ליסבון עם הדגים: ההיגיון הפורטוגזי
בנם בן החמש של זוהר ומיכל מתחיל לחשוב כמו פורטוגזי אמיתי. האם גם הוא ייצא מהבית בימי החורף הקפואים וילך להתחמם בבית הבירה הסמוך? ימים יגידו
הגנרל: החלטתי שאני רוצה שלוש רגליים.
אבא: אהה. מאיפה אני אביא לך עוד רגל?
גנרל: אולי בבית החולים יש רגל מיותרת?
אבא: לא נראה לי. אתה רוצה אולי אחת מהרגליים שלי?
גנרל (מתעצבן): אוי אבא, הרגל שלך גדולה, אני צריך אחת בגודל בינוני.
אבא: זו באמת בעיה.
גנרל: תראה מה נעשה. אתה תתן עוד הפעם זרעון לאמא, והיא תעשה תינוק חדש בתוך הבטן שלה. אחר כך הוא יגדל, ואתה תיקח רגל אחת ממנו ותיתן לי.
אבא: ומה יעשה המסכן עם רגל אחת בלבד?
הגנרל (בנימה של "מספיק כבר להתווכח"): הוא יכול לקפץ.
אנשי מטריה פורטוגזיים בליסבון מתכוננים לחורף צילום: אדסון ארנטס דו נסימנטו, cc-by
הוא יכול לקפץ, אמר הגנרל, ובכך הוכיח כי הוא הופך אט אט לפורטוגזי אמיתי, שהרי סימן ההיכר המובהק של העם המשונה הזה הוא היגיון ברזל שהוא מוצדק לחלוטין אך בו זמנית גם הזוי למדי. איפה עוד תוכלו למצוא מדינה בה נהגי המוניות שולטים כולם בשפת הסימנים, אך אינם מבינים מילה אחת באנגלית?
בימים חורפיים אלו, בהם הגשם מכה בעוז והטמפרטורות יורדות אל אפס מעלות, אנו חשים על בשרנו תוצאה אחרת של ההגיון הפורטוגזי המפוקפק. הבתים בפורטוגל בנויים באופן חזק ומסיבי, כיאה למסורת של אלפי שנות מבצרים וטירות, אולם כמעט באף בית אין אמצעי חימום - לא הסקה, לא גז, לא תנור ובטח שלא מזגן. אם תשאלו אותם למה, יסתכלו עליכם בפליאה: הרי ידוע בכל העולם שפורטוגל
ארץ חמה ושמשית היא, ולשם מה נחוצים אמצעי חימום?
ואם תאמרו, "בשביל החורף", ימשכו בכתפיהם ויחייכו בהשלמה. וכך, כמו בכל שנה, מגיע החורף, ואיתו הקור, הרוחות והגשם, וכמו בכל שנה, מתכנסים הפורטוגזים בבתי הבירה השכונתיים, מנסים להתחמם קמעא, וסחים זה לזה בהשתאות כמה קר בתוך הבתים, בטח בגלל שינויי האקלים הגלובליים או משהו.
אתם ודאי חושבים, איך זה שכולם בבתי הבירה באמצע היום, הם לא חוששים שיפטרו אותם מהעבודה? ובכן, התשובה היא לא, שוב הודות להיגיון הפורטוגזי הידוע. לפי החוק, המעסיק לא יכול לפטר את העובד, כלומר לכל עובד במדינה יש קביעות.
אם המעסיק בכל זאת רוצה להיפטר מהעובד, הוא יכול לבחור באחת מהדרכים הבאות: 1. להציע לו כסף ולהתחנן שיעזוב (זוהי שיטת "ההסכמה ההדדית"). 2. להאשים את העובד בהתנהגות לא נאותה ולפטר אותו (שיטת "נתראה בבית המשפט"). חוק הקביעות נועד במקור להיטיב עם העובדים (היגיון), אבל בפועל התוצאה היא שרוב חוזי ההעסקה הם לשנה אחת בלבד (פורטוגזי).
חוקים משונים לרוב יש כאן, אבל הסיכוי לשנות אותם קטן; אחרי הכל, אין דבר שהפורטוגזים מעריכים יותר מאשר מסורת, ויעיד על כך החוק שמאפשר לבצע הפלות, אשר עבר לראשונה רק בשנת 2007, וגם זה בדוחק רב. מצד שני, לפני כחצי שנה עבר בפרלמנט חוק אשר מכניס לשימוש האלפבית את האותיות K, W וגם Y, כך שאולי - בזהירות - יש עוד מקום להיות אופטימיים.
הבלוג של זוהר ומיכל
נא להמתין לטעינת התגובות
