אבא חד-הורי: דיכאון אחרי הלידה - הגרסה הגברית
שבוע אחרי שהיא נולדה הגיע הלילה הראשון בלי שירה. ההורמונים בגוף שלי השתוללו, הרגש התפרץ וחוויתי דיכאון אחרי לידה. מהסוג הגברי כמובן
אבא חד הורי. צילום: Jupiterimages
אז ילדנו. כלומר היא ילדה. היא התאמצה ונשפה, ואני ניסיתי לשלוח מהצד אנרגיות חיוביות. משפיל מבט בכל פעם שנחשפה לעיניי פיסת בשר אסורה. ברגע אחד הפכה החברות האמיצה שלנו, שמפנטזת במשך שנה וחצי על ילד משותף, תוך כדי זלילת פיצה וצפייה בתוכנית הריאליטי התורנית, לפיסת המציאות שלנו. מגדירה מחדש את המושג "חברות אינטימית."
באישון לילה, האישה שבחרתי בה להיות אם בתי והיא שבחרה בי להיות אב בתה הפכנו להורים של שירה. 3,454 גרם של יופי שמחברים בינינו לעד.
אחרי הלידה מצאנו עצמנו מתאוששים בחדר מיטה אחת גדולה, זוג חברים ותינוקת, שנינו נוחרים זה לצד זו, מהלכים בפיג'מות, טרוטי עיניים ועצבים. חושפים אחד בפני השנייה עוד פן שלא הכרנו. בינינו הילדה. מציאות מדומה של משפחה.
ואולי באמת משפחה? כל כך הרבה שאלות. מעט מאוד תשובות בשלב זה. שלושה ימים שיחקנו באבא ואמא בחסות האחיות, עד שחזרנו הביתה, והמציאות העטופה במיצי הרחם טפחה לנו על הפנים. היא לביתה, אני לביתי. היא עם הילדה, אני עם מצלמה עמוסה תמונות של הילדה.
אחרי שבוע רועם מרגשות הגיע השקט הגדול. הבת שלי לא איתי. לילה ראשון בלי שירה.
אומנם שלושה רחובות מפרידים בין הבית שלי לבית שלה, אבל באותם רגעים זה הרגיש כמו המרחק הכי גדול בעולם. הלילה ההוא
היה עבורי הלילה הארוך של השנה, למרות שלוח השנה הכריז שזה דווקא היום הקצר של השנה.
אף אחד לא הכין אותנו לרגע שבו נלך הביתה ביחד אבל לבד. לרגע שבו באמת נהפוך למשפחה אחרת. אף ספר של לוחשת לתינוקות של הורים שהחליטו לעשות את זה אחרת, לא לחש לנו כמה משמח זה יהיה, אבל גם כמה אכזרי. אומרים שאחרי הלידה ההורמונים משתוללים אצל הנשים, שהרגש האמהי פורץ לו בבת אחת, שחלקן חוות דיכאון אחרי לידה. בלילה ההוא גיליתי שכל זה קורה גם לגברים.
נא להמתין לטעינת התגובות
