה אינן חזות הכל אצלם. תחת הכותרת "תרבות" מציגים תושבי האי את המאורים, צאצאי המתיישבים הפוליניזים, המהווים כשמינית מאוכלוסיית המדינה.
עבור תיירים מאורגנים, התרבות המאורית מתדרדרת למופע פולקלורי עם תלבושות, ריקודים וצעקות הפחדה, כשבסופו של האירוע מוגשת ארוחה שבושלה בשיטה מסורתית של הטמנת סירים באדמה לוהטת. בין לבין, מארגנים מנחי האירוע שירה בציבור, כשכל שולחן מתבקש לשיר שיר ממולדתו. "הבה נגילה" היה מוכר לבני הלאומים האחרים שהצטרפו לשירה בחפץ לב, אלא שההפתעה באה עם סיומו של הערב. "אנחנו צאצאי עשרת השבטים האבודים", אמר לנו המארח, וטען שיצר קשר עם השגרירות הישראלית. היה מי שרץ לעשות מזה כותרת. אנחנו בחרנו לבדוק את הסיפור במוזיאון הלאומי בבירה וולינגטון, שיוחד למאורים. "שטויות", אמרו לנו שם.
ניו זילנד ידעה להתאים את עצמה לתיירים העשירים ולאלה שצריכים להקפיד על הוצאותיהם. אולם גם אם לא עצרתם בקזינו של שלדון אדלסון במקאו ועשיתם שם את היומית בדרככם לקצה עולם, תוכלו להרשות לעצמכם מעט מהלוקסוס המקומי.
אטרקציה כזאת היא בקתה של חמישה כוכבים על שפת נחל. זוג מגפיים וחכה ממתינים לכם, כדי שתדוגו איזה פורל לארוחת הערב. רישיון הדיג המיוחד כלול בעסקה. אבל גם אם לא חובבי דייג אתם, עדיין תוכלו ליהנות מארוחת ערב רומנטית שתוגש לכם על המרפסת לקול נפילת המים במפל הסמוך.
את המטוסים הפרטיים והיאכטות נשאיר לעשירים באמת. ניו זילנד היא גם גן עדן לתרמילאים. כהורה, שמחתי שעם שחרורם מצה"ל בחרו בתי ובן זוגה לבלות חודשים אחדים בארץ הקיווי במקום בארצות הפרה או הלאמה. הקיץ הניו זילנדי אינו מעיק כמו זה הישראלי, ויחד עם שעות האור הארוכות קל להבטיח שהות נוחה, שלא דורשת ארבעה כתלים וגג.
ובכל זאת, לפעמים צריך לישון. ניו זילנד ידועה באתרי הקמפינג שלה, הממוקמים במקומות אטרקטיביים כחוף ים או גדת אגם, ושינה באוהלים מקובלת שם בקרב התיירים הצעירים. אפשרות נוספת היא ללון בחוות, וכמעט שכחנו שיש אכסניות.
לקינוח, נזכיר כאן את התעשייה המקומית של היין. הזנים של הענבים הם כמו בבית: שרדונה, מרלו וקברנה סוביניון. ומה אוכלים? ההמלצה שלהם היא שבכל אזור כדאי לבקש את המנות המיוחדות לו. כארץ מוקפת ים, נהנית ניו זילנד משלל דגה ופירות ים, ואסור לשכוח שהאגדה מספרת שיש שם יותר כבשים מבני אדם. כך או כך, צפוף לא יהיה שם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם