אלבום הניצחון של סוויד: פחד ובלבול ברחובות לונדון
אלבום הבכורה של סוויד הפך אותה לנציגה הלונדונית הבולטת בזירת הבריט פופ של תחילת שנות התשעים. העולם המיני, הציני והקר של ברט אנדרסון חדר את ליבם של בני הנוער האנגלים לצד אלה שהתבגרו בארץ קטנה על חוף הים התיכון
סוויד - The Drowners
ההצהרה של גאלאגר הופכת להיות אירונית כשמסתכלים אחורה על התקופה בה נשמעים הצלילים הראשונים של סוויד. עיתוני בריטניה הכריזו אז על סוויד, להקה שהוקמה בלונדון, מרחק של 263 קילומטרים ממנצ'סטר, אז בירת הרוק של הממלכה, כמעוררת הרשמית של המוזיקה הבריטית.
בשנות הדעיכה של "מדצ'סטר", על שלל מועדוני הרוק אותם גדשו בעבר מעריצי הסמיתס', ניו אורדר והסטון רוזס, הפכה לפתע להקה לונדונית אחת לקול המבשר על תחייה מחודשת של הרוק-פופ האנגלי.
זה היה קול מבלבל. ברט אנדרסון הסולן הקים את הלהקה עם מט אוסמן וג'סטין פרישמן, בת זוגו של אנדרסון באותה תקופה ומי שתנטוש את הלהקה מאוחר יותר ותהפוך לסולנית של אלסטיקה (ותנטוש גם את אנדרסון לטובת מערכת יחסים ארוכת שנים עם דיימון אולברן מ"בלר").
על הדרך צרפה השלישייה אל ההרכב את הגיטריסט ברנרד בטלר, שגם הוא ינטוש אותה אחרי האלבום הראשון ואת חבר להקת הסמיתס' לשעבר, מייק ג'וייס, שיוחלף מאוחר יותר על ידי סיימון גילברט. את הלהקה ניהל אז לא אחר מאשר יוצר הסדרה "המשרד", ריקי ג'רוויס, שכמו בן דמותו בסדרה לא העניק מגע זהב לפרוייקט המוזיקלי הצעיר.
הנה בא הבריט פופ
אלבום הבכורה הנושא את שם הלהקה יצא בשנת 1993 בלייבל Nude. עטיפת האלבום, שנחשבה אז לפרובוקטיבית, סימלה את האנדרוגניות והבלבול המיני שאפפו את כתיבתו של ברט אנדרסון.
סוויד - the next life
השיר הראשון, "So young" שולח רמזים לא מבוטלים לאהדתם של אנדרסון ובטלר למוזיקה של דיוויד בואי והסמיתס. "Animal nitrate" הוא מראה של התנסות מינית צעירה ומבלבלת, מעורפלת בהזיות סמים ובדידות לונדונית. גם "The drowners", שהיה הסינגל הראשון מתוך האלבום מצייר תמונה מדוייקת היטב של מבוכה מינית לצד תשוקה לניסיונות אינטימיים כאלה ואחרים, אולי מביכים ואולי נועזים.
"She's not dead" המצויין ממחיש את הכישרון של אנדרסון לכוון למיתרים העדינים של נפש צעירה, פגיעה ומבולבלת, אם זוהי נערה באוטו מזדמן או זמר מחפש משמעות. העיסוק בסמים הופך בהיר ומזעזע ב"sleeping pills", בלדה שברירית שכולה כאוס רגשי ונפשי מפורש של אדם אשר נתלה בסמים כדי להרגיש
טוב עם עצמו, משהו שיאפיין גם את הביוגרפיה של אנדרסון בשנים שיבואו.
"Metal Mickey" ו"Animal lover", שתי יצירות בוטות שמביאות את האלבום לשיאו המוזיקלי עם אנרגיה מינית חמה וצינית שמלווה בגיטרות המשובחות של בטלר. המילים של אנדרסון שנזרקות לאוויר מספרות סיפור קר ומנוכר על חקירות באפלה, גישוש אחר קרבה לא אמיתית, שאולי תמלא את החסר בחללים הריקים של הלב. האלבום נחתם ברגיעה, "The next life" היא מחווה מופלאה לדכאון הזוהר שאנדרסון כל כך מצטיין בו, דרך כתיבה פשוטה, בוטה וממוקדת מאד.
האלבום הוא אלבום של חיפוש ואיבוד התמימות, אחיזה אחרונה בנעורים ובילדות שהולכת ונעלמת תחת הציניות של העולם מסביב, תחת הצבעים החדשים שההתבגרות מביאה איתה, לטוב ולרע. החיפוש המוזיקלי של אנדרסון וחבריו יצר אלבום בכורה נועז, מרגש ומרתק שכל שיר בו הוא חלק מערטל בדרך לתמונת הפאזל הכואבת. הדכאון מעולם לא נצבע בצבעים חמים יותר.
גיל ההתבגרות
סוויד - so young
אנדרסון המשיך לעבוד על האלבום עם שאר חברי הלהקה וגייס את ריצ'רד אוקס בן ה-17 להחליף את באטלר על הגיטרה. "Dog man star" זכה לביקורות מהללות והפך, עבור רבים ממעריצי הלהקה, לאלבום שנחשב לטוב ביותר של סוויד. "coming up" שיצא בשנת 1996 הפך את סוויד ללהקה שמצליחה להיכנס בכבוד גם למצעדי הפזמונים, עם להיטים כמו "Trash", "Film star", "Beautiful ones" ו"saturday night". כשיצא "head music" ב-1999, תהו רבים ממבקרי המוזיקה אודות המסחור הסגנוני של האלבום, המעריצים מצדם לא רצו לחנויות לרכוש את האלבום.
Sci-fi lullabies, אוסף הבי סיידים המצויין שהוציאה הלהקה בשנת 1997 ו"A new morning" משנת 2002, חתמו את פרק "סוויד" בחייו של ברט אנדרסון, שימשיך וייצור לבדו ועם אחרים, ואף יתאחד עם ברט באטלר בשנת 2004, בהרכב חדש, the tears ובאלבום מופתי בשם Here comes the tears. אנדרסון הוציא ב-2007 אלבום סולו ראשון. ב-29 ביולי השנה, השיק אנדרסון את wildness, אלבום סולו שני, בוגר ועתיר כישרון.
נא להמתין לטעינת התגובות
