 |
/images/archive/gallery/381/593.jpg אמל זיאדה
משפחת זיאדה  |
|
|
|
|
|
|
| מיסה ביפו, חומוס בואדי ניסנס ובקלאווה בעכו זה נחמד, אבל את כל הצביעות של דו קיום תשאירו בבית בבקשה. אמל זיאדה עם סיפתח עצבני משהו לקראת השנה הגרגוראינית החדשה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מי שלא הגיע לאירועי פסטיבל "החג של החגים", המתקיים במהלך החודש הנוכחי בחיפה, לא ראה דו-קיום מימיו. באמת. איך אמר מי שאמר: "בחיפה לא מדברים על דו-קיום, פשוט חיים אותו". ואכן, בשבת הבאה קחו את כל המשפחה, תעלו על אוטו, ושימו את פעמיכם לכיוון ואדי ניסנאס, השכונה הערבית בעיר, שם מתקיימים עיקר האירועים. למה שם? טוב, דו-קיום, בכל זאת, יותר נוח ליישם אותו אצל הערבים - יש שם כבר הכל, את החומוס, את הבקלאוה, והערבים הם נחמדים כאלה. תביאו אליהם אלפי יהודים בשבת, הם יצאו מגדרם כדי לארח אותם. מעין מנהג מנהג ערבי נחמד שכזה.
טוב, אחרי שתגיעו, בכניסות לשכונה (האמת אף פעם לא ידעתי שיש כניסות לשכונה, אבל מישהו בעיריה, משיקוליו וחישוביו החליט ליצור כזה דבר), יעצרו אתכם כמה אנשי ביטחון, יבקשו לבדוק את התיק, בחיוך. ואל תחשבו שרק עליכם עושים
חיפוש. פה זה לא ירושלים, פה יהודים כערבים. הנה, תושבי השכונה הערבים נדרשים לפתוח גם הם את התיק. מישהו גם סיפר לי שנוהגים לבקש גם תעודת זהות. בכל אופן, תבינו שעיניין הביטחון מסודר, כך שאין מקום לדאגה שאיזה משוגע יבוא ויקלקל את אוירת הדו-קיום היחודית בעיר.
אז נכנסתם. מיד תרגישו שאתם לא לבד. למעשה, המוני היהודים שנמצאים שם ייתנו בכם את התחושה שכל עם ישראל בא בהמוניו כדי להוכיח שהוא לא שונא ערבים. רק שתבינו, הביקור שלכם יעזור רבות לשיקום תעשיית החומוס והשווארמה, המקרטעת מאז אוקטובר 2000 – אז הערבים עשו קצת בלאגנים, וטענו שהם מוחים על קיפוח וכל זה. אבל זה נגמר, עכשיו הכל בסדר. אתם רואים, זה לא סתם דו-קיום של דיבורים, זה דו-קיום שעושים. ומי יודע, אולי תאהבו את המקום כל כך, שגם תרצו לחזור ולנגב שם חומוס אחרי שיסתיים הפסטיבל.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| חומוס עלי קראוון. יש חומוס אורגינלי של ערבים בואדי ניסאנס, כדאי!
| /images/archive/gallery/424/106.jpg  |
|
|
|
 |
|
 |
|
הקטע האמנותי
|
|
|
 |
|
|
|
ויש עוד. בין הדוכנים והריחות המהבילים של התורמוס והפלאפל תשמעו קולות דרבוקה – כלי נגינה ערבי מצוי בכל בית. אם תלכו בעקבות קולות התוף הערבי תוכלו לראות את אחמד הקטן מפליא בתיפופיו ולידו מענטזת רקדנית הבטן אורלי, שבפיתולי הבטן/כרס שלה היא נותנת עדות חותכת לכך שהחברה היהודית מגלה הערכה ופתיחות למנהגי התרבות הערביים. אז נכון, יבואו כאלה שיגידו שהתרבות הערבית זה לא רק רקדנית בטן. יש גם את מחמוד דרוויש, ויש גם את שירים כמו "בילאדי בילאדי" (יש מישהו שלא יודע מה זה?). טוב זה נכון, אבל כנראה שעכשיו זה לא המקום ולא הזמן. בכל זאת, האוזן היהודית עדיין לא רגילה לזה, אז למה לקלקל את השמחה?
אגב, מה שיפה במקום, וזה משהו שבטח לא ציפיתם לו, זה שתוכלו לראות גם דגלי ישראל מתנופפים להם פה ושם. טוב, אז נכון שזה נמצא מעל עמדות שיטור, שהתמקמו להם בכמה נקודות, לצורך שמירה על הביטחון, אבל נכון שזה תורם לאוירה? כשהלכתי לשם בשבת האחרונה נתקלתי בבן השכונה, שהלין בכעס על כך שאף אחד לא חשב להניף גם את דגל פלסטין. מעניין מה הוא חושב לעצמו. הוא לא יודע שצבעי הדגל מעלים סיטואציות לא-נעימות בקרב האורחים היהודים? הרי צריך להוריד מהם את הפחד שאנחנו מהווים איום בטחוני, אחרת איך הם יבואו בהמוניהם? מי יציל את כלכלת החומוס שלנו?
|
|
|
|
|
|
|
 |
| היהודים אוהבים לעשות שמח בואדי ניסנס
| /images/archive/gallery/649/865.jpg |
|
|
|
|
|
|
|
דו קיום: לא רק בשבוע אחד
|
|
|
|
|
|
|
חשוב לטפח דו-קיום בעיר חיפה, אבל במתכונת של כבוד והכרה הדדיים. מה שקורה היום, ולא רק בחיפה, הוא מפגש מתנשא, שבו היהודים באים לבקר בשמורה הערבית, אולי ייזדמן להם לראות רוכל עם שפם וכאפיה גורר עגלה עם סוס. ככה קורה היום בחג של החגים. עד אז לא ידעתי שואדי ניסנאס הפך לאתר פופולרי של רקדניות בטן, אבל מסתבר שכדי למשוך כמה יהודים, צריך להעזר בכמה מהן, ככה יהיה על מה להקליק במצלמה. אלו הם תנאי הדו-קיום שהציבור היהודי באמת רוצה?
ההתנשאות הזאת של החברה היהודית כלפי התרבות הערבית וצרכיה הם בעורכיה, כי נכון להיום מה שיהודי מצוי יכול לסבול זה פלאפל, שווארמה, ומקסימום גם את סייד קשוע. יכול להיות שזה הדו קיום הכי טוב שיכול להיות לנו עכשיו, אבל חשוב שלא נשלה את עצמנו שהוא באמת קיים.
|
|
|
|
|
|
|  | | חומוס אבו חסן. שמו לנו דגל, שלא נרגיש מאוימים (תצלום חומוס אבו חסן)
| /images/archive/gallery/302/905.jpg | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | סטודנטית למשפטים, פעילה בארגונים ערבים לזכויות אדם ושינוי חברתי | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
