ראשי » רייטינג » אמנות ובמה » תיאטרון

תרבות נפשי עם פלישתים

איתי מאוטנר נחת בארץ במצב רוח חו"לי, אבל מהר מאוד הוא חזר לאדמה. למזלו, נושאי המגבעת, שלומי שבן, אביתר בנאי, מגזין פיקניק וכמה אירועי אמנות יארגנו לו נחיתה קלה

הנחיתה מבודפשט רופדה במנעמים של אמסטרדם. בשני המקומות, משני צידי קווי המחשבה והאידיאולוגיות, ניצבת לה אמת אחת ברורה – הכל זז. בודפשט מתפוצצת מהורמונים שנזכרו לפתע שמותר להם להיות ואמסטרדם מבקשת להמציא את עצמה מחדש בדמותם של מגדלי ארכיטקטוניים

הממלאים את האיים המלאכותיים החדשים. יצירות עיצוב מוקפדות המהוות ניגוד מוחלט מהציוריות האגדתית של התעלות והבתים העקומים הנשענים אחד על השני. וכאן, במקום בו תזוזה הוא האדמה עליה אנחנו דורכים, קפצו להן לעין חמש נקודות השוות התייחסות.

למה בעצם לא עשיתם את זה עד היום? בגולה הרחוקה זה נחשב מעשה יום יומי, כמו פתיחת דלת לגברת ואילו כאן, העם היושב בציון, זוכה ליום שכזה פעם בחודש. לא ממש ברור למה, אבל חלק גדול מהגלריות היותר נחשבות פותחות את התערוכות החדשות שלהן, באותו יום. פתיחות הן אירוע מוזר, אבל דילוג בין שלוש פתיחות שונות באותו ערב ולגימה יפה מהיין המוגש בכל אחת מהן, כבר הופך את כל העניין לאופציה לא רעה בכלל.

בדילוגים שכאלה כמעט תמיד ניתן לראות לפחות עבודה אחת שבעטייה היה שווה לצאת מהבית, אף אחד לא בודק הזמנות בכניסה החינמית לחלוטין ובעיקר, לכמה רגעים ארוכים, ניתן לחוש בתחושה הנעימה של הנורמליות עושה לנו נעים בגב.

הפתיחות החזקות של הערב (חמישי):
טליה ישראלי מציגה בגלריה אלון שגב
יאיר פרץ בגלרייה Raw art
נעמה צבר בגלריה דביר
פילפ רנצר בגלריה גורדון

החיים מלאי התהפוכות שלנו מחייבים איים של יציבות. זה קצת מוזר להגיד את זה – אבל מר שבן הוא סוג של קביים שתמיד יעמידו אותך על הרגליים. קשה לי לספור כמה פעמים ראיתי את הנפש שלו פורטת על פסנתר, מעקמת את הגוף שלו לצורה בלתי אנושית ועם זאת כל כך מזוקקת. שלומי שבן על הבמה הוא דבר מרגש. נקודה. כשהוא מופיע לבד, כמו היום בערב, לפעמים יש לך תחושה שהוא ערום.

לא מסתיר שום דבר, לא מתחבא מאחורי הפסנתר הגדול ואוקיינוס המילים היפות שכל מיני מבקרים שפכו עליו לארוך השנים. הוא עולה לבמה נקי, פשוט, מודע לעובדה שהוא עומד להביא את עצמו עד הסוף, לא לעגל פינות, לא לברוח אל שטיקים מוכרים ועייפים מנשוא. בשקט בשקט, הוא מוצא את הדרך אל חלקים האלה של הלב שלנו שלאורך רוב היום מוסתרים על ידי כל כך הרבה רעש. אז נכון שהוא כבר משך את סינדרום התקליט השני הרבה מעבר אל קצה היכולת ונכון שאנחנו מצפים ממנו לחומרים חדשים וקצת פחות "אריקיאיים" ובכל זאת שהוא עולה שם הערב על הבמה, נסו להיות ישר מולו.

מתי: חמישי 22:00
איפה: בארבי – קיבוץ גלויות 52 תל אביב 

למרות הייחוד והתחכום של המדיום הווירטואלי בו כולנו שוהים עכשיו, יש כמה פעולות בסיסיות שהוא פשוט לא יכול לספק. דפדוף, למשל . לא וירטואלי. אמיתי. אחד כזה שאתה מצמיד מעט רוק אל האצבעות שלך בשביל להפוך לעוד כפולת צבע מרשימה. דיפדוף שמאיר את עיני המדפדף, שפותח לו צוהר לעולמות חדשים, שמפתיע אותו. דיפדוף שלוקח אותך לכמה דקות של מחוזות ויזואלים וטקסטואלים חדשים שמשפריצים מיצירתיות ומרצון להגיד. בעולם קוראים לזה מגזינים. בארץ מידי פעם יש כמה ניסיונות (מוצלחים!) של מוצרי פרינט ייחודים ויותר מידי תירוצים על כך ש"אין קהל לזה".

ניסיון נוסף לנרמל את איכות וכמות המגזינים המוצעים בארץ, מושק היום בערב. מגזין פיקניק עורך את הפרמיירה האמנותית שלו ומציג בפני כל חודשים רבים של עשייה. שלושת היוצרים מבקשים לייצר מגזין על בסיס ויזואלי בלבד תוך שילוב של שלל מדיות אמנותיות. בתוך 208 דפי הצבע של הבן הבכור, ינוחו להן עבודות צילום, אמנות פלסטית, איור, קולנוע, אופנה עיצוב גרפי... שנקדחו ממחצבתם של ארבעים אמנים שונים. היוזמה הברוכה של הפיקניקאים היא פרטית לחלוטין וכרגע אינה נתמכת על ידי מו"ל מוכר. דיג'יי אנה וסוזנה (pacotek) ינגנו אלקטרו השקתי וחתן השמחה יוצע למכירה.

מתי: שבת , 20:30
איפה: סדנאות האמנים, רחוב אליפלט 18, תל אביב.
הוגים: מאיר קורדבני, דן גבע, עדי אנגלמן

אולי זה באמת קשור לחג הזה של הנוצרים שנחגג עכשיו. אותו חג שכולנו מבטלים כל כך בקלות ומתנגדים לזה שבכלל צריך יום מסוים בשנה בשביל לאהוב ושהכל זה בעצם קומבינה של חברות מסחריות שמוכרות יותר מידי לבבות אדומים שדוקרים אותנו. איך שלא יהיה, גם המופע של היום בערב, בדומה מאוד לסיפתח של שלומי שבן, מעביר פוווו קטן במקומות שעושים אאוץ'. גם אותו ראיתי הרבה מאוד פעמים וגם הוא הצליח, כל פעם מחדש, לעשות את הדבר שהוא כנראה הכי קשה לכולנו – להתמסר. להיכנע. לתת למשהו אחר להוביל, בצורה מלאה, ללא שום סירוב או התנייה. יש רגעים כאלה במופעים של אביתר. ברגעים היותר יפים ההתמסרות שלו מדבקת את הקהל ובאוויר מרגישים משהו שונה. החיבור הערב עם המפיק והגיטריסט אמיר צורף רק יכול להעשיר את מינונם.

מתי: 21:00
איפה: מועדון "זאפה", רחוב ראול ולנברג 24, מגדלי זיו, תל אביב

המופע הקרוב יתקיים במחוץ לגבולות הטריטוריאליים של המדור – כלומר ביום שלישי ובכל זאת הוא שווה הפנייה והתייחסות. חדי הטעם יחושו בניחוחות מעט צ'יזיים בפרויקט הנכבד, ברם, מדובר, בסופו של דבר, בפעם הראשונה שנוכל לשמוע את השירים של המגבעת על במה אחת. אז נכון שזה לא הם עצמם, אלא דווקא שורה ארוכה של יוצרים מקומיים ונכון שקאברים טובים בעיקר לכיסוי קירות ובכל זאת, כפי שטוען הפלייאר: "רק שחקנית קולנוע מעניינת יכולה ליצור מצב". אסף אמדורסקי, שייגעצ, שי נובלמן, מידנייט פיקוקס, דפנה והעוגיות ואיגי וקסמן הם חלק מהשמות שינסו לקחת את השירים ההם, המהווים שיקוף כל כך ממצה של מה שהיה לפני 20 שנה, ולהלביש אותם בבגדים הכל כך לא ברורים שאנחנו לובשים היום. אגב, השמועה מספרת שפישוף לא ישתתף.

מתי: שלישי ב 22:00
איפה: מועדון הבארבי, קיבוץ גלויות 52, תל אביב

הקטע למטה מתוך "נושאי המגבעת": שמים שרוטים של גלויה", סרטו של חן שיינברג, באדיבות "האוזן השלישית"

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

תרבות נפשי

איתי מאוטנר הוא נרקומן תרבות, מאוהב באותיות, כותב, עורך ומופיע

לכל הטורים של תרבות נפשי