שונאים, סיפור אהבה בתיאטרון גשר

יונתן אסתרקין | 27/11/2008 10:45

"זינגר בוחר לעסוק בניצולי הזוועה הגדולה מכולן לאו דווקא בזמן שהיא מתרחשת ואתה עסוק רק בלשרוד, לא בזמן השואה, אלא דווקא אחריה כשצריך לנסות ולהמשיך לחיות עם הטראומה והסבל והזיכרונות". כך מספר יבגני אריה, במאי תיאטרון גשר, על ההחלטה לחתום את טרילוגית ההצגות המבוססות על סיפוריו של יצחק בשביס זינגר בעיבוד של "שונאים, סיפור אהבה".

"שונאים, סיפור אהבה" (ביידיש: שונאים, די געשיכטע פון ליעבע) פורסם לראשונה בחלקים בעיתון "פאווערטס" בשנת ‭.1966‬ באנגלית ראה הרומן אור בשנת 1972 ואילו בעברית בשנת 1980 בתרגומו של ישראל זמיר, בנו של המחבר. עלילת הרומן מתרחשת בשנת 1949 בניו יורק, שהיא עיר גדולה אבל גם שטייטעל קטן, שמתאכלסים בו ניצולי שואה רבים וביניהם הרמן ברודר.

הוא נשוי ליאדוויגה, גויה פולנייה שהסתירה אותו בשנות המלחמה באסם וכעת היא מעוניינת להתגייר. במקביל הוא מנהל יחסים עם מאשה, המאהבת שלו, ניצולת שואה תאוותנית ואובדנית שחיה עם אמה ומחכה לגט מבעלה.

חייו רוויי הפאראנויה והייאוש הקיומי מסתבכים כשלפתע צצה אשתו הראשונה, תמרה, שהיה משוכנע כי נורתה למוות על ידי הנאצים. הרומן נע סביב קונפליקטים בין אדם לעברו, אדם לאלוהיו וגבר לאישה, כשבמרכזו השאלה איך והאם אפשר לאהוב בעולם המודרני. הרומן גם זכה לעיבוד קולנועי: בשנת 1989 יצר הבמאי פול מזורסקי סרט המבוסס על הרומן.

הרומנים הקודמים של זינגר שהועלו בגשר היו "העבד" ו"שושה". אריה מעיד כי מאז ומתמיד אהב את זינגר, אולם "שונאים, סיפור אהבה" הוא הרומן החביב עליו. "זינגר הוא מספר סיפורים מבריק", אומר אריה, "הוא יודע לספר סיפור כובש ומקורי. הוא היה ממציא לבד את העלילות שלו ולא לוקח עלילות קיימות ומלביש עליהם בגד חדש כמו סופרים רבים.

חוץ מזה הוא יודע היטב כיצד

להציג את האינדיבידואליות והשונות של כל דמות ודמות, וזה הופך את הקריאה בו לעוד יותר מעניינת ומגוונת. כך הקהל יכול לעבור סוג של קתרזיס אמיתי שלרוב לא מגיעים אליו. בדרך כלל אנחנו יושבים, צוחקים, אולי אפילו בוכים והולכים הביתה כאילו כלום. פה, בגלל האיכויות של הכתיבה ועיצוב הדמויות האמיתי כל כך, אנחנו באמת יכולים להזדהות איתן לעבור קתרזיס".

ההתמודדות עם הזיכרונות והעבר הוא הדבר שהכי נגך לך בטקסט של "שונאים, סיפור אהבה‭"?
"כן בהחלט. איך חיים כשהכאב הוא קשה מנשוא אבל חייבים בכל זאת להמשיך הלאה? אני לא יכול לדמיין מצב בו חס וחלילה משהו היה קורה לבני, והייתי ממשיך לחיות לאחר מכן. איך עושים זאת? זה מה שהעסיק אותי לכל אורך החזרות".

 מה מתוך זינגר הלך לאיבוד במעבר לבמת התיאטרון ומה הערך המוסף?
"תיאטרון וספרות אלה שני מדיומים שונים לחלוטין, ואני לא חושב שאפשר בכלל להשוות ביניהם על רגל אחת. ברור שבעיבוד, כל עיבוד, מספרות לבמה מפסידים משהו מאיכויות הכתיבה ומהשפה הייחודית של אותו סופר. אצלנו זה אפילו לא עיבוד, אלא מחזה שלם חדש שינינו הרבה מהמבנה המקורי של הסיפור. אבל אני בהחלט מקווה שגם הרווחנו משהו".

חשבת על ההקשר האקטואלי של המחזה? על ניצולי שואה שעוד חיים בנינו?
"בהחלט כן. פגשתי לאורך השנים הרבה ניצולי שואה. במובן מסוים ההצגה הזאת היא למענם".