 |
/images/archive/gallery/296/527.jpg דוד מיכאלי.
צילום: אספה פלד  |
|
|
|
|
|
|
| האמנות העילאית של המלחמה היא להכניע את האויב בלא לחימה. דוד מיכאלי מגיש את סיפורו של ספר המלחמה העתיק ביותר שהאנושות מכירה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בתקופת שושלת צ'ין שבסין איחד שליט בשם מו-דון את העם. אנשי הארץ המזרחית השכנה, שהיו בעלי עוצמה צבאית גדולה, שלחו שגרירים אל השליט החדש ודרשו: ''אנחנו מבקשים את הסוס של דו מא, הדוהר למרחק של אלף קילומטרים". מו-דון כינס את יועציו שהיו המומים מן הדרישה. ''הסוס שעושה אלף 'קילומטרים'! הדבר היקר מכל בכל הממלכה הזאת! אל תיתן להם אותו!''. ''מדוע לא לתת סוס לשכן?'' תהה מו-דון ושלח את הסוס.
זמן קצר לאחר מכן שלחה הארץ המזרחית שליחים שאמרו: ''אנחנו רוצים את אחת הנסיכות של המלך". מו-דון שוב ביקש את עצת שריו, שאמרו בכעס שאנשי הארץ המזרחית נוהגים שלא כדין! "אנחנו מפצירים בך לתקוף אותם!'', אמרו פה אחד. ''איך אפשר למנוע מהשכן שלך שייהנה מאישה צעירה?'', אמר מו-דון ושלח את האישה.
זמן קצר לאחר מכן חזרו נציגי הארץ המזרחית ואמרו, ''יש לך שטח אדמה בן אלף קילומטרים שאתה לא עושה בו שום שימוש, ואנחנו רוצים אותו". מו-דון שוב כינס את יועציו. היו שאמרו שיהיה זה הגיוני לוותר על האדמה; אחרים אמרו שלא. מו-דון זעם: ''האדמה היא המסד של המדינה. איך אפשר לוותר עליה?''.
כל אלה שייעצו לוותר על האדמה הוצאו להורג בעריפה. מו-דון זינק על סוסו, הורה שכל מי שיישאר מאחור יוצא להורג, ופתח בהתקפת פתע על הארץ המזרחית. אנשי הארץ המזרחית בזו לו ולא התכוננו לקראתו. הוא תקף אותם וחיסל אותם.
הסיפור הזה מופיע בספר קטן שנקרא ''אמנות המלחמה'' המיוחס
לסאן-טסה (המאה הרביעית לפני הספירה) והוא נחשב לחיבור הקצר הטוב ביותר לחקר המלחמה והיווה השראה וטקסט מכונן ל''טאי צ'י צ'ואן ג'ינג'' על אמנות המלחמה של היחיד.
המערב שמע לראשונה על סאן-טסה מפיו של מיסיונר ישועי, האב אמיו (Amiot) שפירסם את גרסתו ל''אמנות המלחמה'' עם שובו מפקין לפריז בשנת 1772. ייתכן מאוד כי נפוליאון, מאסטר של מלחמה, נחשף לטקסט זה.
''ניתן להשוות צבא למים הזורמים ממקום גבוה ומחפשים את הוואדיות; צבא פונה בעוצמה ותוקף היכן שיש אפשרות. זרם המים מסתדר על פי תוואי השטח; הניצחון מושג על ידי פעולה בהתאם למצב האויב".
עקרון נוסף שמופיע בספר הוא ש''האמנות העילאית של המלחמה היא להכניע את האויב בלא לחימה".
סאן-טסה האמין כי האסטרטג המוכשר צריך להיות מסוגל להכניע את צבא האויב בלי ליצור קשר קרבי איתו, לכבוש את עריו בלי להטיל עליהן מצור, ולחסל את כוחו הצבאי בלא להכתים את החרבות בדם.
סאן-טסה היה מודע היטב לעובדה כי לחימה הינה דבר מקיף יותר מהתנגשות של גברים חמושים. ''כמויות בלבד'', אמר, ''אין בהן שום יתרון". הוא התייחס אל היסודות האינטלקטואליים, המוסריים והנסיבתיים של המלחמה, כאל חשובים יותר מאשר היסודות הפיזיים שלה, והזהיר שליטים ומפקדים שלא לשים מבטחם בכוח צבאי צרוף. הוא לא תפס את המלחמה במושגים של טבח והרס; המטרה הנאותה של האסטרטגיה היא לכבוש את הכל שלם, או פגוע בצורה מינימלית.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| סאן טסה
| /images/archive/gallery/554/091.jpg  |
|
|
|
 |
|
 |
|
גם הניו אייג' עשוי להיות הפתרון הנכון לטרור
|
|
|
 |
|
|
|
גבולה של סין, ''הארץ התיכונה'', יחד עם מישורי הנוודים של אסיה, היווה דלקת מדממת של מאות שנים שבהן התנגשה התרבות הנוודית באלימות עם התרבות העירונית. לכן נבנתה החומה הסינית הגדולה. מיכאל פראוודין בספרו על ההיסטוריה המונגולית מספר כי בשנת 1570 הגיש מדינאי סיני בשם ואן צ'ון-הו מיזכר לממשל הסיני: ''הבודהיזם אוסר שפיכות דמים, מצווה על התוודות וממליץ על חיי צדקה. לפיכך עלינו לעשות כמיטב יכולתנו להפצתו בקרב הנוודים". המדיניות החדשה התקבלה בקיסרות הסינית והם פתחו במבצע מדהים ומתוכנן שנמשך כמה דורות. המבצע היה המרת דת מתוכננת לשבטים הלוחמניים, משמאניזם לבודהיזם פציפיסטי, באמצעות מורים בודהיסטיים מטיבט שייסדו מנזרים והפכו את האמונה הבודהיסטית לדת מדינה.
במשך כמה דורות ספורים השתנתה האוריינטציה ממלחמה לפציפיזם והגבול שקט לראשונה מזה מאות שנים. פראוודין מציין כי זוהי אולי דוגמה יחידה לשימוש בדת ובאמונה לבלימת תרבות מלחמתית על ידי חינוך של לוחמים פוטנציאלים להיות נזירים ופרושים. ייתכן מאוד אם כך כי הניו אייג' עשוי גם הוא להיות הפתרון הנכון לטרור.
מאו טסה-דון הוליך את צבא היחפנים שלו כאשר אמונה בוערת בליבם והביס את הצבאות החזקים של אדוני המלחמה וההון שלא הצליחו להבין מה קורה. חייליו של מאו היו משליכים אליהם בזלזול מעבר לקווים את הספרון הקטן של מאו שהכיל אמרות מ''אמנות המלחמה''.
סאן-טסה היה משוכנע שתכנון מדוקדק, המבוסס על מידע בדוק על האויב, יתרום להכרעה צבאית מהירה. הוא ידע להעריך את השפעת המלחמה על הכלכלה והיה כנראה הראשון שהעיר שאינפלציה של מחירים היא תוצאת לוואי בלתי נמנעת של כל מבצע צבאי. ''מעולם לא היתה מלחמה ממושכת שהביאה תועלת לארץ כלשהי'', כתב.
הוא הבין בבירור את ההשפעה המכרעת של האספקה על הצד המבצעי, ובין יתר הגורמים הנוספים הוא דן ביחסים שבין השליט ובין המפקד מטעמו (יחסי בגין-שרון?); בתכונות המוסריות, הרגשית והאינטלקטואליות הרצויות של הגנרל הטוב; בארגון, ביכולת תמרון, ובשטח ובמזג האוויר.
סאן-טסה חשב כי הצבא היה הכלי שנועד להנחית את מכת המחץ על אויב שהוחלש לפני כן. לפני פרוץ המלחמה הפיזית, הופעלו סוכנים חשאיים כדי לנתק את האויב מבני בריתו ולשם ביצוע מגוון של פעולות חתרנות שונות. אחת מן המשימות שלהם היתה הפצת שמועות שווא ומידע מטעה; הם צריכים היו להשחית ולשחד פקידי ציבור, ליצור בלבול פנימי רב ככל האפשר, ולטפח גיס חמישי. בינתיים, מרגלים יפעלו בכל הרמות ויעמדו על המצב של האויב. על פי דיווחיהם יוכנו תוכניות ''מנצחות''. ס.ב. גריפית שתרגם את הספר לאנגלית כותב במבוא המעולה שלו כי פיקוד הצבא האדום דגל בדעה כי לפני הניצחון ''יש לעשות הכנות מתאימות במחנה האויב כך שהתוצאה תוכרע מראש''. ובפרפראזה על סאן-טסה, ''הצבא המנצח תוקף ארץ מובסת הסובלת מדה-מורליזציה".
מבחינה זאת בית הספר של המיליטריזם האיסלאמי הנוכחי מאמץ מסרים ודרכי פעולה רבות מדרך חשיבה זו ורואה את עצמו כנציגה האותנטי של אסיה הגדולה במאבק נגד המערב השבע, האדיש והמפולג לדעתו. מאחורי פלוגות המחץ של השיעים ומאחורי טהראן הרואה עתה את עצמה כמחוז השליט המערבי העולה של מרחבי אסיה, נחבאות בין הקלעים דמויות ורוחות הענק של סין ורוסיה ופרשנותן לגלובליזציה.
כאשר המצביא לי צ'ינג קיבל את הפיקוד על הכוחות הוא פנה אל אנשיו בדברים אלה: ''המהירות היא הדבר החשוב ביותר במלחמה. אסור להחמיץ שום הזדמנות... נופיע באורח בלתי צפוי לגמרי מתחת לחומות עיר בירתו של האויב. כפי שנאמר, 'כאשר הרעם רועם, אין זמן לכסות את האוזניים'. גם אם יגלה אותנו, לא יוכל להמציא בין רגע תוכנית מבצעית נגדנו, ואין שום ספק שנוכל לגבור עליו".
|
|
|
|
|
|
|
 |
| עטיפת הספר אמנות המלחמה
| /images/archive/gallery/554/095.jpg |
|
|
|
|
|
|
|
נמוכים סיכויי הניצחון של זה שאינו עורך שום חישובים
|
|
|
|
|
|
|
הנה הפרק הראשון של אמנות המלחמה של סאן-טסה:
וכך אמר סאן-טסה: המלחמה היא בעלת משמעות חיונית למדינה כעניין של חיים ומוות ודרך להישרדות או להרס. לכן חייבים ללמוד אותה ביסודיות. כדי להבין את מהותה (של המלחמה) חייבים לחקור ולנתח אותה לאור חמישה גורמים יסודיים, תוך השוואות עם שבעת היסודות שאפרט בהמשך. הראשון בין הגורמים הללו הוא ההשפעה על המוסר; השני, מזג האוויר; השלישי, תנאי השטח; הרביעי, פיקוד; והחמישי, תורת הלחימה.
בהשפעה על המוסר כוונתי למה שגורם לבני אדם לפעול בתואם עם מנהיגיהם, כך שילכו אחריהם בחיים ובמוות ללא שום פחד מסכנה. במזג אוויר כוונתי לניצול כוחות הטבע כמו הקור בחורף וחום הקיץ, בניהול מבצעים צבאיים בהתאם לעונה. בתנאי השטח כוונתי לטווחים; האם השטח עביר או בלתי עביר, פתוח או לא, ומהם סיכויי החיים או המוות. בפיקוד כוונתי לחכמתו, כנותו, אומץ לבו, קפדנותו וכנותו של הגנרל. בתורת הלחימה כוונתי לארגון, שליטה, הצבת מפקדים מתאימים לכוחות השונים, קביעת דרכי אספקה, ודאגה להנפקת הפריטים העיקריים הדרושים לצבא. אין גנרל שאינו מכיר את חמשת העניינים האלה. אלה ששולטים בכך ינצחו; אלה שאינם שולטים בכך יובסו.
בקביעת התוכניות יש להשוות בין היסודות הבאים, ולבחון אותם בתשומת הלב המדוקדקת ביותר. אם תאמרו לי איזה שליט מסוגל להשפיע על המוסר, מיהו המפקד המיומן ביותר, איזה כוח צבאי נהנה מיתרונות מזג האוויר והשטח, איזה כוח צבאי ממלא בצורה הטובה ביותר את הפקודות שהוא מקבל, איזה כוח הוא החזק ביותר; מי הצד שקציניו וחייליו מאומנים טוב יותר; ומי זה המקפיד להעניש או לתגמל בדרך נאורה; אוכל לחזות איזה צד ינצח ואיזה צד יובס.
אם מדובר בגנרל הפועל לפי האסטרטגיה שלי אין ספק שהוא ינצח. תנו לו את המינוי! אם מדובר באחד שמסרב להאזין לאסטרטגיה שלי, הוא יובס. סלקו אותו! אחרי שעמד על היתרונות שבתוכניות שלי, על הגנרל ליצור מצבים שיתרמו למימושן של תוכניות אלה. ב''מצבים'' כוונתי לכך שעליו לפעול על פי האינטרסים שלו, ובכך להגיע למאזן מתאים.
כל לוחמה מבוססת על הטעייה. על כן, כאשר הדבר אפשרי יש להציג סימנים של חוסר אונים; במצב של פעילות, לגלות סימנים של שיתוק. כשאתה קרוב, דאג שיראה כאילו אתה מרוחק. כאשר אתה רחוק, דאג שיראה כאילו אתה נמצא קרוב. השלך לאויב פיתיון שימשוך אותו למלכודת; העמד פנים של מבוכה ובלבול והכה בו. כשהאויב מרכז כוחות, התכונן לצאת נגדו. כשהוא חזק, הימנע ממנו. הכעס את המפקד של כוח האויב ובלבל אותו. העמד פנים שמצבך נחות ועודד את יהירותו.
הפעל עליו לחץ והתש אותו. כשהוא מאוחד, הבא לפירוד בקרבו. תקוף במקום שבו איננו מוכן; הבקע כשאין הוא מצפה לכך. אלה העקרונות שיובילו את האסטרטג לניצחון. אין כל אפשרות לדון בהם מראש.
אם ההערכות בכנסת לפני פרוץ פעולות האיבה מעידות על ניצחון, הדבר נובע מכך שהחישובים מעלים כי הצד שלך חזק מהאויב. אם הן מעידות על תבוסה, הרי זה משום שהחישובים מעלים כי העמדה שלך נחותה. הערכות וחישובים מרובים יכולים להביא לניצחון; לא כן חישובים מועטים. נמוכים סיכויי הניצחון של זה שאינו עורך שום הערכות ושום חישובים! בדרך זו עלי להעריך את המצב כדי לקבל תוצאה ברורה ביותר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
באדיבות הוצאת מדף המתרגמת את הספר בימים אלו, תודה מיוחדת למשה ארדר המתרגם.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | איש טאי צ'י צ'ואן, סופר ואמן בוגר בצלאל, מפתח ועוסק בתרפיית זן בשטח פתוח. מחבר הספרים 'הערות זמניות על תנועה' ו'זמן המדבר', תרגם לאחרונה מסינית את כתבי המופת 'טאי צ'י צ'ואן ג'ינג' | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
