תיאטרון מצוין ב"אנדה" למיטלפונקט

ירון אליקים | 29/10/2008 15:40

"אנדה" היא בוודאי אחד השיאים ביצירתו הדרמטית של הלל מיטלפונקט. לא זו בלבד שמדובר בדרמה בנויה היטב, בנושא מרתק ורלוונטי להדהים, אלא שהיא אף זוכה, בבימויו של המחבר, להצגה סוחפת ומרשימה.

על רקע הנושא הטעון של משפט אייכמן מעלה המחזה סוגיה חשובה, שהשיח הציבורי נמנע לרוב מלעסוק בה: ההתערבות הפוליטית של מפא"י ובן גוריון בתחום המשפט. אבל מעבר לשאלת הפוליטיזציה של מערכת המשפט, המחזה חושף את הסתאבות השלטון, את מנגנון החושך שהפעיל באורח טוטליטרי, את השנאה הפתולוגית למפלגת "חרות" ומשלב גם דרמה אנושית, שבמרכזה דמותה של אנדה, ניצולת שואה וקורבן השלטון.

אנשי הפרקליטות מעוניינים שאנדה, ששרדה את ביתן 10 באושוויץ, שבו נעשו ניסויים רפואיים בגופן של נשים, תעיד, אבל שליחי מפא"י מזהים אותה כמי שהשתתפה בהפגנה שארגן מנחם בגין נגד השילומים והיא נפסלת לעדות. המאבק על הנושא חורג מהפוליטי ונהפך במהירות לאנושי וחם.

ההצגה עושה צדק עם הדרמה הזאת, והיא מהווה דוגמה לתיאטרון מצוין, בעיקר בשל הרכב שחקנים מקצועי שבונה תפקידים מרשימים ובראשו קרן צור, שמתגלה כאן ככוכבת של ממש. היא מרשימה במשחק דרמטי מאופק, משכנע ורגיש.

גם מיכה סלקטר, הפרקליט שפועל למענה, מגלם דמות מרתקת של אידיאליסט, הלוחם למען הצדק ומתחבט בשאלות זהות. באחד הרגעים המרגשים בהצגה מושיב הבמאי את השניים על מיטה, בשיחה שקטה וטעונה, תמונה שהיא גם המנוע הרגשי של ההצגה.

יורם חטב, שטני כנדרש, מגלם נציג נחוש ופתי של מנגנון המפלגה במשחק רהוט וחד כתער. גם אילן דר, אברהם סלקטר ורפי תבור מעולים, על רקע תפאורה מצוינת של במבי פרידמן. בימויו של מיטלפונקט מטיב לטלטל את הצופה בין ראייה פוליטית מפוכחת לדרמה מרגשת.