פסח גראנג': הבן החכם

ארבעה בנים היו לה, לתורת הגראנג'. לאחד מהם, קורט קוביין, או לחלופין – זה שאינו יודע לשאול - התייחסנו בהרחבה כשציינו השבוע 15 שנים למותו. כעת זו הזדמנות טובה לעצור ולהיזכר כיצד שלושת הבנים הנותרים פירשו את התורה. חכם, מה הוא אומר?

ניר גורלי | 9/4/2009 12:30

כנגד ארבעה בנים דיברה התורה: חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול. הרבה מים זרמו בנילוס מאז ניתנה אותה תורה. כאן אנחנו נדבר על תורה אחרת. העובדה שעוד מעט נחגוג לה עשרים שנה גורמת לי להרגיש מספיק מסורתי גם מבלי שתעבור אלי מדור לדור.

זוהי כמובן תורת הגראנג', היא לא מחוכמת מדי וודאי לא מהפכנית מבחינה מוזיקלית, אבל עושה רושם שמאז שימי הזוהר שלה חלפו, מוזיקת רוק כבר לא תיתפש באותה הרצינות והחשיבות.

עוד בנים:

- רשע (ליין סטיילי, אליס אין צ'יינס)
- תם (כריס קורנל, סאונדגרדן)
- שאינו יודע לשאול (קורט קוביין, נירוונה)

חכם

התפוצצו מכישרון ודחף להצליח. פרל ג'אם רשמי

הראשון הוא, כמובן, החכם. ובמקרה הזה - חכמים. Pearl Jam תמיד נתפסו כחכמים של הסצנה, המסורתיים והחנונים. דבר שלא תמיד בא לטובתם, במיוחד כשהסצנה שממנה צמחו קרויה על שם לכלוך.

אבל פרל ג'אם נתנו לנו את אלבום הבכורה הטוב ביותר של אותה תקופה- "Ten". האלבום יצא ב-1991 והכיל את מלוא ההדף שנוצר מהתפוצצות הכישרון והדחף להצליח.

אותו דחף הניע את סטון גוסארד וג'ף אמנט, גיטריסט ובסיסט הלהקה, אחרי האכזבה

שנחלו משתי להקותיהם הקודמות, Green River ו-Mother love bone. האחרונה נגוזה בעקבות מותו של סולנה הצבעוני אנדרו ווד, שוודאי היה נחשב לזה שלא יודע לשאול, אם לא היו אחרים שחוו קשיים רבים יותר במשימה.

אל גוסארד ואמנט הצטרפו מייק מקריידי על הגיטרה המובילה, ג'ק איירונס על התופים וחבר שלו, גולש קליפורני שעבד כמתדלק וקיבל ממנו קלטת סקיצות ששינתה את חייו וכנראה גם את חיי המעריצים הרבים של הלהקה.

עם אדי וודר בפרונט, סולן עוצמתי, כריזמטי ולא פחות חשוב- יציב, לפרל ג'אם היה קל מאוד לכבוש את העולם. בניגוד ללהקות האחרות הם גם מתמידים להקליט ולהופיע עד עצם היום הזה. אבל למרבה הצער, כמו שקורה ללהקות רבות שהפגיזו באלבום בכורה מושלם, אף אלבום, טוב ככל שיהיה, לא התקרב לרמתו.

הבעיה היותר גדולה הייתה שהוא אמנם נצץ מעל כולם, אבל נצץ קצת כמו פלורסנט, כלומר מאיר אבל נמאס. משהו בהפקה המנופחת שלו גרם לו להישמע מיושן וארכאי. אחרי גיל 16 הוא נתפס אצלי כאלבום הטוב ביותר, שאני פשוט כבר לא מסוגל לשמוע. עד כדי כך רגשותיי היו קיצוניים שכאשר טענתי את הדיסקוגרפיה שלהם לאייפוד, חשבתי להשאיר אותו בחוץ.

Pearl Jam - Alive

לשמחתי פרל ג'אם חשבו כמוני. בימים אלו שוחררה מהדורה חדשה של האלבום עם מיקסים חדשים לכל השירים. בלי ההד בקולו של אדי וודר והריוורב האינסופי בגיטרות, השירים נשמעו פתאום אנושיים.

בחיי שלא חשבתי שאתרגש שוב מ- "Black". יותר מזה, לא חשבתי שאצליח לשמוע עד הסוף את "Alive", אולי שירם הטחון ביותר. חווית השמיעה המחודשת היוותה גילוי מחדש של האלבום וכמו שכבר הספקתי לשכוח, מדובר בחתיכת בן זונה של אלבום.

אז פרל ג'ם עשו צדק היסטורי ואיזה כיף שהם אפילו לא חיכו לתאריך עגול בשביל זה. אם היו עושים כך היינו מחכים עוד שנתיים ובפסח הזה היינו מסובין עם הבנים האחרים והם בכלל מתים או מבאסים. איזה כיף שהתורה שלחה לנו אלבום אחד ראוי לחגוג איתו. והאלבום, 18 שנים אחרי צאתו לראשונה, סוף סוף זוהר באורו הטבעי.