סינדי לאופר לא רגילה בכלל
"She's so unusual" הוא אלבום הבכורה של מי שתהפוך עם השנים לאייקונית פופ. לאופר, שצבעה את הפופ בצבעי שיער מטאליים ובחיוך קורץ, ידעה גם לכתוב כמה מהבלדות הכי מרגשות. מסתבר שגם היום, 25 שנה אחרי שיצא האלבום, בנות רק רוצות להנות
הנערה שעזבה את בית הספר בניו יורק וחלמה להיות כוכבת, ניסתה את מזלה בתחילה כזמרת קאברים בלהקות מזדמנות והמשיכה ללהקת "Blue Angel" שהוציאה תקליט הנושא את שם הלהקה בתחילת שנות השמונים, תקליט שנכשל והותיר את לאופר חסרת כל.
דיוויד וולף שהיה בן זוגה של לאופר הרים אותה מאשפתות המלצרות בדיינרים עלובים בניו יורק והפיק עבורה אלבום אחד ששינה את הכל. "She's so unusual" אומר את הכל. הבחורה שבולטת בין כל השאר תהפוך עם השנים למושא הערצה ענק, לאייקון פופ ולמי שלא מוותרת אף פעם, גם אם כולם אומרים שכדאי לה.
ל"she's so unusual" שיצא בשנת 1983 שפכה לאופר את מיטב אהבותיה המוזיקליות, מנגיעות הרגאיי של "Girls just wanna have fun" ו"witness" לגישה יותר רוקיסטית ב"money changes everything" לשימוש במוזיקה אלקטרונית, חידוש של אותן שנים, ב"When you were mine".
לאופר פרשה את כל מה שהיא יודעת לעשות ונתנה מקום לכל אהבותיה, אווירת הגל החדש, שמתבטאת במיוחד בשיר כמו "Yeah yeah", אופפת את האלבום שמעורר חיוך גם כעבור שנים רבות. "time after time" היא בלדת פופ נצחית, שיר שנחרט בזיכרון של כל שבורות הלב שקמו, נפלו וקמו שוב מאז שנות השמונים, שיר שזכה ליותר מ-100 גרסאות כיסוי, הוא שיר שנוגע באנשים. כנראה שגם היום.
"She bop", שנשמע תמים עד
"she's so unusual" הוא אלבום של כיף שיצרה זמרת צעירה בשנים שבהם הקהל היה צמא לקצת הנאה. כמו בכל תחנות חייה, לאופר מעולם לא ניסתה לוותר לעצמה ולקהל שלה. 25 שנה אחרי שיצא האלבום, השפתיים לא חדלות מלחייך, וזה כנראה, סוד הקסם של לאופר.
ב-31 במאי השנה עלתה לאופר לבמה בפתיחת מסע ההופעות שלה, אליה הצטרפו בין היתר אמנים צעירים כמו טאגן ושרה ורג'ינה ספקטור שבאו לחלוק לה כבוד. האלבום Bring ya to the brink שיצא כמה ימים לפני פתיחת מסע ההופעות, מוכיח ללא ספק שלאופר הייתה ועודנה מלכת פופ צבעונית ומסקרנת תמיד.