היסטוריה של אלימות
כבד את הנמצא מולך כאילו הוא הדבר המסוכן ביותר בעולם; צור קשר עם עיני התוקף; נסה לפעול כפי שמרגיעים תינוק: כך יוצאים מעימות אלים. דוד מיכאלי על הכרעה ללא קרב
אל מורה זן בא לוחם מפורסם ברתחנותו ושאל: מה אתה יכול ללמד אותי. ענה המורה: אינך שווה כלום. הלוחם הניף את חרבו בזעם. אמר לו המורה: הנה נפתחים שערי גיהינום. הלוחם היסס בתמיהה. הנה נפתחים שערי שמים אמר המורה. הלוחם הוריד את חרבו.
פעמים רבות אנחנו מוצאים את עצמנו במצבים של עימות, קרב או מלחמה שהם קני מידה שונים של מפגש אלים. סון טסו (המאה הרביעית לפנה"ס), שמיוחס לו הספר "אמנות המלחמה", אמר כי הגורם היחיד הקבוע בקרב הוא השינוי המתמיד, וכי ההישג העילאי של אמנות המלחמה הוא הכרעה ללא קרב. ככל שהידיעה וההבנה גדולות יותר ורחבות יותר לגבי עצמנו ולגבי אחרים, יכולת ההכלה וניהול היחסים ילכו ויגדלו. צריך לזהות את המצבים האפשריים ולהתכונן כראוי: תצפית של משברים אפשריים, חיזוי מצבים חוזרים אפשריים להתפרצות, נקודות גירוי ומבנים והרכבים יוצרי אלימות.
ראשית לכל נמצאת הבחירה בכוחניות. משתמשים בכוח ישיר בגלל שתי סיבות. האחת, הוא ישנו. השנייה, אנחנו יכולים. אם לא היינו יכולים, היינו צריכים למצוא פתרון אחר. אם לא היה כוח, גם אז היינו צריכים למצוא פתרון אחר.
הכוח הישיר הוא התוצאה הראשונית של מפגש חומר בחומר. זו גם התפיסה הבסיסית ביותר והיא מבטאת אצל בוגרים מצב נפשי של קוצר רוח, חוסר סבלנות, חוסר יכולת של דחיית סיפוקים. אפשר לכנות את זה כמפגע משולש של זעם, כוחניות וקוצר רוח. באמנויות הקרב הפנימיות וגם בשכבות המשכילות בחירה בכוח ישיר נחשבת מסורתית לנמוכה, מגושמת וזולה משום שזאת העדפה של הזמין והמיידי על פני נתינת דעת ורגישות. העדפה של עיוורון על ראייה. העדפה של נקודתי ומקומי על מערכתי, העדפה של אנוכיות על סינרגיה, והעדפה של חומר על רוח.
כוחניות היא מלכודת מחזורית המשיבה את המשתמש בה שוב ושוב אל אחד משלבי הינקות עם אותו חוסר הבנה. בעל הכוח מצמיח מראשיתו עץ החלטות שכל העדפותיו פתרונות כוחניים, כולא את עצמו בתפיסה כוחנית ודן את עצמו למוגבלות אלימה. כוח מוחלט הוא מוגבלות מוחלטת.
אין דרך לצאת מכלא זה אלא עם עזרה חיצונית שאינה מאפשרת להשתמש בכלי הכוח ומחייבת חריגה מן הרובד הכוחני הראשוני לגדול אל רובד תפיסתי חדש של הערכה, הכרה באחר וניהול.
אני כמובן פוחד מאלימות. היה לי מורה, מר אושימה, מאסטר של קראטה, שאמר כי החל ללמוד קראטה משום שהיה פחדן. אבל הוא גם אמר שהאנושיות שלנו מתבטאת בפעולה כנגד האינסטינקטים שלנו. בכל אופן, לכולנו יש דחפי שליטה ותוקפנות, ולכולנו יש אינטרסים ואנחנו מבטאים אותם באופן פיזי או פוליטי.
לעומת התוקפנות (כתכונה שקיימת בנו ומופיעה בעת הצורך) אלימות היא תמיד רגשית והיא תמיד מהווה חריגה ממצב של איזון ושיווי משקל. אלימות היא אחת. צורותיה שונות ומשתנות ותלויות סביבה ותרבות.
באחת הפעמים כאשר שאלנו את מר אושימה על התנהגות במצבי אלימות הוא ביקש דוגמה. למשל, אמר השואל, אם הולכים בסמטה חשוכה. אה! הוא אמר. אל תלכו בסמטה חשוכה. ואם כבר יש בעיה, תרוצו כמה שיותר מהר. רק אם אין שום ברירה ואתם לחוצים לקיר, הכו על מנת לפגוע קשה ככל האפשר ונצלו את ההפתעה להימלט. בקצרה, הוא המליץ על כל דרך אפשרית להימנע מעימות פיזי ומנסיבות שעלולות להוביל אליו.
את ההנחיות שלפניכם כתבתי בעקבות עבודתי וניסיוני עם נוער בסיכון בסדנאות מדבר ומתוך לימודי אמנות הלחימה. גם ביום יום הרגיל שלנו אנחנו יכולים לפגוש מצבים דומים, החל מוויכוח שכנים ועד לתקיפת רופאים.
המצב האלים הוא מרחב וסביבה כמו כביש סואן. כפי שאינני משתמש בתואר אקדמי, דרגות או כריזמה בחציית כביש סואן כך אינני יכול להשתמש בהם באירוע אלים.
בחשד למפגש עם פוטנציאל אלימות יש לייחס לכל אחד מהמעורבים פוטנציאל התפרצות ופגיעה ללא קשר לדבריו או מראהו.
כפי שלא עולה על דעתי להתעמת עם משאית כבדה בנסיעה כך עלי להתייחס למפגש עם בעל פוטנציאל אלימות.
היה מנומס וכבד את הנמצא מולך כאילו הוא הדבר המסוכן ביותר בעולם.
במידה וחלה התפרצות יש להתייחס לכך כאל תאונה ולא לנסות לפתח את האירוע. יש למזער נזקים ולנתק מגע במהירות אפשרית ובצורה מושכלת.
התפרצות רגשית היא אנרגיה שיש לתת לה מספיק מרחב להתפזר. אפשר לנסות "לבזבז" אותה או לנקז אותה בדיבור.
התפרצות אלימה נבנית על היסטוריה רבת שנים של פגיעות, עלבונות, התעלמות. אינך יכול להתמודד עם מטען זה במפגש גופני אלים.
הבדלי ידע, לבוש ורכוש מגדירים אותך כזר ומעוררים עוינות. לעומת זאת ביטוי רגשי מצדך מציב אותך
אל תנסה להסתיר את רגשותיך מאחורי מסכה. דבר זה מתפרש כתוקפנות ומגביר את עוצמת ההתפרצות.
שתיקה מצדך מתפרשת כהתעלמות ותוקפנות.
אל תפנה הצידה טרם היותך בטוח שהצד השני נרגע. צעד זה יכול להתפרש כהתנשאות.
אל תנקוט עמדה מוסרית או חברתית. האירוע הנו פרטי ומולך ישנו תוקף שהוא אדם פגוע ביסודו.
יש להבין כי התוקף נמצא במצב נפשי של תינוק בן שנתיים או שלוש בגוף של מבוגר ולפיכך קובלנתו עלולה להיות מסוכנת. נסה לפעול כפי שמרגיעים תינוק.
צור קשר עם עיני התוקף ואמור בפשטות וללא תוקפנות את מה שאתה חש.
המשפט ''אתה מפחיד אותי'' הוא בעל השפעה ישירה בשל העובדה שהוא מכיר בעוצמת התוקף וגורם לו להבין את השפעת תקיפתו. כמו כן הוא יכול לגרום לתוקף לעבור למצב של נותן חסות.
טון הדיבור שלך והרגש המשתקף ממנו משפיעים על התוקף. התכווצות, רתיעה, עצבנות, סלידה וביקורת יעבירו מסר של דחייה ופסילה ויגבירו את התקיפה.
לתקיפה יש דינמיקה של להקת טורפים. התקיפה שואבת אליה תוקפים נוספים.
נסה לאתר את מנהיג הכוח של הקבוצה ובקש ממנו עזרה.
דיבור רגוע ואמפתי והעברת המסר כי הנך שייך למערכת גדולה ומגוננת הנם בעלי השפעה מנטרלת על האירוע האלים.
הצעת עזרה מעשית או הבטחה או הצהרה על שותפות חברתית מהווה עזרה בנטרול המצב. גם אם תיתקל באי אמון תוקפני חוזר ונשנה עליך לחזור על ההצעה לעזרה. בסופו של דבר צליל קולך המציע יתקבל.
דיבור הוא מדיום תקשורתי. ברגע שאני מוותר עליו או מתפרץ בצעקה או נזיפה, אני עובר לאפשרות של מפגש פיזי שגם הוא סוג של תקשורת. התוקף מיומן הרבה יותר ממני בשימוש במדיה זו.
בדרך כלל האירוע האלים מתחיל בטקס של שיקוף רגשי. לפיכך מצג של כעס אינו יכול להיענות בכעס ובתוקפנות מצדך או בצעדים שנועדו לשמור על זכויותיך. עליך לקיים מצג של הבנה ורצון לפתור את הבעיה. בדרך זו מתאפשר מרחב של תקשורת שאינו פיזי.
גם אם גמרת להציל את העולם לפני שנייה ואתה מת מעייפות זכור שבמפגש מסוג זה אין לך שום אשראי ואף אחד אינו מכיר אותך. אתה מתחיל מאפס.
עד כמה שזה קשה נסה להקרין הבנה וידידות. אם תצליח להקרין אהבה, מה טוב.
אם התוקף חדר לתחום הקרוב לגופך הצע לו עזרה ודרכי פעולה על מנת לגרום לו לתקשר מילולית ולפתוח עבורו אופציות שאינן אלימות.
גם אם האירוע הסתיים לכאורה הישאר ערני, אמפתי, תומך ומוכן.
זכור: האמירה היסודית של כל אחד מאתנו היא ''הכר בי!''. התעלמות מאמירה זו יוצרת תוקפנות מיידית.
ובנוסף כפי שאמר סון טסו, ההישג העילאי של אמנות המלחמה הוא הכרעה ללא קרב.
המאמר הופיע לראשונה בספר גלות, מסע בחירה – טיפול דרך שטח. הוצאת מדף.
נא להמתין לטעינת התגובות
