 |
/images/archive/gallery/251/430.jpg גדי טאוב
נעם וינד  |
|
|
|
|
|
|
| גדי טאוב חושש שמוסף הספרים ב'הארץ' נשלט ע"י הפוסט-ציונים שכובשים את השיח האינטלקטואלי בישראל
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
עיתון "הארץ" מינה את דרור משעני לעורך החדש של מוסף "ספרים". למשעני מגיעים לפחות 100ימי חסד. ואף על פי כן, יש טעם להרהר על הבחירה הזאת, או על המגמה שהיא משקפת, מפני שמשעני שייך במובהק למחנה האידיאולוגי האנטי-ציוני המכונה "פוסט-ציוני". עד כמה ישפיעו עמדותיו על עריכתו? עד כמה הוא יתפוס את תפקידו כהפיכת המוסף לעוד שופר של העמדה הזאת? ועד כמה הוא יאפשר פלורליזם של דעות, נצטרך לחכות ולראות. עם זאת, אפשר לשאול, כבר עכשיו, על הכוונות של העיתון שבחר בו לתפקיד.
מספר הדפים שמקדיש עיתון הארץ לספרים, ובכך לדיון אינטלקטואלי, גדול מזה של העיתונים האחרים יחדיו. זה לא כתב עת, זה הפורום הציבורי שממנו ניזונה רוב האינטליגנציה הישראלית, שבו היא מתעדכנת אודות ספרים חדשים, רעיונות חדשים, אומנות, הגות ומחקר. המינוי של משעני אינו הראשון בסדרה. כבר הרבה זמן שמוסף "תרבות וספרות" המתפרסם ביום שישי רק מתחזה לפורום כזה. בעריכתו של בני ציפר המוסף הזה הוא שופר מובהק של העמדה האנטי-ציונית. המחנה האינטלקטואלי הזה, קומץ אנשים קטן בסך הכל, מקבל במוסף של ציפר קול ללא שום פרופורציה
לחלקו בדיון הכללי, בספרות, או בהגות, שלא לדבר על תרומתו הדלה למחקר.
קבוצה של כמה עשרות הפכה במוסף לחזות כל הדיון בתרבות בישראל. למעט עלי תאנה פה ושם, פוסט-ציונים סוקרים ספרים של פוסט-ציונים, ופוסט-ציונים סוקרים גם ספרים של מי שאינם פוסט-ציונים. טווח המחשבה הצטמצם למרחב המוגבל, החד-ממדי, והחוזר על עצמו לעייפה, שבין מישל פוקו לבין האפיגונים האחרונים של אדוארד סעיד. זו אינה קרקע עשירה במיוחד. והתוצאה היא שהמוסף כבר מזמן איננו פורום לדיון כללי. הוא פורום דידקטי לאינדוקטרינציה מונוטונית.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
ופתאום הופיע לו ציפר מבין הספרים.
|
|
|
 |
|
 |
|
מועדון החברים של בני ציפר
|
|
|
 |
|
|
|
"ספרים" היה עד הלום יותר פלורליסטי, אם כי גם שם, זכתה העמדה הפוסט-ציונית (והפוסטמודרנית) לייצוג לא פרופורציוני. אם כוונת העורכים והמו"ל בבחירת משעני היא חיזוק המגמה הפוסטציונית, פירוש הדבר שאט אט תיעלם עוד אופציה לדיון פתוח ורחב יריעה, לדיון ציבורי בספרות וברעיונות.
יש טעמים טובים להניח שזו אכן המגמה. לאור מאמר שפרסם המו"ל, עמוס שוקן, לפני זמן לא רב, כנגד חקיקה שנועדה להגן על אופיה היהודי של המדינה, יש טעם לחשוב שהעיתון שטען שהוא מיועד ל"אנשים חושבים" בעצם נועד לאנשים שחושבים בעיקר דבר אחד: שהגדרה עצמית ליהודים, שמדינה יהודית, שציונות, אינם לגיטימיים.
אנשים חושבים, שחושבים אחרת, יצטרכו לחפש לעצמם עיתון שמאפשר ויכוח ודיון. מפני שעושה רושם שעיתון הארץ מתמסר, במידה גוברת והולכת, לידיו של מיעוט קולני, דעתני וכוחני, שאין לו אלא בוז צונן כלפי רובנו.
התהליך שעובר על הארץ גורם לרבים לחשוש מהשמעת קול. למה להם לחשוף את הספרים שהם עמלים שנים על כתיבתם לזעמם של עורכי מדורי הספרות בהארץ? קל יותר לכופף את הראש. אבל לאורך זמן, כדאי לאזור אומץ. מפני שאם לא יוקם פורום ציבורי אחר לדיון ברעיונות נדון את עצמנו לשבי בידי פונדמנטליזם אנטי-ציוני, חד-ממדי, צר ודל מבחינה רעיונית, ממש כמו מועדון החברים של בני ציפר.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | היסטוריון, סופר ועיתונאי. מלמד בחוג לתקשורת ובבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית בירושלים. ספרו "המרד השפוף" עוסק בתרבות ישראלית בת זמננו. | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
