הכתבה מאוד יפה ומאירה את כל הצדדים של נושא הכוחניות, האלימות והתוקפנות.
אבל הפתרונות של הכרעות ללא קרב יפות אולי במעבדות הסטריליות של חדרי האימונים, ולא בהכרח ממש תופשות בכל מצב ומצב במציאות.
בחיי היום יום אנחנו נדרשים לבצע המון הכרעות של מצבים (בחירות) בהם אנחנו נתונים.
ובלי קרב זה או אחר זה לא ממש אפשרי.
כפי שכבר נכתב פה בכתבה זו, לכל אחד מאיתנו ישנם דחפים של שליטה ותוקפנות. רק שיש מטרה לדחפים האלו. הם לא סתם קיימים בנו.
המטרה היא להגן על המשך קיום המין של כל קבוצה מסויימת ושל כל יחיד בקבוצה. (ושבעתיים זה אצל יחיד שלא חי בקבוצה).
זה דבר אחד - להתחבר לדחפים הבסיסיים סתם בשביל לתת דרור לשיחרור לחצים וכעסים שמצטברים להם כדרך שבשיגרה,
לבין השימוש בדחפים האלו למימוש המטרות של הקבוצה והיחיד .
התוקפנות והאלימות הן היינו הך. השימוש הסמנטי השונה בהן הוא בשביל לרכך או לטשטש את המטרה או את המניע שמסתתר מאחריהן.
וזה לא חדש שאותה תוקפנות מקבלת סובלימציות שונות ומשונות של יחסי שליטה וכוח שמתנתבים לכל מיני דרכים עם שמות יפים ועטיפות ססגוניות ומאירות עיניים.
בסך הכל ובשורה התחתונה מדובר בעוד טיוח של הדחף ואריזה שונה שלו.
מה זה משנה אם מדובר בתחרות של חידון התנ''ך או תחרות ספורט כלשהי או תחרות על משאבי הטבע או על טריטוריה ?
בכל המצבים האלו הכוחניות שולטת והיא ניבנת על הקטנת וכיפוף הזולת שמולך כדי לקטוף את הפרס. רק שלעתים בפרס הזה תלויים חייך (באם מדובר בתחרות על משאבי טבע או טריטוריה).
זה ששכבות מסויימות מסתכלות מלמעלה על כוחניות פיזית זה לא תמיד כי הן בורכו באנשים שהם מלאכי השרת בכבודם ובעצמם שמהותם משוללת כוחניות או תוקפנות.
זה כי יש מי שעושה בשביל אותן שכבות הסלתה ושמנה את העבודה השחורה של ההתבוללות בקרקע הקרבות, בעוד ששכבות האליטה יכולות להינות מזיוון של האידאות שיפות על הנייר ולא בשטח, וגם ללטף לעצמם את האגו המשובח שלהן, וגם להתעלם מהכאב שמניע את השימוש באלימות.
למשל: מאוד קל לשלוח חיילים להילחם על משאבי הנפט ולהגיד שזה בשביל ערכי הדמוקרטיה, שלא אתה זה שתכלעס לוחם בשדה.
או להתייחס בעליונות למי שנלחם את מלחמת ההישרדות הקיומית שלו, שאתה יושב בכורסא מרופדת בדולרים. כל האיגודים המקצועיים הפעילו כוחניות והשתמשו לעתים בדרכים אלימות כדי להגשים את המטרות שלהם שהיו מאוד הומניות וסוציאליות.
בסופו של עניין ובשורה התחתונה הרבה פעמים כוח ממגרים בכוח ולא בעישון מיקטרות של שלום.
כמובן שזה נורא ואיום לחיות בחברה שלאנשים אין שליטה על הדחפים והם משתמשים בהם בלי להפעיל חשיבה ערכית או שיפוטית או אפילו תרגילי נשימה שידכאו את היצרים האלימים. רק שזה לא תופש בכל מיקרה ובכל מצב ויש המון צביעות חברתית בנושא הזה.
ותודה לדוד מיכאלי על כתבה משובחת :)