 |
שתי כתבות שפורסמו במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" בסוף השבוע, גילו מחדש את המצפון ואת הרצון להשפיע. האחת, "נראתה לאחרונה ברחובות טול כרם", גילתה את המצפון והחמלה של העיתונאי עמיקם שוסברג, והשנייה "ובחרת בחיים" של צדוק יחזקאלי, הראתה שגם מסע יחסי ציבור של חברת תרופות לא חייב להסתכם בהצפת המדיה בפרסומות.
כתבתו של עמיקם שוסברג, "נראתה לאחרונה ברחובות טול כרם", סיפרה את סיפורה של נוראן כרמי, שנחטפה מביתה בטול כרם. חאלד, אביה, מאמין שליהודים יש לב רחב ושהם יעזרו. זה למרות הכיבוש השורר בעיר, והביורוקרטיה הישראלית והפלשתינית בה נתקל. במציאות בה רוב האנשים חושבים שכל פלשתיני הוא רוצח בפוטנציה,
חשוב קולו של חאלד שלא הפך לשונא ישראלים.
לכאורה, היה בכתבתו של שוסברג משהו מאוד נאיבי. כזכור, שתי ילדות נעדרו בדצמבר 2002. האחת יהודיה, הודיה קדם פינקלשטיין, והשנייה ערביה, נור אבו טיר. לחיפוש אחר הודיה נרתמו מאות אנשים, ואילו את נור חיפשו בערך חמישים איש.
מצד שני, שוסברג הכניס לכתבה הרבה מצפון ורצון לעזור לחאלד כרמי לשנות את חוסר האונים מול הביורוקרטיה בה הוא נתקל. מזה זמן רב לא זכורה לי כתבה עם לב כל כך רחב ואמפתי. כל שנותר עכשיו זה לחכות לכתבת ההמשך, ולראות עד כמה העיתונות יכולה לשנות ולהזיז דברים. לטובת כולנו, נקווה שהפרסום בעיתון יעזור לחאלד למצוא את בתו.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
לזה קוראים יחסי ציבור
|
 |
|
 |
 |
 |
|
בכתבה אחרת ב-"7 ימים" נשלח צדוק יחזקאלי לבוטצואנה, המדינה האפריקאית נגועת האיידס, כאורח של יצרנית התרופות "אם-אס-די". מדובר בשלוחה הישראלית של חברת "מרק", שמייצרת מזה שנים כמה מהרכיבים החשובים בקוקטייל האיידס.
חברת "מרק" ביחד עם קרן התרומות של ביל ומלינדה גייטס יזמה פרויקט הצלה שמזרים תרופות וכסף על מנת להקים מערך מרפאות איידס בבוטצואנה. המרפאות יאתרו את החולים, יכניסו אותם למסלול נטילת התרופות שינטרלו את הווירוס, ויבלמו את ההדבקה במדינה הזאת.
למרות שמדובר בפרויקט מוערך וחשוב, ואני מקווה שעוד יצרניות תרופות המגלגלות מיליארדי דולרים בשנה יצטרפו אליו, קשה שלא לתהות על העיתוי בו בחרה החברה להפוך לפילנתרופית.
בספטמבר השנה הורד משכך הכאבים "ויוקס", המשווק על ידי החברה מהמדפים, בעקבות מחקר לפיו התרופה עלולה לגרום להתקף לב ולשבץ מוחי. הרעש סביב הוויוקס פגע מאוד בתדמית החברה ובמכירותיה, וברור איפה כי פעולת ההצלה הזאת, היא מסע יחסי ציבור לשיפור תדמית החברה. מצד שני, הלוואי וכל מסע יחסי ציבור בעלות של מאות אלפי דולרים היה מגיע לאלו שבאמת זקוקים לעזרה.
|  |  |  |  | |
|