ראשי » רייטינג » מוזיקה

קצין העיר

מופע ההשקה של "עיר", החדש של שלומי שבן, חושף: התקליט החדש הוא בלדת אהבה אורבנית מקסימה, ושבן הוא יוצר שמשתבח עם השנים. ליטופי הפסנתר שלו המיסו לאילאיל גינות את הצורה

באוטו, בדרך לירושלים, שלומי שבן תופס אותי על הדרך באמצעות גלגל"צ. מתוך הרדיו בוקע לו "מוכן לאהבה", הסינגל הראשון מתוך אלבומו השני של שבן, "עיר". מתוך האזנה לאלבום בשלמותו, מתבהרת התמונה - אם לישראל היו עונות מעבר, זה היה אחד האלבומים שילוו אותנו מתחת לפוך עם בוא השלכת. שבע שנים מאז אלבום הבכורה שלו, שכלל להיטים כמו "אריק", "שרמוטה פוריטנית" ו"כולם אומרים", חוזר שבן לרגש ולשבות את הקהל, הפעם על בימת תיאטרון ירושלים.

את הצהרת הכוונות של הערב מציג שבן כבר בשיר הראשון, כאשר הוא הולם בפסנתר ברגש בעודו פורס לפנינו את העיר. הרפרנסים הם אמנם לתל אביב, אבל כל תו ותו מספרים לנו שאולי אותם סיפורים הם אוניברסליים לכל עיר באשר היא. השירים מאלבומו החדש של שבן מציעים יוצר אפל ומחוספס יותר מההוא שהתבכיין במרירות צינית על אריק בשנת 2000. "האזרח ה-1", אחד השירים החזקים באלבום, מציג מציאות עירונית מבעיתה בעטיפה של עיבוד מוזיקלי מבריק  ועשיר. אולי זהו המקום לציין שהפעם מלווים את שבן אוסף מוכשר להחריד של מוזיקאים על הבמה, ובראשם רע מוכיח האגדי, שגם אחרי על ההפקה המוזיקלית של המופע.

למרות שהוא מתבל פה ושם בלהיטים וותיקים דוגמת "דניאלה", נראה שגם שבן וגם הקהל שלו רעבים בעיקר לחומרים חדשים. "אינטואיציה" הציני והעוקצני מתקבל באהבה רבה. אי אפשר שלא ליפול בקסמו של שבן כשהוא שר: "והלילה אחרי ההופעה היא תשאל אותי על מי נכתב השיר...ואני אומר לא כל שיר נכתב על". הבחורות של שבן הן עדיין מתוסבכות עם תעודות. "אני שוקעת...תפוס אותי!" מציג תמונת חיים עגומה ופאתטית של בחורה, או יותר נכון זן של בחורה, המרחפת בעיוורון אחרי חצי-ידוענים בכרך, חולה מאהבה אך עמוסה בתסבוכות אינטימיות.

שבן מדגים תשוקה אמיתית לאותו כלי עוצמתי המשמש כעזר כנגדו - הפסנתר, ונראה מאוהב בו עם כל מהלומה וליטוף. לפרקים, הוא מעלה בי אסוציאציות לפרפורמרים כמו מון מוליקאן או ג'רי לי לואיס, שעשו בפסנתר ככל העולה על רוחם, וגם ניצחו אותו. דווקא השיר המסיים את המסע העירוני של שבן, "עברנו לצפון", היה מעט קלישאתי מדי עבורי, אבל אולי זה כי עדיין לא הגעתי לאותו גיל בו התפעלות מנופי הגולן מלווה את חרדת המשכנתא.

צילום: איתן אורטל, עריכה: אייל רותם

גם עבור מי שדווקא בא בחיפוש אחר השירים הישנים יותר מחכות הפתעות אינסוף תחת שרביטו של שבן בגרסת 2007. "כולם אומרים" זוכה לביצוע דרמטי ועשיר בהרבה מאותו סינגל אולטרא-קליט שהיה זכור לי מהתקופה בה שלט השיר בפלייליסטים המקומיים. אפילו "אריק" מצליח להפתיע, בעיבוד חזק וסוחף שמבחינת אנרגיות ומקצב מזכיר את איגי פופ, לא פחות ולא יותר.

כישורי הבמה של שבן ושל הנגנים המוכשרים המלווים אותו עושים צדק לאלבום שכולו בלדת אהבה קשה לפיצוח לבדידות ולעיר, אם כי תל אביב מצטיירת יותר כמצב או הלך רוח מאשר כמקום ממשי. אמנם שירים

כמו "אני מצטער שגם אתה נפלת ל" אולי יהדהדו כאזהרה בראשם של יושבי הקנטינה או הברקפאסט, באותה מידה יכל השיר לספר על התרחשויות זהות בחדרי שירותים אפלים בברלין, טוקיו או לונדון, או בעצם, כל מקום בו התשובה המוחצת ללהיות לבד עשויה להיות מנה מחוזקת של הרס עצמי ונהנתנות.

ההופעה של שבן היא משב רוח רענן לקיץ שהיה משועבד ל"כוכב נולד" וכל ההיסטריה שמסביב. מי שיגיע להופעות הקרובות של שבן במועדון "צוותא" השבוע, יווכח כי מדובר באחד היוצרים המרגשים ביותר באזורינו. ולמרות כל האיומים, הלוואי ולא יעזוב את העיר לעולם.

הופעות ההשקה של שלומי שבן "עיר" בתל אביב: מועדון "צוותא" 6 ו - 7 בספטמבר           

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

אילאיל גינות

כתבת, מתרגמת ופיית בלוגוספירה

לכל הטורים של אילאיל גינות