בשבחי הנוסטלגיה: Automatic for the People של REM
"Automatic for the people" הוא בחירה של טעם, שהרי קשה לבחור אלבום אחד שיצייר את התמונה הנכונה של להקה שיוצרת ומופיעה כבר שלושה עשורים. זהו אלבום של זכרונות ילדות, התחשבנויות כואבות והתמודדות עם מוות. זהו גם אלבום שכיוון זרקור אל המנעד המוזיקלי הרחב של R.E.M
בקלטת היה שיר אחד שמתחיל בפסנתר נוקש והופך לבלדה יפיפייה על בדידות ועל יציאה ממנה. מעין מכתב שבא לעודד אותך ולהחזיר אותך לעצמך. "Everybody Hurts" היה שמו של השיר.
ממערכת הסטריאו הישנה בקע קול חם, צורם בכנותו. לאיש ששר את השיר קוראים מייקל סטייפ והלהקה שלו, שליוותה את שירתו בדיוק מלודי שבין פסנתר לגיטרה, היא R.E.M.
הנערה המתבגרת לקחה את הלילה והפכה אותו לשלה, ממש כמו בשיר. ביום שאחרי, השמש כבר זרחה, החיים המשיכו ו-R.E.M המשיכו גם הם הלאה. למעשה, הם ממשיכים עד היום והנערה המתבגרת כבר לא ממש נערה.
מייק מילס וביל ברי גדלו יחד בעיירה קטנה בדרום החם של ארצות הברית. חברי הילדות עברו בגיל 18 לאתנס' בג'ורג'יה. מייקל סטייפ, ילד צבא שגדל בבסיסים ברחבי ארצות הברית, הגיע גם הוא לאתנס' ללמוד באוניברסיטה. החוט המחבר בין השלישיה יהיה הצלע הרביעית בלהקה, פיטר באק.
באק, שנולד בקליפורניה ולמד גם הוא באוניברסיטה של אתנס', עבד בחנות התקליטים המקומית. בינו ובין סטייפ, שהפך למבקר קבוע בחנות, נוצרה ידידות הדוקה. דרך ידיד משותף של באק, הכירו השניים גם את מילס וברי. אהבת המוזיקה חיברה בין הארבעה והם החלו לנגן יחד במרתף של בית מקומי.
בעידן הסיום של הפוסט-פאנק ותחילתו של הזרם האלטרנטיבי, שהגיע מהסצנה ההולכת ופורחת בסיאטל הצפונית, גיבשו הארבעה מערכת יחסים מוזיקלית שהתנקזה לשיר אחד, "Radio Free Europe" שיצא לרדיו בשנת 1981. עדיין לא עם אלבום שלם, אלא EP בשם "Chronic Town" שזכה לביקורות טובות והתעניינות גדולה, הפכה R.E.M ללהקה נודדת, כזו שעוברת ממועדון למועדון וכובשת לעצמה לאט קהל מעריצים חם.
אלבום הבכורה המלא של "R.E.M" יצא בשנת 1983. "Murmur" היה אלבום אטמוספרי שלא המשיך את הכיוון הקשוח של היצירות הראשונות של הלהקה. המילים האפלות והכנות הפכו את מייקל סטייפ לסוג של אליל צעיר וכריזמתי. סטייפ, בחור ביישן שנהג לכסות את פניו בגלל אקנה בעייתית וסבל אז מגמגום קל, הודה אחר כך שמעולם לא רצה להיות זה שעומד בפרונט, אבל העיסוק בנושאים אקטואליים ולעיתים בעייתיים, העיניים הכחולות והגדולות והכריזמה שבקולו הפכו אותו לקול התורן של דור האיקס.
"Reckoning" ו-"Fables of Reconstruction" הם שני האלבומים הבאים של R.E.M. האחרון מגיע בתקופה גרועה בחיי הלהקה. אחרי ארבע שנים רצופות של נסיעה בוואנים דחוסים ברחבי ארצות הברית ורדיפה מעייפת אחר ההופעה הבאה, החלו המתחים לנגוס בחברות ההדוקה של ארבעת חבריה. זה היה הרגע בו עמדה הלהקה מול הספקות בקשר לעתיד. התרופה הטובה ביותר הייתה, מסתבר, להמשיך וליצור מוזיקה יחד.
"Life rich pageant" היה האלבום
"Document" ו-"Green" המשיכו את הקו המצליח של R.E.M. השילוב בין המוזיקליות של באק, מילס וברי והכריזמה וכישרון הכתיבה של סטייפ קנו ללהקה את המקום בעשרת הגדולים של המצעדים בארה"ב. ההצלחה המקומית והעובדה שבמשך עשור שלם נעה הלהקה על כבישי ארצות הברית מהופעה להופעה, גרמה לרביעייה לקחת פסק זמן ארוך. הבישול האיטי הנפיק את האלבום שיחרוט סופית את שמה על קיר התהילה של הרוק, לא רק בארצות הברית אלא גם ברחבי העולם.
"Out Of Time" היה אלבום מלודי ושונה מהחומרים הקודמים של הלהקה. "Losing my religion", השיר המצליח ביותר של R.E.M, הפך לשיר השנה של תחנות הרדיו באנגליה וברחבי אירופה ב-1991. הקליפ שליווה את השיר הוקרן ללא הפסקה ב-MTV והלהקה קטפה את הפרסים הגדולים בטקס פרסי המוזיקה של התחנה.
"Automatic for the people" נוצר בתקופה בה סטייפ לוקח פסק זמן ועורך חשבון נפש אישי. הוא צופה בסבו וסבתו שמזדקנים ונמוגים ושואל את עצמו שאלות על החיים והמוות. ההרהורים האלה, שפתאום לא עוסקים בנושאים אקטואליים-פוליטיים-חברתיים, נוגעים באקורד אישי ואינטימי. באותה תקופה מתמודד סטייפ עם משבר נוסף. הוא צופה בחברו הטוב, קורט קוביין, הולך ומתדרדר אל תוך הסמים והבדידות, הוא מנסה לעזור ולא מצליח. את הפורקן הוא מוצא בכתיבה.
האלבום הוא אסופת מכתבים, סגירת חשבונות, מחקר ושאלות על החיים וגם על המוות. הוא פגישה מחודשת עם אנשים מהילדות, מתקופת האוניברסיטה ומהשנים הראשונות של סטייפ מול המיקרופון. "Drive" שפותח את האלבום הוא שיר על בלבול, על זמן שעובר בלי מטרה, על הרצון לעשות מה שאתה רוצה איך שאתה רוצה.
"I'll try not to breath" הוא צוואה מפורטת של אדם לפני המוות, סטייפ מזעזע שוב בכנות ובשנינות. כלי המיתר שמלווים את הלהקה בשיר מתווים את הטון של האלבום. זהו השלב שבו מבינים אלו שליוו את באק, סטייפ, מילס וברי מתחילת דרכם כי האלבום הזה הוא שונה. "the sidewinder sleeps tonite" ממשיך את הטון המתחשבן, את סגירת המעגל מול זיכרון רע, הדברים הקטנים - נס קפה וכמה עמודים בספר של ד"ר סוס, זה מה שחשוב עכשיו. כל השאר נעלם.
"Everybody hurts" הוא מכה בבטן. זו בלדה מדוייקת שנוגעת ברגע הכואב של כל אחד מאיתנו, כבר לא אישי - עכשיו הכאב הוא כללי, לא עמום. ב- "New Orleans Instrumental" אין מילים אבל יש אווירה אטמוספרית ש-R.E.M ידעו להצטיין בה.
"Night Swimming" מספר על תמימות נעורים של נערי קולג', שבורחים בלילה אל האגם ועורכים שם מסיבות שתייה רוויות חוויות מיניות. זיכרון של סטייפ שהתחיל בניסיונות של מילס על הפסנתר ונגמר באחד השירים היפים ביותר שהנפיקה R.E.M.
כמו כל האלבומים הטובים, זהו אלבום שבפעם הראשונה רצוי וכדאי להאזין לו תוך כדי תשומת לב מלאה למילים. כל שיר הוא סיפור מתגלגל, חשבון נפש, צדק פואטי קטן של סטייפ וחבריו.
אחרי "Automatic for the people" החליטו R.E.M לחזור אל הרוק המנסר של תחילת דרכם, "Monster" שיצא ב-1994 סימן פורקן מסוג רועש יותר אך לא זכה להצלחה כמו קודמיו. האלבום סימן את תחילתו של עוד משבר בחיי הלהקה - במהלך מסע ההופעות של הלהקה ב-1995 סבל ביל ברי מקריש דם במוח ונאלץ לעבור ניתוח שהשבית אותו לחודשיים, מייק מילס גם הוא נאלץ לעבור ניתוח בגלל בעיות בבטן ואילו מייקל סטייפ סבל משבר.
"New adventure in Hi-Fi" יצא ב-1996 והיה האלבום האחרון של R.E.M בהרכב המקורי שלה. שנה לאחר יציאת האלבום, הודיע ביל ברי כי הוא פורש מהלהקה אל חיים שקטים יותר בחווה שקנה בדרום. שלושת החברים האחרים החליטו להמשיך, "Up" שיצא בשנת 1998 ו-"Reveal" משנת 2001 סימנו כי R.E.M סיימו להתנסות. הקו שהנחה את הלהקה מוזיקלית כבר בתחילת שנות השמונים יעטוף גם את שני האלבומים האלה ואת "around the sun" שיצא בשנת 2004.
השנה הוציאו R.E.M את "Accelerate" שהגיע אחרי הפסקה של ארבע שנים, עניין נדיר כשמדובר ב-R.E.M.
R.E.M היא ללא ספק אחת הלהקות שמסמלת תקופה של שינוי בפאזות שעבר הרוק מתחילת דרכו בשנות השישים ועד ימינו אלה. היא ליוותה להקות הולכות ומתפרקות ונשארה ליצור את הפסקול של דור שלם. הילדים של דור האיקס, שיבואו לעולם בשנים הקרובות, יוכלו גם הם להנות מהמוזיקה המצויינת של החברים מג'ורג'יה.
נא להמתין לטעינת התגובות
