רצים מהבית: גבר הולך לאיבוד
בפרק נוטף אגו גברי והאשמות קשות כלפיי המין הנשי, אין יותר סמלי מהדחתו של רן, האיש והפה הגדול, רק חבל שגם מיכל נאלצת ללכת איתו. וגם: חשיפה ראשונה לתורת הגזע של הכבשים

גם המתמודדים נהנו מהנוף הניו-זילנדי ואפילו הרגישו שהם נמצאים בתוך אגדה, במהלך משימת שר הטבעות המשעשעת. מה שהם לא ידעו בזמן שרעו עדרים באחו וחיכו לשובו של פרודו מהמסע, הוא שבקרוב מאד יתחלף הנוף לבריכות גופרית, לועים געשיים מתפרצים והרבה עשן אפוף, מה שהפך מהר מאד לסרט אחר לגמרי, חם ומיוזע הרבה יותר.
מה שגבר בסופו של דבר על תחושת אחוות הטבעת הייתה אחוות האגו הגברי. הגברים שבחבורה הרשו לאגו שלהם להשתלט ולבצע את המשימות במקומם, וכצפוי, זה לא עשה להם טוב. קחו למשל את עמיחי. הבחור לקח קשה את העובדה שלא נולד עם מקל רועים ביד וחליל בפה ובתור גבר שאמור לנצח את איתני הטבע, זה לא ממש בא לו טוב. הפתרון שלו היה להוציא את זעמו על מיה ולטעון שלולא היא, הוא היה מסיים את המשימה מזמן. כן בטח.
גם גיל, שהרגיש כי "זאטוטי" הרוגבי הניו-זילנדים הם למעשה חיות רעות שכוחו לא ממש יכול לעמוד להם (מה לעשות, זה כבר לא כמו פעם...) העדיף לצעוק על ביתו החורגת והדואגת שלא הפסיקה לשאול לשלומו ובחר להטיל עליה עונש שתיקה.

אפילו שי, ללא אישה בקרבתו עליה יכול היה להוציא את זעמו, נתן לילד הרע שבו לגבור ולקח קשה מדי את משימת העדר תוך צעקות על גיא, שרק ניסה לעזור. כל כך קשה היה לשי, עד שהוא העדיף לוותר על המירוץ כולו בשלב כל כך מכריע, העיקר לא להמשיך ולהביך את עצמו בחוסר ההצלחה. כנראה שזה מה שקורה כשלראשונה בחייו חבורת נקבות לא נופלות לרגליו והולכות אחריו באש ובמים (ובאחו).
ולבסוף
השבוע היה קל מאד להצביע על הזוג המאכזב, הלא הם ידידינו רן ומיכל. האכזבה הפעם היא רבה כי למרות כל מה שיש להגיד על רן (ותודה לאל, יש הרבה!), עדיין מדובר באחד מהזוגות החזקים במירוץ ובהחלט לא קל לומר להם שלום.

אין ספק, העובדה שמיכל היא אישה היא שהביאה לכישלון במשימת הרוגבי, כי הרי רן הוא ה"גרזן"! לקינוח, הביא אותה רן בסיום הולם לכל אפיזודת המירוץ שלו, כשאסר על מיכל לשמוח לאחר שמצאה את הפסלון בבריכת הגופרית. כמה רן מצידו.
אך למרות הכל, כשמבטו האמפאטי של רז מאירמן הביא את הבשורה המרה, הפנים של רן עשו אפילו לנו עצוב בלב, ואפילו סחטו מאיתנו טיפה של רחמים. אך יותר קשה הייתה לנו הפרידה ממיכל שהצליחה לפלס את דרכה הישר אל תוך ליבנו. היא, שגילתה את עצמה שוב בתור מיכל המתלהבת, בהחלט עשתה לנו טוב בלב ושמח בנשמה ואנחנו רק מקווים שגם רן יפנים מה יש לו בידיים ויתנהג אליה בהתאם.
מי שבהחלט היה ראוי לקבל את הטבעת השבוע הן פיץ ופיצפונת שהביאו אותה בהפוכה ומחקו לחלוטין את פדיחות הפרק הקודם. הם דילגו על המשימות בקצב מסחרר וזכו לראשונה לנצח מקטע במירוץ. עכשיו הם יכולים לרוץ לספר לאמא'לה שהיום הם היו הילדים הכי טובים בגן.
1. שאחרי שמיה ועמיחי התרגשו נורא למצוא את הטבעת וכל הדרך לחשו אחת לשני- "מיי פרשס", היא בחרה להזכיר לכולנו שהם אף פעם לא ראו את הסרט. ואנחנו אומרים: מיה, יש דברים שעדיף לשמור בלב. במיוחד כשיש לידך מצלמה שמתעדת כל פיפס שיוצא לך מהפה ולא מוציא אותך הכי מבריקה בעולם.
2. שהכבשים הניו-זילנדיות אולי נראות כמו כבשים, אבל רצות כמו אוסיין בולט בפורים. ואנחנו אומרים: לא כדאי שמישהו יעשה להן בדיקות סמים לפני שמכניסים אותן למירוץ למיליון? זה נותן להן יתרון ברור על פני כולם.

4. שהתגובה של עמיחי כשהוא מצא את הפסלון שלו, נשמעה פחות כמו זעקת אושר לרגל התקרבותו לגמר של המירוץ ויותר כמו – "אה, מצאתי חמש אגורות". ואנחנו אומרים: עם כזה רוגע ואדישות נראה שהגופרית עושה לך טוב. למה לא תעשה לך מזה מנהג שבועי?
5. שמיה ועמיחי קיבלו החלטה מצוינת כשבחרו בריקוד ולא ברוגבי, החלטה שכנראה הביאה אותם לגמר. ואנחנו אומרים: באמת דאגנו לרגע, שמא תוכנית ריאליטי ישראלית תסתיים ללא חשיפת לשון מעוררת תיאבון. תודה גדולה להפקה שמנעה מאיתנו מחדל שכזה.
1. "איזה ברגוע? איזה ברגוע? הייתי עייף" - עמיחי לאחר המרדף אחרי הכבשים. האמת, הבלורית שמעטרת את ראשך מסגירה את המצב, ככה שההסבר מיותר.

3. "על הצוותים להסתובב בין מחילות ההוביטים האותנטיות" - באמת רז? אלה מחילות של הוביטים אמיתיים? אולי בפרק הבא הזוגות יוכלו לעוף על המטאטא המקורי של הארי פוטר.
4. "לך תמצא עכשיו טבעת כזו קטנה במרחבים כאלה ענקיים" - רן ומיכל מוציאים תסכול. תגידו, אתם חושבים שלפרודו היה קל יותר? תגידו תודה שאין לכם כפות רגליים כמו שלו.
5. "אני משחק כדורגל בסגנון רוגבי, קוראים לי 'הגרזן' בשכונה" - רן מפליג על כנפי הדימיון ושוכח שבשכונה, במקרה הטוב, הוא השוער שחוטף את כל הפיצוצים.
6. "את יודעת שאנחנו יכולים להפסיד את המירוץ, זה ברור לך?" - רן בוחר בשיטה הכי טובה לגרום למיכל לשחק רוגבי טוב יותר- שיטת המקל הגזר, רק בלי הגזר.
7. "אל תשמחי, אל תשמחי בכלל" - רן מבין שהשיטה שלו עובדת ומשכלל אותה. הוא לא מבין שהסיפור לא נגמר עד שהגברת השמנה שרה, או עד שמישהו יעיף לו כבר סטירה, מה שיבוא קודם.