תרבות נפשי עם פלישתים
תראו את המאוטנר הזה: מצד אחד הוא שופך מפלים של המלצות תרבותיות (פסטיבל עוד, סאונד סיסטם מג'מייקה, תערוכת אמנות בדירה ומסיבות יום הולדת למועדון הברזילי) ומצד שני הוא נוסע לסדנא מבודדת במדבר. זאת אחריות זאת? מה עם האמינות? איפה הבושה?
פעם בכמה זמן חייבים ללכת למוסך. לפרוק את המצברים, לנקות את המנוע מבפנים ולתת לכל המכונה הזו פשוט להרים רגליים באוויר ולנוח.
מדובר בהפקה של רן בגנו (קלידים ופסנתר) ושירלי סבח (עוד, ניי וגיטרות) שהצליחו ליצור מוזיקה שהיא הרבה יותר טובה מהשם של הפרויקט כולו. בערב הנ"ל הם יארחו את אחד הקולות (והמראות) היפים שיש הבוקע מגרונה של מירה עוואד, את דיקלה שלא צריכה הסברים והקדמות וגם את מתופף הידיים יעקב לב שמח שניגן בעבר עם אהוד בנאי.
מתי: החל מחמישי. פירוט מלא של המופעים תמצאו כאן
איפה: צוותא תל-אביב
בפעם הראשונה שהם היו כאן, לפני כמה שנים, הם שרפו את הבארבי. הימים היו ימי תחילת מהפכת הירוק-שחור-אדום בארץ ותרבות נענועי הישבן היתה עדיין מהוססת ומנומסת. גיל ראסטה אולי עשה טעות בכך שהוא פתח את מגמת הג'מייקה בארץ עם אחד הסאונדים הכי מוערכים בתבל, אבל מצד שני אין כמו חווית בכורה איכותית בשביל שנוכל להבין, להבא, מה טוב באמת ומה סתם צועק וקוצף במיקרופונים. מאז (אני חושב) הם היו כאן פעם אחת נוספת, הארץ כולה התמלאה בחיקוים שונים ומשונים שלהם ורוטס ודאנסהול הפכו להיות סוג של פסקול של המדינה. הערב הם יהיו, מחוזקים בקולות מקומיים, בתל-אביב. מומלץ להאזין כאן לפני ולא לצאת מהבית מבלי מצית.
מתי: שישי החל מ-23:00
איפה: "הלופט" – רחוב קומפורט 13, דרום תל-אביב
אני לא כל-כך אוהב לכתוב על תערוכות לפני שאני רואה אותן תלויות. המידע ממנו אני ניזון, טרום הפתיחה, הוא ערב רב של קדימונים המורכבים מטקסטים מנוסחים היטב, הגיגי קונספטים שזורים יחדיו ודימויים שתהליכים פיקסליאלים אינם עושים עמם חסד.
יחד עם זאת, התפיסה המובילה את "פריינדס אוף מיינד" ובעיקר המיקום ורשימת האמנים מביאים אותי לחרוג ממנהגיי ולחשוף לפחות את מה שעומד מאחוריי. גילית פישר, אמנית ואוצרת (גילוי נאות - היא גם כותבת ל-nrg תרבות), קיבצה קבוצת אמנים, מאסכולות שונות, לתערוכה שבמהותה סובבת סביב תקשורת ואהבה. זה נכון כלפי כל דימוי בזכות עצמו וזה נכון לגבי הצורה בה היצירות מתייחסות אחת אל השנייה בתוך המקום בו הן מוצגות.
חשבתם פעם מה קורה ליצירה שתלויה, לאורך זמן, לצד יצירה שהיא לא אוהבת? האם מערכת היחסים המעורערת הזו פוגעת בה? מציקה לה? הופכת אותה להיות דהויה, עצבנית, נרגנת יותר? ומה קורה ליצירה ששוכנת (לבטח) לצד מושא אהבתה? האם ניתן לראות, מדי פעם, את הסומק הקל העולה ממנה? האם ניתן לחוש בדפיקות הלב המואצות? בפרפרים המתחבאים להם בתוך הקבנס?
שנים עשר האמנים ישתלטו במשך חודש ימים על דירתה הפרטית של גילית. המגמה הזו, של מעבר אל חללים חוץ גלרייסטים, מולידה שלל תנודות שונות. אז נכון שבעבר כבר הציגו בבתים (דפנה נאור "הקריבה" את הבית הירושלמי שלה במשך שנים על גבי שנים לשלל אמנים שעשו בו כשלהם) ונכון שהלוקיישן אינו מספיק בשביל להפוך את התערוכה למוצלחת ובכל זאת – מדובר במשהו מרענן ובעיקר חי. בכל רגע נתון הבית משתנה. הוא לעולם אינו נותר כפי שהיה. בניגוד לחללים מוזאליים הוא אינו קופא על שמריו ותחושת הנקרופיליות הופכת לתחושת הבית אליה, בסופו של דבר, כולנו הכי כמהים.
מתי: פתיחה בחמישי החל מ-20:00
איפה: בצלאל יפה פינת שדרות רוטשילד, תל-אביב.
יוני רכטר. כמה נעים לכתוב את השם הזה וכמה נדיר להיתקל בו בתוך כל הכוכבים הנולדים הממלאים לנו את הלילות ביללות שלהם. כי ככה זה עם דברים שרק עכשיו נולדים – הם לא באמת יודעים איך להתנהל, הם עדיין לא למדו לנשום ולספור עמוק בפנים והם לא באמת מצליחים לעכל את כל מה שקורה להם – אז הם מייללים כמו שרק נולדים חדשים יכולים.
למזלנו, מר רכטר לא נולד אתמול. טביעות אצבעותיו המוכשרות מקשטות את ההיסטוריה המוזיקלית של כולנו ובמקרה שלו, תמיד נעים להיזכר במה שהיה. לא במובן הנוסטלגי המסוכן (ביטול ההווה אל מול האדרת העבר הוא צעד מייאש וברובו לא מדויק. הזיכרון הסלקטיבי משכיח מאיתנו את מה שאנחנו לא רוצים לזכור) אלא בזכות העובדה שאיכות אמיתית היא לעולם על זמנית. יש תחנות רדיו שמכנות את זה "קלאסיקה מודרנית". אל תוך כל השפע הזה מארח הרכטר את "הדור הצעיר" בדמותם של איתי פרל, יעל נחשון ויעל צבי.
מתי: מוצ"ש – החל מ-23:00 (פתיחת דלתות כשעה וחצי קודם)
איפה: מועדון זאפה – ראול וולנברג 24, מגדלי זיו, רמת החייל, ת"א
1. הבנות נחמה במדבר – חבל, אח"כ תגידו "רצינו אבל כבר היה מאוחר מדי ולא היו כרטיסים וזה היה רחוק ולא היה אוטו ולא...". עזבו הכל – סמנו ביומן את יום שישי הבא ותדעו שאתם הולכים להיות בחאן שחרות להופעה לילית קסומה של הבנות נחמה המחוזקות בדי.ג'ייז בומי וטרטרל.
2. כבר כמה שנים שפועל (פעל) לו לייבל מוזיקלי עצמאי משובח ומאוד ירושלמי במהותו. פאקט הוא מסוג הלייבלים שנעים לאהוד, לשבח ולפאר בעיקר בשל הפירות המאוד טעימים שהוא השכיל להבשיל לכולנו. בימים אלה מכינים על הלייבל סרט. טריילר בכיכובם של שאנן סטריט, קוואמי, סגול 59, הדרה לוין ושאר תופינים משובחים ממתין לכם כאן.
3. הברזילי חוגג שנה ומארח תחת צריפו שלל מסיבות. שימו לב במיוחד לתצוגת האופנה הראשונה בתבל של המותג אמריקן אפארלבחמישי (ותציצו באוסף צילומי שלטי הניאון הזוהר שלהם) ולביקור של מאד פרופסור ביחד עם זמרת שמשום מה עונה לשם עיישה (מוצ"ש). על מוד סלקטורבשישי אין בכלל על מה לדבר. כבוד!
4. שתי עצומות חשובות מסתובבות עכשיו ברחבי הרשת. ההסברים המלאים, המדויקים והנכונים ביותר נמצאים בתוך הלינקים ותהליך החתימה כולו לוקח בערך 20 שניות. עצומה להסרת שלטי הפרסומת מהרחובות נמצאת כאן. העצומה למניעת עברייני מין לכהן בתפקידים ציבוריים נמצאת כאן. חיתמו ואימצו.
5. ערבי התרבות הקווירם – "סינימה פארדילדו" חוזרים במוצ"ש והפעם תחת הכותרת "קווירקארטון" – בתוכנית אסופת קארטונים קווירים, אנימציה אישית ושלל דברים ניסיוניים בגוונים ורודים. על הבמה שמחות שלא אומרים לכם (ולי) כלום. תרומה מומלצת בכניסה – 15 שקל. כתובת – שור 3, משה מאור פינת אלפסי, ת"א. החל מ-19:00.
6. שבת רגועה
הנוהל כבר מוכר – אם יש לכם המלצה חמה על משהו – תשלחו אותה לכאן. הנה מקבץ של המלצות שהגיעו למייל שלי מקוראים פרטיים. התכנים, כמובן, על אחריותכם:
כבר שבועיים שאני מגיע ביום חמישי למועדון הזירה (ליד הסינרמה), יש הופעה של להקת סלסה עם גלית גיאת (השחקנית והזמרת) כזמרת אורחת. הסגנון הוא סלסה רומנטית, לא חייבים לרקוד, פשוט ליהנות מהמוזיקה.... מדהים. (אביחי)
להקת דפנה והעוגיות, החביבה כל-כך עליי ועליכם, נפרדת מהמתופף המיתולוגי שלה, אור זובלסקי.
בחמישי הקרוב תהיה לנו הזדמנות אחרונה לראות אותם יחדיו בלבונטין 7 (מעוז)
סופרפלי היא להקה שמורכבת מכל הנגנים של "הדורבנים" פלוס זמרת מטורפת (ליטל סילביה) שלא שמעתם כמוה. הם מנגנים קאברים של שנות ה-70 ויוצרים מסיבת דיסקו מטורפת. הם שרים באנגלית ובעברית והם מעולים! אחרי ההופעה הייתי צריך החייאה. הנה המייספייס של הזמרת. אני לא יודע איפה הם מופיעים, אבל שווה מאוד לעקוב אחרי השם שלהם (ללא שם).
נא להמתין לטעינת התגובות
