 |
/images/archive/gallery/766/888.jpg שלומי שבן.
צילום: עמית ישראלי  |
|
|
|
|
| שלומי שבן מתגלה ב"עיר" בדיוק כפי שרצינו למצוא אותו: בוגר יותר, מפוכח יותר ומרגש יותר. גל אפלרויט הוקסם לנוכח השפע המוזיקלי והעברית המשוכללת. כל המחמאות בפנים |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  |
|
גל אפלרויט
15/7/2007 14:09 |
גל אפלרויט
15/7/2007 14:09 |
|
|
|
|
|
|
|
שבע שנים מפרידות בין שני האלבומים של שלומי שבן. הרבה זמן ללא ספק. על כל אחד יכולים לעבור הרבה דברים בשבע שנים, עולם ומלואו, ואין ספק שגם לשבן קרו דברים רבים בשנים האלו. הציפייה לאלבומו החדש היתה עצומה, גם בתקשורת וגם בקרב קהל המעריצים הגדול שלו, ולכן יש רצון לערוך איזו השוואה בין אלבומו הראשון לאלבום הנוכחי. אני מאמין ששבע השנים שמפרידות ביניהם יוצרות רווח בלתי ניתן לגישור, הופכות את שני האלבומים האלה ליישויות נפרדות לגמרי.
אין ספק ש"עיר" מציגה את שבן כשהוא בוגר יותר , מודע יותר למה שהוא מחפש מבחינת היצירה שלו ושולט יותר בעניינים מאשר אז, אבל כל זה לא אומר מספיק. "עיר" הוא אלבום ענק! בלי שום קשר לעבר של שבן, כיצירה שעומדת לגמרי בפני עצמה, הוא ללא ספק אחד האלבומים הכי יפים/ מרגשים/ ישראלים שיצאו כאן מזה שנים.
כמו בכל אלבום גדול גם כאן הגלולה נספגת לאט, ההאזנה הראשונה השאירה אותי קצת מבולבל, לא את הכל הבנתי. לפרקים התרגשתי, לפעמים קצת התעצבנתי והיו גם רגעים שבהם נשארתי אדיש, אבל כל האזנה נוספת הצליחה לקלף עוד שכבה ולקרב אותי אל הליבה המתוקה כל כך. שבן כותב מחונן, הוא יודע להשתמש בשפה המאיר אריאלית, אבל עם יותר רגש, משהו יותר אישי ונוגע, וכל זה בעברית צחה שכבר די נשכחה בימינו אצל כותבי
השירים הצעירים, וחבל.
את המוזיקה ששבן כותב אפשר לתאר כמודעת ומקורית להפליא, ולמה הכוונה? הכוונה היא לכך שהוא "לובש את מקורות ההשפעה שלו על שרוולו" ולא מסתיר אותם לרגע (אפילו משוויץ בהם), בוב דילן וסשה ארגוב למשל, אבל ההפנמה של המקורות האלה אצלו היא פשוט מושלמת, ומה שיוצא הוא מקורי ורענן להפליא. השיר הראשון " פעם שירים" מנסה להישמע כמו שיר שסשה ארגוב לא הספיק לכתוב, ואולי בגלל זה הוא מוקלט באיכות סאונד ירודה בכוונה, כמו הקלטה שלא היתה אמורה להיות פה בעצם (יופי של הצהרה, לא?).
אחריו מגיע מיד השיר שבעצם פותח את האלבום, New Age Woman #14 & 35 מזכיר בכותרת שלו את Rainy Day Woman #14 & 35 של בוב דילן (הידוע יותר כ Everybody Must Get Stoned), אך את הטקסט המרתק והמעט אינטלקטואלי ומצחיק שלו מלביש שבן דווקא על הפרייזינג של Tombstone Blues של דילן, מן התחכמות מעניינת שעובדת מצוין לטעמי. חברי להקת הבילוים, שמנגנים בשיר הזה, מוסיפים לו המון כוח עם לכלוך מתבקש, תערובת שאי אפשר לעמוד בפניה. " הומור", השיר הבא, מרגיע קצת את העניינים ומכניס נימה מלנכולית למסע ברחבי ה"עיר". אחד האלמנטים היפים במיוחד בשיר הזה הוא העיבוד הלא רגיל לכלי קשת שעשה יוני סילבר, שאחראי לכל עבודת המיתרים הנהדרת באלבום.
|
|
 |
|
 |
|
/images/archive/gallery/705/357.jpg
פסנתר, כבר לא חסר צילום: פרג |
|
|
|
|
 |
|
 |
|
געגועים לג'וני מיטשל
|
|
|
 |
|
|
|
"גור חתולים" הוא הבא בתור, ואם יש שיר שהייתי חייב לוותר עליו, זה השיר. שבן נשמע בו קצת מאומץ מדי, שר בקול גבוה מדי עבורו, בעוד שהמקצב המונוטוני קצת מעצבן, והלחן פשוט לא מספיק מעניין. מיד אחריו מגיע הלחן היפה ל”בעיות אישיות" של דוד אבידן, שיר שבו משתתפים אסף אמדורסקי ואדם שפלן המצוינים. "האזרח -1" מחזיר שוב את עיבודי הכינורות המרתקים של סילבר, ומפתיע בסולו הבוזוקי היפה שמנוגן על-ידי אריק כהן. את "מוכן לאהבה" כבר כולם מכירים, זהו שיר ישן של שבן שמצא סוף סוף את מקומו הטבעי. ב"אני שוקעת...תפוס אותי!" הוא יורד על הבחורות התל-אביביות ה"כאילו" בוהמיניות, ה"תל-אביביות" בהיתגלמותה, כך גם ב"אינטואיציה".
בשיר הבא חוזר שבן לבוב דילן, ובלי בושה מתרגם בכוחות עצמו את Baby You’ve Been On My Mind ל"מותק, את אצלי בראש", והופך אותו משיר גיטרה לבלדת פסנתר מרגשת. עד עכשיו היה מצוין, אבל הדובדבן בא בסוף. "מסיבת חוף" הוא שיר כמעט מושלם, החל מפסנתר הוורליצר המהפנט (שמזכיר את "וודסטוק" המקורי של ג’וני מיטשל), דרך נגינת הבס האדירה של אמדורסקי ועד עיבודי כלי הקשת שמסיימים את השיר – תענוג! השיר האחרון "עברנו לצפון" מספר על חברים שעזבו את תל-אביב ועברו למושב מנותק בצפון. הלחן הפשוט כובש אותך והטקסט התמים מעורר געגועים לשלווה הכפרית שמחוץ לעיר. לאורך כל האלבום התעסק שבן בהיבטים שונים של תל-אביב, העיר היפה והמכוערת הזו, והסיום הנקי, הכמעט פסטורלי הזה גרם לי לדמעות בעיניים.
המהדורה המיוחדת כוללת שיר נוסף וגרסאות שונות לשלושה משירי האלבום, ויש גם וידאו קליפ למי שצריך את זה (לטעמי זה מיותר). חשוב להזכיר את האנשים המוכשרים שהוסיפו ליצירת "עיר", אסף תלמודי שהפיק מוזיקלית את האלבום, גיל סמטנה שניגן קונטרבס, אריק כהן שניגן בבוזוקי ובסאז ואסף אמדורסקי שהביא הרבה מעצמו והנוכחות שלו בהחלט מורגשת כאן. היה שווה לחכות שבע שנים, היה שווה לחכות גם יותר לאלבום כזה, ואם האלבום הבא שלך שלומי, יהיה טוב כמו זה, אתה גם יכול לנוח עוד עשר שנים מבחינתי. תודה לך!
| | | | | |
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
|
| | | | עורך ומגיש תוכנית מוסיקה יומית ב-88 FM כל יום מ 10-12. ניגן גיטרה אקוסטית עם אביתר בנאי ועם אייל גנור. היה חבר בהרכב ''מוסיקת המקרה'' | | | | |
|
|
|
|
|
| סקר |
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
