אם תרצו אין זו פנטזיה: המציאות של עולם השדים
מקורן של האגדות והמיתולוגיות - על כל המפלצות, המלאכים, הגמדים והפיות שיש בהן - הוא בעולמות רוחניים ממשיים. ד"ר נאדר בוטו מסביר מה ההבדל בין פנטזיה, דמיון ומציאות
האם שאלתם את עצמכם מה ההבדל בין פנטזיה לדמיון? האם קיימת מציאות אחת לכולנו או שמא כל אחד מאיתנו קולט אותה בצורה אחרת? איך ניתן לפתח את הדמיון שלנו ושל ילדינו ובכך להעניק לנו ולהם כלי חשוב וחיוני לחיים?
על מנת לענות על שאלות אלה ואחרות עלינו לבחון תחילה את המושג תודעה. התודעה אחראית למחשבות, למודעות ולכוונות, והיא מאפשרת לנו להתייחס לדברים בכוונה תחילה ולהחליט מהם הדברים האפשריים ומהם הדברים המקובלים. זהו החלק שמאפשר לנו להביט לעומק ולהבין מצבים שונים, ומאפשר לנו להבחין בין מציאות, דמיון ופנטזיה.
את הנשמה ניתן לחלק לשלושה חלקים - הנשמה החייתית, הנשמה האנושית ורוח מדריך. חלוקה זו מאפשרת לנו להבין את המרכיבים השונים של המודעות ומקור האינפורמציה, שמגיע לשלושת סוגי הנשמה.
הנשמה החייתית חיה בעולם גשמי-מציאותי. כל מה שהיא קולטת בחמשת החושים מהווה עבורה מציאות חיצונית, ואילו התחושות הפנימיות כמו רעב, צמא, דחף מיני ודחף הישרדות מהוות את המציאות הפנימית שלה.
במציאות חייתית זו אפשר למצוא שני היבטים, ההיבט הזכרי וההיבט הנקבי: המציאות הזכרית היא ההיבט המעשי, הלוגי, המתוכנת, אשר חיוני לתפקוד יעיל בעולמנו הפיזי – מעין רובוט חסר משמעות, אשר עושה את בחירותיו על סמך ניסיון העבר או ניתוח לוגי. הוא אוסף מידע, מנתח את הנתונים, מסיק מהם מסקנות, ובהתאם להן הוא קובע את המציאות ופועל. לפעמים הוא פועל גם על סמך ניסיון של אחרים, בתנאי שהוא מגיע למסקנה הלוגית, שיש סיבה לסמוך על אותם אחרים.
המציאות הנקבית, מאידך, נקבעת באופן אינסטינקטיבי ואיננה מבוססת על היגיון אלא על רגשות קיומיים כגון פחד מרעב, השתוקקות למין והבאת צאצאים לעולם וחרדת קיום.
הנשמה האנושית קיימת אך ורק אצל בני האדם והיא זו שמקנה להם מודעות והכרה. מקורה בשדה הקוונטי, המשפיע על השדה המגנטי של הנשמה החייתית. חלק זה מאפשר לאדם לחשוב את מחשבותיו ולדמיין.
רוח המדריך מצטרף לאדם בשעת מתן שמו - מקורו בעולם הרוח הקיים במקביל לעולם האנושי, המוכר יותר כ"עולם השדים". הוא קיים כמעט בכל האמונות הדתיות העתיקות כמו הסינית, ההודית, היהדות והאיסלם, ונדחק הצדה בנצרות, בימי הביניים, כשהכנסייה אסרה על האנשים לעסוק בתחום הרוח לצורכי כשפים וקסמים.
חלק זה בנשמת האדם הוא המקור לאינטואיציה, לחוש השישי ולתופעת הגאונות, והוא המקור לפנטזיה. הוא אינו קשור לפן השכלי-הגיוני אלא לפן האינטואיטיבי-רוחני.
החלוקה של הנשמה לשלושה חלקים מאפשרת לנו לאבחן באופן ברור יותר את ההבדלים בין מציאות, דמיון ופנטזיה.
המציאות היא כל מה שאנו קולטים דרך חמשת החושים וכל מה שקיים בתודעה שלנו, התואם מצבים חיצוניים-אובייקטיביים או מצבים פנימיים-סובייקטיביים. לכן המונח מציאות מציין את סך כל הדברים המרכיבים את התודעה ואת ההתנסות שלה בכל מצב צבירה אפשרי.
למציאות יש שני מישורים אובייקטיביים: המישור הראשון - המציאות של העולם הפיזי, המיוצג על ידי המדע הקלאסי, שהתרכז בעיקר בקשרים סיבתיים. המציאות החומרית נקלטת על ידי חמשת החושים, והיא זו שגורמת למיחושים פיזיים ולתחושות נפשיות מגוונות.
אלא שמערכת החישה מצומצמת ומוגבלת מאוד. מערכת הראייה יכולה לקלוט ספקטרום מצומצם של גלי אור, השונה משדה הראייה של חתולים, למשל. לכן המציאות שלנו, הנקלטת דרך שדה הראייה, שונה מהמציאות של החתולים כמו גם מציאות שנקלטת באמצעות החושים האחרים.
המישור השני הוא המציאות הרוחנית, שהיא המקור לרעיונות, מחשבות, אינטואיציה, קליטה על-חושית וכן של תופעות רוחניות, שחוקי הפיזיקה הקלאסית, אינם חלים עליהם. אלה המקורות של הדת והפילוסופיה, והן מצויות
זהו תהליך בלתי מודע, שניתן להפוך אותו למודע בעזרת טכניקות של הרפיה ומדיטציה. המציאות הרוחנית מכילה בתוכה היבטים שתואמים את המציאות הגשמית.
העולם הנפשי היא תוצאה של האינטראקציה בין המציאות האובייקטיבית (הרוחנית והחומרית) לבין המוח: המציאות החומרית, שנקלטת דרך החושים, עוברת תהליך של עיבוד, מקבלת משמעות חדשה והופכת למציאות נפשית, סובייקטיבית במהותה.
הקליטה הרוחנית מתאפשרת הודות להשפעות של מכניקת הקוונטים בתוך המבנים התת-נוירוניים, שאחראיים למצבים תודעתיים. זהו החלק, שהפיזיקאי מאוניברסיטת אוקספורד רוג'ר פנרוז מתאר בספרו "צללים של המוח" קושר לתודעה. הוא טען כי מקור המחשבה נמצא בתופעות קוונטיות מסתוריות, המתרחשות בתאי המוח, ומצביע על צינורית-המיקרו (microtubule) שבתאי המוח כאתר המושלם לתופעות קוונטיות המשמשות כמקור התודעה. גישה קוונטית זו מסבירה את האופן שבו המציאות הרוחנית משפיעה על המוח, ומביאה ליצירת המודעות סוביקטיבית, הפנימית והייחודית של כל אחד מאיתנו.
פרט ליכולת הקליטה שלנו, היוצרת מציאות נפשית, אנו מסוגלים לייצר מחשבות ורגשות, שאינם תוצאה של קליטת המציאות האובייקטיבית.הם עשויים להיות שונים מהמציאות או לא להיות קיימים כלל. זהו הדמיון. הדמיון מושפע מפעילות עקיפה של החושים ויכולת הקליטה העל-חושית, העוברות עיבוד במוח.
במחקרים שנעשו, נמצאו מאפיינים דומים ברשמת המוח החשמלית (EEG) של אנשים שדמיינו פעילות כלשהי, התבוננו בה ואפילו ביצעו אותה ממש. כלומר, אם אדם מדמיין פעילות מסויימת או מבצע אותה בפועל - בשני המקרים מופעלים אותם איזורים במוח.
לכן הדמיון יכול לעורר תחושות גוף שונות, לגרום להופעת טווח גדול של רגשות, ולהשפיע על הגוף באופן דומה לזה שמתרחש בזמן קליטה חושית וגירויים עצביים. וזו הסיבה לכך שהיכולת לדמיין באופן רצוני עשויה לחולל פלאים בגופנו.
מכאן ההשפעה החיובית והמבורכת של טכניקת הדמיון המודרך, המסוגלת להגיע לתודעה שלנו, לפנימיותנו, על מנת לשחרר מרכיבים נפשיים וגופניים בעייתיים, שמפריעים לנו בחיי היומיום. בעזרת השיטה ניתן להעלות מחשבות לא מודעות באופן אסוציאטיבי ולתרגל את שליטת המוח על התפקודים הגופניים. הטכניקה משמשת גם כטכניקה טיפולית - המטופל חוזה את גופו כבריא, חזק וחופשי מהבעיה הבריאותית או הפסיכולוגית ממנה הוא סובל, והדמיון בצורה הדרגתית הופך למציאות.
ניתן להשתמש בדמיון מודרך כדי לטפל במצבים כרוניים כמו כאבי ראש, לחץ נפשי, לחץ דם גבוה וחרדות. יש המשתמשים בשיטה זו גם לפני מבחנים חשובים או כדי להתכונן לקראת תחרויות ספורט או לפני לידה. ניתן להשתמש בדמיון מודרך לצרכים רוחניים ולהיות מודעים למישור הרוחני.
אמונה, מחשבה, כוונה, רצון או אינטרס נוצרים קודם כל בדמיון. פעילות הדמיון במוח יוצרת מציאות פנימית בתת המודע, שמקבל ומפעיל בעצמו את כל מה שאנו בוחרים להאמין בו. פעילות זו יוצרת שדה אנרגטי בעל רטט מסוים. רטט זה ימשוך אליו מצבים דומים במציאות הגשמית והרוחנית, וכך הוא יכול לחזק מציאות מסוימת ולהחליש אחרת.
מכאן ניתן להסיק שמחשבה חיובית יוצרת מציאות חיובית, מחשבה שלילית וספקנית, שנובעת מחשדנות, פחדים וחוסר ביטחון - יוצרת מציאות שלילית דומה.
הפנטזיה, בניגוד לדמיון, היא תהליך הכרתי שאינו מחובר למציאות אובייקטיבית או סובייקטיבית. תוכן עולם הפנטזיה הוא בדיוני, ולרוב מתקבל מהעולם הרוחני, שאין לו מקביל בעולם הגשמי.
למשל, השימוש במונח פנטזיה מינית, טעות ביסודה - הפנטזיה המינית אינה אלא פעולת של הדמיון, המבוססת על דברים ממשיים, כגון איסורים ומחסומים חברתיים ומעצורים אישיים.
הפנטזיה "האמיתית", לעומת זאת, היא פרי דמיונו של האדם שהצליח לקלוט מימדים רוחניים מעולם המלאכים, האלים והשדים, שרוב בני האדם אינם מסוגלים לקלוט. עולמות אלה מיוצגים בדרך כלל בסיפורי הדת, באגדות עם, בפולקלור ובמיתולוגיה.
בפנטזיה הספרותית ישנם לעתים יצורים תבוניים וגזעים שונים מלבד בני האדם: גמדים, דרקונים, טרולים, אורקים, גובלינים, ענקים ופיות. בפנטזיה הספרותית מתקיים בדרך כלל גם מאבק בין כוחות הטוב לכוחות האופל. כוחות הטוב הם רבי עוצמה ובני אלמוות, החזקים מכל היצורים החיים על פני האדמה - אלים וישויות עליונות המוקפים בקהל סוגדים וקהילת כוהנים שמבצעת נסים בשמם. כוחות הרוע מתוארים לרוב כאויב ערטילאי, רב עוצמה המעורר אימה - רוחות רפאים, גופות מונפשות וחסרות בינה כגון זומבים ושלדים, המופעלים בידי כוחות אפלים יותר, במטרה להרוג, להרוס ולאיים. לחלופין כוחות אלה פועלים בעצמם ותוקפים יצורים חיים.
לעולמות הפנטזיה יש אפיון מרכזי - קיום צורה כלשהי של קסם, המהווה חלק מן התשתית "המציאותית" ומהווה אבן יסוד בדרך פעולתו של העולם המתואר במימד הרוחני. לכן גיבורי הסיפורים הבדיוניים הם לעתים קרובות בני אדם (קוסמים או מכשפים) אשר מסוגלים ליצור קשר עם העולם הרוחני, קשר המקנה להם יכולת על טבעית.
הפנטזיה היא מקור היצירה והגאונות. סיפורים פנטסטיים עשויים לפתח את התודעה ולשפר את הזיכרון אצל הילדים. לכן מומלץ מאוד לספר לילדים סיפורים בדיוניים. הילדים, שמתרשמים מהסיפור, נוצרים אותו בזיכרון, וכך משתכללת ה"מכונה" שלהם. בעתיד הם ילמדו להפעיל אותה כדי להתמודד עם אירועים שונים בחיים. כמו כן, ככל שנחשוף אותם יותר לגירויים ויזואליים וגירויים שמפתחים את הדמיון - כך יכולת הזיכרון שלהם תשתפר.
נא להמתין לטעינת התגובות
