אלבומי ניצחון: "שירים לדרלה" של לו ריד וג'ון קייל
ב-1990 יצא אלבום הפרידה של לו ריד וג'ון קייל מחברם אנדי וורהול. האלבום הוא אסופת שירי פרידה שמתארים את פיסות חייו של וורהול והזדמנות להכיר את הצד השקט של ריד וקייל
לו ריד וג'ון קייל - שירים לדרלה צילום: מתוך עטיפת התקליט
זה היה גם מקום רווי סמים, שחרור מיני ומרד בכל מה שאפיין את שנות החמישים השמרניות יותר.
על הקרקע הזו צומחת ידידות מופלאה בין אנדי וורהול, אמן אקצנטרי שסיפור חייו הוא מראה של שינויים בתפיסות חברתיות, דתיות ואמנותיות, ובין שני מוזיקאים צעירים, לו ריד וג'ון קייל.
וורהול, שהויכוח האם יצירתו היא גאונות פורצת דרך או אסופת קיטש חסרת הגיון נמשך עד ימינו אלה, נהג לאסוף אל חבורתו הצבעונית אמנים מכל תחומי היצירה, מיוצרי קולנוע מחתרתי ואנטי ממסדי ועד לאמני דראג שהופיעו במועדונים החשוכים של ניו יורק.
את לו ריד וג'ון קייל פגש וורהול בשנת 1965, כשראה את ה"velvet underground" בהופעה באחד המועדונים. החזות המרדנית של הלהקה, הכתיבה של ריד והאהבה המשותפת לעיר, גרמה לוורהול לקחת את הלהקה תחת חסותו. וורהול שידך בין הלהקה ובין ניקו, נערת זוהר בלונדינית בעלת קול עמוק, ויחד יצרה החבורה את האלבום הראשון, בהפקתו של וורהול. האלבום יצא בשנת 1967 והפך את הלהקה לאחת המשפיעות בעולם הרוק. באותה שנה הוציאה הלהקה גם את "white light/white heat", אחד מאלבומי הרוק הטובים של אותה תקופה וגם של ימינו אלה.
החברות העמוקה בין ריד ווורהול עברה טלטלות רבות עם השנים. ה"velvet underground" התפרקו אחרי סכסוך בין קייל לריד והאחרון העדיף לצאת למסע מוזיקלי אישי משלו, כזה שיהפוך את ריד לאחד מאלילי הרוק של כל הזמנים, עם שירים כמו "perfect day", "take a walk on the wild side" ו-"satellite of love".
קייל הפך למפיק מוזיקלי ואמן סולו. מיד לאחר שעזב את הלהקה בטריקת דלת, הפיק קייל את אלבום הסולו של ניקו ובשנות השבעים את אלבומה של פטי סמית, "horses", שהפך לאחד מאלבומי הרוק המשפיעים של העשור.
פרידה מאנדי
ב-1987 וורהול הלך לעולמו אחרי מחלה קשה. ריד וקייל הרגישו צורך להספיד את האמן שהכיר אותם לעולם בדרך מיוחדת. לראשונה מאז סאגת הוולווט נפגשו השניים באולפן, קייל חמוש בקלידים וריד בגיטרה והפכו את חייו
"שירים לדרלה", שנקרא כך על שם כינוי החיבה של וורהול, הוא שביל מוזיקלי של תחנות חיים, מילדותו של וורהול ועד למותו. האלבום נפתח בשיר "Small town" שנותן פרשנות צינית לחיים בעיר קטנה- פיטסבורג שבפנסילבניה במקרה של וורהול - ומדבר על הכמיהה לניו יורק הגדולה.
ריד וקייל ממשיכים עם תיאור החיים בקהילה הקטנה שיצר וורהול בניו יורק ("open house") ועבודתו מול האמנים שלקח תחת חסותו ("style it takes"). השניים לא חוסכים בביקורת על וורהול ויחסיו עם החברה מסביבו ("faces and names"), ומשתמשים גם בפרקים מהיומנים שכתב האמן.
התקליט מסתיים עם "hello it's me" - מכתב פרידה מרגש שכתב ריד בו הוא סוגר חשבון עם וורהול, מבקש סליחה ונפרד סופית מהאמן שנתן לו את ההזדמנות הראשונה.
"שירים לדרלה" הוא יומן מוזיקלי מרתק, מרגש אך לא מתחנף. הוא בעיקר הזדמנות עבור הקהל שלא מכיר את יצירותיהם של ריד וקייל, להכיר דווקא את הצד השקט שלהם ולהיכנס לשעה אחת לתקופה אחרת.
"Songs for Drella", לו ריד וג'ון קייל, 1990.
נא להמתין לטעינת התגובות
