"שייקספיר הוא טלנובלה עם עומק"
השחקנית אלינור פכט רק בת 21, וכבר מגלמת את דמותה של ויולה ב"הלילה ה-12" בתיאטרון גשר. "אני על במה או מול מצלמה מאז שהייתי בת אפס", היא אומרת, "לשחק על במה זה לא באמת מפחיד"
יונתן אסתרקין | 19/10/2008 6:58
אלינור פכט ומיקי לאון, הלילה ה-12 צילום: איל לנדסמן
האסונות , למי שלא מכיר את עלילת המחזה השייקספירי, מתחילים כאשר ויולה ואחיה התאום מוצאים את עצמם נטושים במדינה זרה אחרי שספינתם נטרפה בים, כאשר כל אחד משוכנע שהשני טבע למוות. ויולה, שמבינה שכאישה יהיה לה קשה יותר לשרוד בממלכה זרה, מתחפשת לנער צעיר והופכת למשרתו של שליט האי (מיקי לאון). הוא שולח אותה לחזר בשמו אחרי אהובתו (מיכל ויינברג), אבל זו מתאהבת דווקא בנער שהוא למעשה אישה בתחפושת. המשמעויות לצופה מודרני בהקשרים המיניים, הג'נדריים, ההומוסקסואליים-לסביים הן ברורות, ולדברי פכט, הן שהופכות את המחזה שנכתב במאה ה-17 לרלוונטי גם היום.
"זו בעצם טלנובלה", היא צוחקת, "מבחינת העלילה והפיתולים שלה. התאהבויות, חילופי זהויות, הפתעות וכו'. אבל העומק של שייקספיר, ההבנה שלו את הפסיכולוגיה האנושית והשפה השירית היפה שלו הופכים אותה כמובן לקלאסיקה".
תני לי דוגמה לעומק הזה שאת מדברת עליו.
"המחזה עוסק באהבה, אבל מכל מיני זוויות. אהבה של אישה לאישה, של גבר לגבר, של גברים לנשים ולהיפך. הוא מציג המון סוגים של אהבות ומבקר את הנטייה של המאוהבים להיות מאוהבים ברעיון האהבה ולא באדם שמולם. ומצד שני, האהבה פה מניעה את כל העסק, כך שאין פה רק ציניות וזלזול. זה באמת לקחת את הנושא מכל הכיוונים שלו, וזה לדעתי דוגמה לעומק".
היה קשה לשחק גבר, ועוד לעמוד בסצינה שבה אישה מחזרת אחרייך ומלטפת אותך כשאת בבגדי גבר?
"האמת שלא, זה לא ממש הרגיש לי שונה מלהיות בסצינת אהבה כאישה מול גבר. שיחקתי את הנער מול האישה ולא את אלינור מול מיכל, ובצורה מסוימת זה הגן עליי מהמבוכה של סצינת אהבה עם אישה. ולא, לפני שאתה שואל, וברור שתשאל, זה לא קרה לי במציאות".
על במה מגיל אפס
את משחקת מגיל מאוד צעיר.
פכט , בת 21 בסך הכל, ילידת הרצליה, מגלמת פה את התפקיד הראשון שלה למעשה מחוץ לסטודיו של יורם לוינשטיין בו למדה בשלוש השנים האחרונות. לפני כן שיחקה בתיאטרון הארצי לילדים ולנוער, בהצגה "רעב" בתיאטרון תמונע ובסדרה "לשם שינוי" של הטלוויזיה החינוכית.
"זה בכלל לא נתפס עד שזה מתחיל לקרות", היא עונה בתשובה לשאלה המתבקשת אם לא שקשקה לפני תפקיד ראשי ראשון בחיים אחרי הסטודיו, ועוד בתיאטרון גשר ובמחזה של שייקספיר. "ואחר כך כבר בפנים, במצב של עבודה, ומתעסק בדברים הקטנים ולא מתייחס לדברים הגדולים. אז זה
"אני על במה או מול מצלמה מאז שהייתי בת אפס, ואני מניחה שזה השפיע עליי. זה מחשל, כי זה זורק אותך לסיטואציות קשות שאתה חייב ללמוד לתפקד בהן, ללמוד לשים דברים בפרופורציות. לחץ, פחד מכישלון, ביקורות, אגו, שתן שעולה לראש אחרי הצלחות. המון דברים. אני חושבת שדווקא מפני שהתחלתי לשחק מגיל צעיר, אני יודעת היום מה באמת חשוב בחיים".
נא להמתין לטעינת התגובות
