לשמוח בשם רבין
אם שלום הוא מורשת רבין, אז כשרוב העם בעד מדינה פלשתינית – המורשת הזו ניצחה
קשה להסביר את כל התפרצות הנוסטלגיה אפופת הכרעחצנים הזאת, מפני שעשר שנים אחרי שרבין נרצח, דרכו הפכה דרכנו במידה שאז לא העזנו לשער. זוכרים מה היה אחרי הרצח? הרבה אוטובוסים מפוצצים הובילו אותנו לזרועות נתניהו. הוא התחייב, לפחות פורמלית, להסכמי אוסלו, וגם חתם על הסכם וויי. זה לא אומר שהוא לא חתר תחת ביצועם, ממש כמו הפרטנר-לא-פרטנר של רבין, ערפאת.
אבל הישראלים מאסו בנתניהו מהר מאוד, ובחרו במקומו בברק. כי ברק לא רצה לגרור רגליים, אלא ביקש לחתום על עסקה שכללה "ויתורים מכאיבים" הרבה יותר מאלה שרבין התחייב להם. זוכרים?
ערפאת הכשיל את הדיל של ברק, ועם התחדשות גל הפיגועים, רוב הישראלים התייאשו מהאפשרות של הסכם. היו בחירות, זוכרים? מצנע הציע נסיגה חד-צדדית וגדר הפרדה, והפסיד לשרון, שהציע להראות להם מה זה. אחרי ששרון הראה להם מה זה, הוא אימץ את מצע הבחירות של מצנע. נסיגה חד-צדדית מעזה, פירוק התנחלויות, גדר הפרדה ביהודה ושומרון. הימין אימץ את מורשת רבין.
זוכרים שעד תחילת שנות התשעים הרעיון של שתי מדינות לשני עמים היה משהו שרק בקצה של השמאל דיברו עליו? 15 שנים אחר-כך, ועשר שנים אחרי שראש הממשלה הראשון שהציע תוכנית כזאת נרצח, גם הליכוד, בראשות גדול הפטרונים של מפעל ההתנחלויות, שרון, ואפילו "המורדים" שמימינו, מקבל אותה. הרוב הגדול של הציבור הישראלי, כולל חצי ממתפקדי הליכוד בערך, תומך בתוכנית מצנע, שירש את ברק, שירש את רבין. איך בדיוק אפשר לתאר את הדבר הזה כאובדן של מורשת רבין?
.
נכון שהדמוקרטיה הישראלית לא במצב טוב. התפשטות השחיתות, הבריתות בין הון לשלטון, שיטת הפריימריס המשחיתה, מפלגות ששואבות את סמכותן מרבנים ולא ממצביעים, כל אלה מאיימים עליה. אבל כשהגענו אל הרגע שבו היינו צריכים לבחור בין אפרטהייד יהודי עם שטחים, לבין מדינה יהודית דמוקרטית בלעדיהם, הרוב הגדול בחר במדינה דמוקרטית. עד כדי כך, שכל מה שנשאר מטיעוני הימין נגד ההתנתקות היה הזעקה שהיא עברה באמצעים לא דמוקרטיים.
זה לא נכון, כמובן. היה לה רוב בכנסת שזה מספיק, והיה לה גם רוב בציבור. אבל זה נקרא ששכחנו את הרצח? אפילו המתנחלים, שבנו את עולמם הפוליטי על הפרה בוטה של זכויות אדם, על הכיבוש, משמיעים זמירות בשם זכויות האדם וקדושת הדמוקרטיה. אמנם הצליל הזה יותר מקצת מזויף, אבל הם הבינו, מאז הרצח, ששום קריאת תיגר מפורשת על הדמוקרטיה לא תצלח בישראל של 2005. הם הבינו שיגאל עמיר לא חיסל את מורשת רבין, אלא להיפך. שאחריו שום סמכות מוסרית שאיננה דמוקרטית לא תיחשב בעיני הציבור הישראלי לסמכות.
אז אולי, אם יורשה לי, מותר גם להיות מרוצים לרגע? אולי ברגע הזה, שבו היטנו את ספינת הציונות חזרה לחזונה המקורי, טריטוריה שבה יש ליהודים רוב, והם יכולים לקיים מדינה שהיא גם יהודית וגם דמוקרטית, מותר גם לשמוח קצת בשם רבין?
עדכון אחרון : 7/11/2005 5:32
נא להמתין לטעינת התגובות
