רצים מהבית: יום האישה
יעל מתגברת על נקע ברגל ושבר בלב, מיכל נשלחת לתופת ע"י רן, תום עמדה במשימת ה"סיכה" כמו גדולה והדס נעזרה בחבריה אוזו ומוזו. הפרק האחרון והמלחיץ במיוחד של המירוץ למיליון הבליט את הצד הנשי, שהפגין עליונות וקור רוח
ככל שנותרים פחות זוגות במירוץ, ואלה שכן ממשיכים לרוץ הם החזקים והמאיימים ביותר, כך מתחיל לגבור הלחץ. ועל פי מה שראינו אמש במקאו, הלחץ הורגש ובגדול. אצל אליענה ויעל התפרץ הריב הרציני הראשון אחרי 18 שנה, למיכל ראש הדרקון הזכיר את הגעגועים לילדים (מעניין מה הזנב הזכיר לה?), הדס סבלה מקוצר נשימה בגלל הפחד מגבהים (האמת, בצדק) ורק שי-גיא נלחצו מהבחירה הקשה מי מהם ינהג במיני-מוק.
לפחות זכינו לראות פתרונות מקוריים לשחרור הלחץ מצד הזוגות, שכללו בין היתר את אוזו ומוזו שנשלפו הישר מכפר קקרוזו וצניחה חופשית מגובה 338 מטרים שעוררה את אליענה והפכה אותה לבן אדם חדש. רק מיכל, שבאמת שבתה את ליבנו, נותרה לבדה עם הדמעות שלה ועדיין מחכה לישועה שלה בצורת חמלה מצידו של רן (מי יודע, כבר קרו דברים מוזרים מזה. רק צריך להאמין).
בואו נודה בזה, נשים יודעות להתמודד יותר טוב עם לחץ מאשר גברים. וכך, בדיוק כמו בעולם האמיתי, מסתבר שגם במירוץ למיליון הנשים הוכיחו עליונות במצבים מורטי עצבים ובכלל, הפרק הזה היה בסימן- girl power.
אפילו בחלומותיה הגרועים ביותר, יעל לא חלמה שהיא תרוץ ברחובות מקאו עם נקע ברגל ושבר בלב, כשבידה ראש וזנב של דרקון, אבל למרות הכל היא המשיכה במשימה ואפילו לא ביקשה אפידורל. גם מיכל, ששוב נשלחה אל התופת על ידי בעלה התומך והמקסים, קפצה מהגג אל עבר זרועותיו ה"מחבקות" של רן שעמלו בקצב מסחרר על שחרורה מהרתמות (רן, תרגיע! היא בדיוק נחתה מגג של בניין. לא יזיק איזה ליטוף). גם תום ה(ש)פיצית
לעומת רשימת המצטיינות הארוכה, רשימת המאכזבים נותרה מיותמת. מרן כבר התרגלנו להתנהגות הקרירה והמגעילה, תום וגיל עשו קאמבק מרשים ואפילו עמיחי התלוצץ עם רופאיו (וגם קצת עם מיה). מי שאולי יכול היה להתאכזב הן הצופות בבית שזכו למספר מצומצם של פעמים בהן רז מאירמן הופיע על המסך. אכן נקודה למחשבה עבור ההפקה, בייחוד אחרי המונולוג המרגש שלו בפרק הקודם עם הפרידה מחנה ומרגלית, שעורר גל של תגובות בסגנון "רז תעשה לי ילד".
1. שהרמז "מי לא מפחד מסיכות" הוא אחד הדברים הכי אכזריים שבראה ההפקה. ואנחנו אומרים: מה השלב הבא? לשאול את הזוגות "מי אוהב לישון" ולהכניס אותם לחמש דקות במיטה שורצת עקרבים ונחשים?
2. שאליענה ויעל התאמצו כל-כך כדי למצוא "ליידי בוי" שידבר עבורם בסינית עם נהג המונית. ואנחנו אומרים: אז למה לעזאזל הוא דיבר באנגלית?
4. שאליענה ויעל התעלמו לחלוטין מהיכולת הדלה שהציגו במשימת החתירה והאשימו את הרוח בכישלון שלהן. ואנחנו אומרים: אליענה יקרה, כשהמשוט לא נכנס למים, הסירה לא תתקדם לשום מקום.
5. שבספר הילדים שאיתו בחרה ענבל להרגיע את הדס אוזו נדקר, למוזו יש דם ולבסוף אוזו מתעלף. ואנחנו אומרים: מה זה? זה ספר ילדים? איך לעזאזל זה אמור להרגיע בחורה שעומדת לקפוץ מגג של בניין? עדיף כבר לראות סרט של היצ'קוק.
1. "שימי את הראש אני אהיה מבסוט" – רן ביציאה אינטימית, שבמונחים שלו זה כמעט כמו להגיד "אני מאוהב בך בטירוף, את האשה של חיי".
2. "זה היה ממש בדקה ה-99"- הדס שוכחת כמה דקות יש במשחק כדורגל ונכנסת עמוק לתוך ההארכה, על גבול הפנדלים.
4. "אני אלוהים, אני הסגן של אלוהים ואני אשתו של אלוהים" – אליענה ברגע של תסביך גדלות. זה קצת לא פייר שנותנים לאשתו של אלוהים להתחרות במירוץ למיליון. יש לה פרוטקציה.
5. "היא נהייתה ממש חיוורת"- ענבל דואגת להדס. השאלה היא כמה חיוורת היא עוד יכולה להיות? עוד קצת והנורווגית הבלונדינית תהיה שקופה.
נא להמתין לטעינת התגובות
