מהסבונייה המקומית למשלי המאה ה-14
עמנואל הלפרין הספיק בשנה אחת לשחק את אבא של יעל בר זוהר ב"חשופים" ולעבד את משלי לה-פונטיין לגרסה בימתית. "לעיתונאי יכולים להיות תחביבים. אני נהנה מכל דבר שאני עושה"
ערן סויסה | 27/11/2008 7:33
יום שישי בשעות הצהריים המוקדמות, אלכס אנסקי בפאת תלתלים שחורה ועמנואל הלפרין בפאה זהה רק בצבע הנגדי נפגשים ב"חדר סיפור" בבית אריאלה בתל אביב לחזרה נוספת של הצגה חדשה. 
השניים, בעלי השפעה גדולה על התרבות הישראלית, כל אחד בדרכו, מתפלפלים במשליו של ז'אן דה לה פונטיין בתרגומו של ראובן זימר, איש הפרסום לשעבר. "הפרצוף שאתה עושה לא מספיק", מפציר אנסקי בפרטנר שלו, "אתה צריך לצאת מהבמה כדי שהקהל יבין שמשהו דרמטי קרה".
"מספיק שאני אשאר במקום עם ההבעה הזאת", משיב הלפרין ברוגע אופייני לו, "אין צורך שאני אצא". לאחר תמיכה של הלפרין מהבמאית הדקיקה ובעלת הקול הדקיק עוד יותר, הוחלט שהוא יישאר על הבמה והשניים עוברים למשל הבא.
הערב יציגו השניים לראשונה את משליו של המשורר הצרפתי הידוע, בן המאה ה-17, באולמי "רוזין"בתל אביב. "רצינו ללכת לכיוון אחר, פחות גרנדיוזי, יותר מינורי", מספר הלפרין, "לתת לטקסט לדבר בעד עצמו. אנחנו מספרים את הסיפור עם הפרצופים שלנו.
"פרט לכך, שילבנו סיפור מסגרת בו כל אחד מאיתנו מציג את הדמויות הראשיות. עבדנו על ההצגה זמן רב, כי לא מדובר רק בשינון טקסט אלא גם בבחירת חומרים ועריכתם. נאלצנו גם לשייף את הטקסט, כי יש למשל משחקי מילים שלא מתאימים לבמה".
אז מי בתפקיד לואי ה-14 ומי בתפקיד לה פונטיין?
"אלכס הוא לה פונטיין ואני לואי ה-14".
לפי איזה קריטריונים בחרתם?
"שנינו רצינו גם את וגם את זה אבל לבחירה לא היתה משמעות וחשיבות מיוחדת. רק אחר כך גילינו שאלכס ממש דומה ללה לפונטיין, אבל אני לא דומה ללואי ה-14".
מחוץ לחדר החזרות הלפרין ואנסקי חברים, וקרוב לוודאי שעובדה זאת סייעה להם לשתף פעולה לראשונה גם בתיאטרון. "מפיק ההצגה, דן ארטס הפקות, פנה אלינו, ותוך זמן קצר נשאבנו להרפתקה". מצהיר הלפרין.
"חשופים", בתפקיד אבא של יעל בר זהר, בעלה של חלי גולדנברג ויו"ר הרשות השניה לטלוויזיה. עבורו זו הפעם הראשונה שהוא נוטל חלק בז'אנר.
"לעיתונאי כמו לכל בעל מקצוע אחר יכולים להיות תחביבים רבים, אז למה שעיתונאי גם לא יהיה שחקן?", הוא שואל בתמיהה.
ממה אתה יותר נהנה?
"אני נהנה מכל דבר חביב שאני עושה. יש רגעים שמאוד נהנתי מ"חשופים", כי מעולם לא נטלתי חלק בטלנובלה. נורא עניין אותי לראות איך הדבר הזה מתנהל ולעשות משהו שהוא חריג עבורי. אני לא יכול לתת היררכיה להנאות שלי".
אתה צופה בכלל בטלנובלה?
"אני מודה שלא. אין לי הוט בבית".
אז לא ראית את זה עד עכשיו?
"ראיתי פה ושם אבל אני לא עוקב".
אתה ממשיך לעונה השנייה באותו התפקיד?
"אני לא מנהל משא ומתן עם התסריטים. אני שמח להמשיך לעונה נוספת. אני אבא של יעל, גם בת יפה ויש לי גם אשה וגם מאהבת. מה אני צריך עוד?"
ז'אנר הטלנובלות זוכה לעיתים לביקורת חריפה. אתה מסכים עם זה?
"אני חושב שנהדר שקיימים גוונים שונים, אבל כל עוד זה לא משהו מביש-אז מותר. הטלנובלה היא חלק מהחיים שלנו. אין לי דבר עקרוני נגד הז'אנר הזה ואני נהנה שם מאוד".
עמנואל הלפרין ואלכס אנסקי צילום: אלי דסה
השניים, בעלי השפעה גדולה על התרבות הישראלית, כל אחד בדרכו, מתפלפלים במשליו של ז'אן דה לה פונטיין בתרגומו של ראובן זימר, איש הפרסום לשעבר. "הפרצוף שאתה עושה לא מספיק", מפציר אנסקי בפרטנר שלו, "אתה צריך לצאת מהבמה כדי שהקהל יבין שמשהו דרמטי קרה".
"מספיק שאני אשאר במקום עם ההבעה הזאת", משיב הלפרין ברוגע אופייני לו, "אין צורך שאני אצא". לאחר תמיכה של הלפרין מהבמאית הדקיקה ובעלת הקול הדקיק עוד יותר, הוחלט שהוא יישאר על הבמה והשניים עוברים למשל הבא.
הערב יציגו השניים לראשונה את משליו של המשורר הצרפתי הידוע, בן המאה ה-17, באולמי "רוזין"בתל אביב. "רצינו ללכת לכיוון אחר, פחות גרנדיוזי, יותר מינורי", מספר הלפרין, "לתת לטקסט לדבר בעד עצמו. אנחנו מספרים את הסיפור עם הפרצופים שלנו.
"פרט לכך, שילבנו סיפור מסגרת בו כל אחד מאיתנו מציג את הדמויות הראשיות. עבדנו על ההצגה זמן רב, כי לא מדובר רק בשינון טקסט אלא גם בבחירת חומרים ועריכתם. נאלצנו גם לשייף את הטקסט, כי יש למשל משחקי מילים שלא מתאימים לבמה".
אז מי בתפקיד לואי ה-14 ומי בתפקיד לה פונטיין?
"אלכס הוא לה פונטיין ואני לואי ה-14".
לפי איזה קריטריונים בחרתם?
"שנינו רצינו גם את וגם את זה אבל לבחירה לא היתה משמעות וחשיבות מיוחדת. רק אחר כך גילינו שאלכס ממש דומה ללה לפונטיין, אבל אני לא דומה ללואי ה-14".
מחוץ לחדר החזרות הלפרין ואנסקי חברים, וקרוב לוודאי שעובדה זאת סייעה להם לשתף פעולה לראשונה גם בתיאטרון. "מפיק ההצגה, דן ארטס הפקות, פנה אלינו, ותוך זמן קצר נשאבנו להרפתקה". מצהיר הלפרין.
ביקורת אקטואלית
מי שבקי במשליו של לה פונטיין, זוכר היטב את הביקורת החריפה שלו על הממשל באותה תקופה, ולא יתקשה לגלות כי היא אקטואלית גם לימינו. "לואי ה-14 התייחס ללה פונטיין בזלזול רב ובהתחלה לא אישר לו להשמיע את משליו בארמון", מספר הלפרין, "בשלב מאוחר יותר, כשלה פונטיין כן הורשה להשמיע את משליו, הוא שילב בתוכם ביקורת על השלטון, כולל רמיזות כלפי המלך עצמו".
מה מכל זה רלוונטי לימינו?
"המשלים של לה פונטן מאוד אנושיים ומכילים הרבה מוסר השכל. מלבד זאת, בתום כל משל אנחנו משוחחים מעט ביננו, ומעניקים פרשנות אישית".
אין זו התפנית המפתיעה הראשונה שהלפרין לקח בקריירה שלו בשנה האחרונה. רבים הופתעו לגלות אותו מככב בחודשים האחרונים בטלנובלה
"לעיתונאי כמו לכל בעל מקצוע אחר יכולים להיות תחביבים רבים, אז למה שעיתונאי גם לא יהיה שחקן?", הוא שואל בתמיהה.
ממה אתה יותר נהנה?
"אני נהנה מכל דבר חביב שאני עושה. יש רגעים שמאוד נהנתי מ"חשופים", כי מעולם לא נטלתי חלק בטלנובלה. נורא עניין אותי לראות איך הדבר הזה מתנהל ולעשות משהו שהוא חריג עבורי. אני לא יכול לתת היררכיה להנאות שלי".
אתה צופה בכלל בטלנובלה?
"אני מודה שלא. אין לי הוט בבית".
אז לא ראית את זה עד עכשיו?
"ראיתי פה ושם אבל אני לא עוקב".
אתה ממשיך לעונה השנייה באותו התפקיד?
"אני לא מנהל משא ומתן עם התסריטים. אני שמח להמשיך לעונה נוספת. אני אבא של יעל, גם בת יפה ויש לי גם אשה וגם מאהבת. מה אני צריך עוד?"
ז'אנר הטלנובלות זוכה לעיתים לביקורת חריפה. אתה מסכים עם זה?
"אני חושב שנהדר שקיימים גוונים שונים, אבל כל עוד זה לא משהו מביש-אז מותר. הטלנובלה היא חלק מהחיים שלנו. אין לי דבר עקרוני נגד הז'אנר הזה ואני נהנה שם מאוד".
נא להמתין לטעינת התגובות
