הזמנה לניתוח לב פתוח: על "ממותות" של אוהד נהרין
"ממותות" של בת שבע ואוהד נהרין היא יצירה נקייה, כמעט סטרילית, שגורמת לקהל להתקרב לאט לאט, להסתגר פנימה לתוך החלל יחד עם הרקדנים. ענת זכריה הביטה פנימה
ממותות צילום: גדי דגון
הקהל ממוקם מסביב לחלל שבו מתקיימת העבודה, וכל צופה מתבונן בה מזווית ראיה שונה. מבנה הישיבה הייחודי, בארבע צלעות, מבטל את הרגלי הצפייה הפרונטלית, ויוצר מבנה מרובה חזיתות. החלל המצומצם מקרב למינימום את המרחב שבין הרקדנים לקהל. הקהל יושב בריבוע. בתוך הריבוע הריקוד.
לכאורה זו הזמנה שמאפשרת לקהל להתקרב, לראות מקרוב יותר ומזוויות שונות, לאפשר לו להסתכל במקביל על הריקוד, הרקדנים והקהל שמסביב. יש מבוכה גדולה בקירבה הכפויה הזו. והמבוכה שם נוכחת מהשנייה הראשונה מהרגע שנכנסת לזירה הרקדנית אלה רוטשילד ובוחנת את הקהל הבוחן אותה. ושום דבר לא יתיר את המבוכה. היא תמשיך ותהיה כל הזמן נוכחת, היא עוד דמות בחלל.
ב"ממותות" אין תפאורה יש רק אור לבן ובוהק שלא נותן לך מנוחה. והכל אפור חסר צבע כמעט הריצפה, התלבושות הפשוטות של הרקדנים שעיצבה רקפת לוי. והכל ניגודים - יש תנועה איטית מול תנועה מהירה, אחידות ופיזור, נשיות מול גבריות, פגיעות מול כוחניות. והכל מעברים מן השמחים והבולטים ועד העצובים מאוד.
הכל נוחת על התאים ומצייר בבת אחת בתודעה נופים ואווירות הרשומים ורדומים בה, מצייר את המקום שאנחנו יודעים בגוף אבל לא היינו בו עד עתה. ברוכים הבאים לארצם של החיות שנכחדו לפני 4500 שנה במו ידינו. כבר באוניסון הראשון של כל תשעת הרקדנים מרגע שנשמעו כמה צלילים, ירד עלי מצב רוח מיוחד שלא ידעתי לכנותו בשם, והוא קדם לכל מילה או הבנה.
ממותות
צילום: גדי דגון
"ממותות" עלתה לראשונה כמחווה לאשתו של נהרין, הרקדנית מארי קג'יווארה שנפטרה ממחלת הסרטן וככזו יש בה ענווה גמורה לנוכח המוות. "ממותות" איננה מתחנפת לקהל יש בה חלק תוכי כמוס, מעודן ומסובך של העולם שממנו היא באה. יש משהו נקי כמעט סטרילי ב"ממותות". התנועות של הרקדנים הכמעט כירורגיות, יוצרות ריטואל פנימי שאין לך חלק בו אבל אתה מרגיש שהן באות מתוך הרבה מודעות ופרספקטיבה.
הסטריליות הזו נשמרת גם ביחסים בין הרקדנים לקהל. נדמה שנהרין מודד מרחקים בין אנשים בעבודה הזו. וכך למרות המעשה הנדיב שיש בקירבה בינינו לרקדנים- התחושה היא שאנחנו באמת רואים אותם עד הנימים הקטנים, אבל הם לא באמת רואים אותנו. וגם כשהם עוברים ונעצרים ללחוץ לנו יד יש בלחיצה הזו איפוק מאוד גדול.
מפתיע בפשטותו היה הרגע שהרקדן אנדראה מרטיני פושט את הבגדים ומציג את גופו העירום. הרבה יותר משהוא חושף את מערומיו הוא עושה את זה מתוך רצינות גדולה, כזו של ילד השקוע במעשיו. מרטיני מגלה את החיבורים בין האיברים, מנשק את חלקיו האהובים ויורק על החלקים האחרים. אחת התנועות המרתקות ביותר היתה התנועה האחרונה בה הרקדנית פוערת את פיה ומושתקת באמצעות מרפקה של השנייה. גם חשכת הפה היא לא המקום לאויר הפתוח.
"ממותות" תובעת מהקהל מסע ארוך עד שיבין את הנשימות המחברות בין התנועות, עד שיידע לגלם את המצטייר באמצעותן בגופו שלו. הנקיון הסטרילי הזה של "ממותות" ממיס בך הכל. את מרגישה שהזמינו אותך לראות ניתוח לב פתוח אבל השאירו אותך לדמם מחוץ לחדר, מביטה דרך זגוגית.
נא להמתין לטעינת התגובות
