 |
 |
|
|
|
|
|
|
| אמירה נירנפלד מנסה להיגמל מתוכנית הריאליטי הכי חזקה של הלוויין – השידורים החוזרים |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אם צריך לבחור בין הטלוויזיה לחיים, תמיד אבחר בטלוויזיה. תמיד אעדיף להגדיל את אוסף הציטוטים שלי מאשר את אוסף החוויות. דיאלוגים שנבחרו בקפידה ועלילה שתמיד הולכת לאנשהו קורצים לי הרבה יותר מאשר תקווה נואשת שמשהו אכן יקרה במציאות. עם זאת, נראה שהטלוויזיה הופכת לאחרונה יותר ויותר דומה למציאות: מבטיחים לנו שבכל רגע אנחנו יכולים למצוא משהו חדש שיעניין וירגש אותנו, אבל אנחנו מקבלים בעיקר שידורים חוזרים.
ישנם שיקולים מערכתיים העומדים מאחורי צמד האותיות ש.ח: השיקול המתחשב - לצופים שפספסו תוכנית מסוימת ניתנת הזדמנות לצפות בה שוב; וגם השיקול הכלכלי/רגשי - השידורים החוזרים ממלאים חללים של רצועות שידור פחות נצפות (כדי לממש את ההבטחה לטלוויזיה רבת ערוצים עשרים וארבע שעות ביממה). שניהם מקובלים עלי כאחת שמנסה לבנות תדמית של אדם שאינו רודף אחר ריגושים תמידיים. אבל יס פלוס, יש להתריע, המציאה פורמט חדש של מחזור: שידור חוזר בהפתעה. על פי פורמט זה, תכנים ישנים מופיעים לפתע פתאום בלוח השידורים וממלאים משבצות ריקות כמו סיוטים חוזרים.
כמנויה של מספר שנים בחברת yes יצא שראיתי את הסדרה "רגליים קרות" לפחות חמש פעמים, את "סטרדיי נייט לייב 1974" לפחות שש פעמים וכך גם את "קבוצת קריאה" וכל הסרטים הדוקומנטריים מסדרת "דוקו פלוס" שרצים ללא בושה בלופ. הניסיון מראה כי כל תוכן שנקנה על ידי הערוץ ישובץ שוב ושוב בצורה אקראית בלוח השידורים, לעתים בליווי של פרומו מיוחד המכריז בשמחה כי לבקשת הצופים, אותה התוכנית המסוימת תשודר שוב (אם אכן קיימים צופים כאלה, הם מתבקשים לסור בהקדם לחנות מוצרי החשמל הקרובה למקום מגוריהם ולרכוש לעצמם וידאו עם טיימר).
על פי מיטב המסורת של אמא פולניה שמכריחה אותך לאכול עד הפירור האחרון, רק כי היא טרחה לבשל, כך גם יס פלוס: הם קנו עבורנו תוכן איכותי (ויקר), לכן נצפה בו וניחנק איתו עד שתצא לנו הנשמה. אמנם בשבועות האחרונים אנחנו זוכים לקצת נחת, כיוון שיס פלוס טרם סיים לשדר את הנגלה השורשית של העונות הראשונות שנקנו, אך חכו קצת, נראה אתכם שורדים את הפעם השמינית שבו תאלצו לצפות ב"לאקי" או בלסביות הנודניקיות מ"ישנן בנות".
נכון שעדיף לראות שבעים פעם את "רגליים קרות", או אפילו את "לאקי", מאשר לצפות בדודו טופז או באדיר מילר, אבל לא פעם קורה שהלב זועק: מה עם קצת פירורים טריים עבור אלה המסכנים שצופים בטלוויזיה מעבר לשלוש שעות פריים טיים ביום (ואני לא רוצה להזכיר עכשיו את סוף השבוע הטלוויזיוני של yes, שמורכב רובו ככולו משידורים חוזרים ומשידורים חוזרים בהפתעה).
ייתכן שיס פלוס הוא בעצם יוזמה קולקטיבית של "ההתאחדות נגד אסקיפיזם"; שאותו מחזור של תכנים הוא לא יותר מחשיפת ערוותה של אשליית ה"שידורים עשרים וארבע שעות ביממה". אפשרות נוספת היא שמבחינה כלכלית קשה לעמוד בדרישות של זמן שידור מול התכנים. אם כך, אז על מה בעצם אני משלמת כל כך הרבה כסף בכל חודש?
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
|
 | |  | | מנהלת קהילות וכתבת בנושאים מגוונים | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
