וידיאו-דרעק
מורן גודס לא מבינה מי מוכן לשלם הון תועפות תמורת אשליית הבחירה שמעניקים לנו "יס מקס" ו"הוט VOD"
אתה זורק את המפתחות על השולחן מתיישב על הספה, נשען אחורה, יד אחת תחובה בבאנדיות במכנסיים, יד שנייה על השלט, מדליק טלוויזיה, מתחיל לזפזפ, אתה הבוס ו... כלום. אין מה לראות, שיירי היום מתחילים להציף ואתה מה? רוצה הסחות דעת מהר ועכשיו.
העצבים גואים ועולים לך במורד הגרון, חוסר שקט מסיבי, היד כבר לא תחובה היא נוקשת בנוירוטיות, מנסה להטעים את המנעד של הרגל שזעה בחוסר התאמה משל היתה מנפנפת על מנגל סמוי מן העין.
ואז, רגע לפני שהתחלת להשתעשע ברעיון לחצות את ערוץ מס' 100 ולראות איך הדברים נראים מהצד הערבי, נזכרת ביקום השלם שנמצא בילט-אין בתוך הטלוויזיה הקטנה שלך, לחיצה אחת קטנה בשלט והפכת עצמך לביג-בוס של "הווידיאו לפי דרישה", VOD, בו הווידיאו הוא שלהם והדרישה היא שלך.
בעידן בו מושג האינדיווידואום תחום בקונטור אפרפר כמעט בלתי נראה (ומונחה בעיקר על-ידי תרבות הצריכה) רעיונות כמו יציאה ממסגרות מוכתבות, מציאת הגרעין האותנטי שלנו ובעיקר התשוקה לשליטה ויהי מה, תופסים מקום מרכזי בסדר העדיפויות של ארגון החיים.
המצאת ה-VOD כמובן לא מהווה פיתרון למושגים קיומיים אלו, ברם היא הגיעה למקום הנכון בזמן הנכון על-מנת לספק את האשליה. להלן, ה-VOD בהגדרתו השיווקית מהווה מטרייה עבור מגוון רחב של טכנולוגיות וחברות אשר מטרתן המשותפת היא לאפשר לכל צופה פוטנציאלי (שימו לב) להוציא את האינדיבידואליות שלו מן הפוטנציה אל הפרקטיקה.
העיקרון שעומד בבסיס טכנולוגיה זו הינו לייצר "אווירה" של מערכת אינטראקטיבית בה לצופה ניתנת התחושה כי הוא-הוא השולט הבלתי מעורער במדיה. הוא מרכיב לעצמו את לוח השידורים, יכול לעצור אותם, לרוץ קדימה ואחורה, להקפיא את התמונה (מזכיר לכם משהו?).
ואולם למעשה, אותה המדיה (הטלוויזיה, לצורך העניין) היא זו המפעילה אותו, מתוך מאגר נתון של תוכניות קבועות מראש, כך שנוצרת אצל אותו צופה נרצע התחושה כי הנה הוא הצליח להגיע לאותו מעמד נכסף של סובייקט אקטיבי.
שירות ה-VOD הראשון ניתן בהונג-קונג בסביבות 1990, אולם נכשל כלכלית. בארץ משווקים את ה-VOD בחברת HOT, ולחברת YES יש שירות מתחרה המבוסס על מכשיר הקלטה בעל כונן קשיח.
טרמינולוגיית הפלא המופעלת כאן (להלן מערכת הפרסום האגרסיבית: "רוצה לשלוט בלוח השידורים שלך? יס!, רוצה לבחור מתי אתה רואה בתנאים שלך? יס! יס! יס! " או לחילופין בהוט: "לחיצה אחת בשלט והכוח בידיים שלכם) היא מכירת הרעיון האומניפוטנטי של השליטה, השליטה בכוח, ובפועל מה? ובכן שתי המערכות עובדות פחות או יותר על אותו רעיון מבחינת הפורמט כאשר התכנים משתנים:
ב"יס" מדובר על טלוויזיה בהתאמה אישית, רוצה לומר, ניתן לבחור כל תוכנית, סרט או סדרה מלוח השידורים הקיים, להקליט אותה (אפילו תוך כדי צפייה בערוץ אחר) ולצפות כל אימת שחושקים. הקונספט עובד על טכנולוגיית הווידיאו הקלאסית רק בלי היציאה מהבית ובחירה מתוך ארסנל השידורים של "יס" בלבד.
התוצאה המתקבלת היא צפייה בשידור חי, למשל, עם היכולת להתאים אותו לצרכים ולזמן האינדיבידואליים ("בדיוק כשהרוצח דופק בדלת, יש לך טלפון מהחותנת – זה הזמן להקפיא את התמונה כדי שתוכל לחזור לרגע המותח מתי שנוח לך").
ב"הוט" הסיפור מעט שונה: כאן הבחירה היא מספרייה אלטרנטיבית המחולקת לקטגוריות: סרטים, סדרות, תוכניות בידור, ילדים, לימודים, אירוטי, מוזיקה, ספורט, פרומואים, האוזן השלישית. וגם הן נחלקות לתת קטגוריות, לדוגמא: סרטים - חדשים, ישראלים, קומדיה, טרגדיה וכדומה; סדרות - רצים לדירה, משחק מכור, כוכב נולד וכדומה.
התוצאה: שוב אפשרות בחירה מתוך פריסה נתונה, רק שעד שאתה עובר את כל מדורי ותתי מדורי האופציות השונים, אתה תוהה שמא אולי הפסדת משהו בזמן אמת ועובר לערוצים הרגילים.
נשאלת השאלה, מדוע אנו מוצאים עצמנו מוחאים כף לנוכח גאוניות הקדמה ומתפעמים מההמצאה כאילו חזו עיננו זה עתה בדרגנוע הראשון, כאשר למעשה טכנולוגיה דומה מוכרת לנו כבר מתחילת שנות ה-70, בצורת מכשיר הווידיאו, ובעשר שנים האחרונות בפורמט הדי.וי.די?
האירוניה היא שכיום - בעידן בו מכשיר הווידיאו נארז זה מכבר בשמיכת פיקה והונח בבוידעם למען דור נכדינו שיוכלו לעשות בו מעשה פטיפון במחווה רטרואית - מוחזרת עטרתו של פעולת הווידיאו הלואוטקי ליושנה בצורת המצאת ה-VOD.
אלא שבמקרה זה נשמטת התוספת של השליטה באפשרויות נתונות דה-פקטו ואנו נותרים עם תחושה אשלייתית של בחירה אולטימטיבית ממאגר אופציות בלתי נדלה.
הפיתוי נשאר, אם כן, ברמת הקונספט: אינטראקטיביות עם מכשיר הטלוויזיה, בה האקטיביות שלי כצופה נעשית בהישענות לאחור, באווירת הסלון הביתי עם שלט רחוק ביד, יחד עם אגו טריפ מטורף של קונטרול. והתוכן? ובכן לאור הקומבינציה הקלינית הזו הוא לא ממש רלבנטי. אם ממש רוצים, אפשר לראות את כל הפרקים של "בטיפול" (בהוט VOD - סדרות, הוט 3) ואז אנחנו לגמרי מכוסים.
לאור כל זה אולי צריך לשנות את ראשי התיבות VOD מ"וידאו לפי דרישה" ל- "וידאו לפי דיאגנוזה", או בעברית: וידיאו או דרעק.
נא להמתין לטעינת התגובות
