חשבתם שהתעמלות תסייע להוריד משקל? יש פתרון קל יותר
מבלים שעות על אופניים, לוקחים את הכלב לטיולים ארוכים, עושים אירובי ומרימים משקולות, ובכל זאת לא מצליחים להפחית במשקל? המומחים לא מופתעים. דיאטות, הם מסבירים, הן יותר עניין של הרגלי אכילה – הכל מסתכם בהפחתה של ארוחה אחת ביום
כמעט מדי יום היא הוציאה את הכלב לטיול מואץ, שנמשך שעה. וכמובן שנמנעה מלאכול בצורה לא בריאה. העניין הוא, שכל המשפחה אכלה בדיוק אותן ארוחות, אבל שאר בני הבית עשו רק חלק קטן מהאימונים והפעילות הגופנית של אמא שלי.
ההיגיון אומר שהיא תהיה הכי רזה מקרב אנשי המשפחה, אבל לא כך היה. העובדה שהיא נשארה עם משקל עודף תסכלה אותה, ומבחינת יתר בני המשפחה זו הייתה בגדר תעלומה. לא הצלחנו למצוא לכך הסבר הגיוני.
תעשיית הכושר נותנת לנו להבין ולצפות שלהיות רזה דורש מאמץ רציני מצידנו, אבל גם שההפך הוא נכון. זאת אומרת, אנו מצפים שאימון כושר יפצה על שעות של הזעה ושעמום בצורת גוף רזה וקל יותר. זה זמן רב שאנו סבורים שהדרך הבריאה ביותר לרדת במשקל היא באמצעות אימון גופני. מדעי, נכון?
אז זהו, שלמדע יש חדשות לא משמחות בשבילכם.
יותר ויותר מחקרים, הן בארצות הברית והן בבריטניה, מצביעים על כך שלהתעמלות יש השפעה אפסית על ירידה במשקל. את מקפידה לא להחמיץ אף אחד משלושת שיעורי האירובי השבועיים? זה כמעט חסר ערך, לפחות מבחינת מידת הביקיני שלך.
במרפאת מאיו במינסוטה שבארצות הברית, מוסד למחקר רפואי שאינו למטרות רווח, מדווחים שבאופן כללי, "מחקרים הראו שאימון גופני בלבד עוזר להוריד במשקל בצורה מתונה או בכלל לא", וש "לא צפוי שמשטר אימונים יביא להורדה במשקל בטווח הקצר, מעבר למה שמושג באמצעות שינוי הרגלי האכילה הקבועים של המבקש להוריד במשקלו".
זה נשמע מנוגד להיגיון, שלא לומר מבדח. וזוהי תגלית מדעית שבאופן טבעי, רוב מומחי הבריאות מעדיפים שלא בהכרח יספרו לכם בעת הביקור. כי אחרי הכל, התעמלות היא עדיין עניין בריא. רק שבניגוד למה שחשבנו, סביר להניח שהיא לא תגרום לנו לרזות.
רובנו מבינים את יסודות העלייה
"כמובן שבתיאוריה, אפשר לשרוף יותר קלוריות ממה שאתה אוכל", אומרת ד"ר סוזן ג'ב, ראש מחקר התזונה והבריאות במועצת המחקר הרפואי בבריטניה, ואחד המומחים שהממשלה מתייעצת איתם בענייני תזונה. "אבל כדי לעשות זאת צריך לעשות הרבה יותר פעילות גופנית ממה שאנשים חושבים. למשל, כדי לשרוף 500 קלוריות עודפות צריך להוסיף עוד שעתיים של רכיבה על אופניים. ואנו מדברים רק על 500 קלוריות, בערך שתי סופגניות".
כך שמנקודת מבט מעשית, אימון גופני לעולם לא יהיה דרך יעילה לרזות. אלא אם כן יש לך תוכנית אימונים וכוח רצון של אתלט אולימפי. "זו מתמטיקה פשוטה", אומר פרופ' פול גייטלי ממכון קרנגי לשמירת משקל בעיר לידס.
"אם אתה רוצה להשיל מעליך חצי קילו שומן גוף, אתה צריך לרוץ מלידס לנוטינגהם (מרחק של 97 ק"מ). אבל אם אתה רוצה להוריד אותו חצי קילו באמצעות דיאטה, כל מה שאתה צריך לעשות זה לדלג על ארוחה ביום במשך שבוע שלם".
ג'ב וגם גייטלי ממהרים להדגיש שישנן עדויות לכך שהתעמלות יכולה לשפר את הדיאטה: "היא בהחלט ממקסמת את הכמות שאתה מפסיד כשומן ולא כרקמה", מבהירה ג'ב. ואילו גייטלי מסכם זאת כך: "רוב האנשים, אם יציעו להם לבחור, ילכו על דיאטה, כי כך קל יותר להשיג תוצאות".
יש עוד בעיה בוגדנית בתליית כל תקוותינו באימון הגופני. במחקר חשוב, שנערך באוניברסיטת לואיזיאנה בארצות הברית, בראשות ד"ר תימוטי צ'רץ', השתתפו מאות נשים בעלות משקל עודף שנקבעו להן משטרי אימונים למשך חצי שנה. הן חולקו לארבע קבוצות: קבוצה אחת התאמנה במשך 72 דקות בשבוע, השנייה 136 דקות, והשלישית 194 דקות. הנשים בקבוצה הרביעית המשיכו בשגרת יומן, ללא התעמלות נוספת.
בניגוד לחוקי הצדק הטבעי, בסיום המחקר לא היה הבדל משמעותי באיבוד המשקל בין אלו שהתעמלו - חלקן במשך כמה ימים בשבוע - לבין אלו שלא. כמה נשים - לא עלינו - אפילו הוסיפו משקל. ד"ר צ'רץ' זיהה את הבעיה וכינה אותה "פיצוי": אלו שהתעמלו, הוסיפו לעצמן את הקלוריות ששרפו בכך שאכלו יותר, כאשר בדרך כלל הן תירצו זאת כפרס על השקעתן.
וכך, כמה מאפים כדי לחגוג אימון מוצלח, או אפילו כמה חתיכות פרי, הורידו לטמיון את העבודה שהושקעה. בכמה מקרים, הנשים שהשתתפו במחקר עשו פחות פעילות פיזית בחיי היומיום שלהן.
הממצאים הללו קיבלו גיבוי במחקר על השמנת ילדים, שפורסם בשנת 2008 על ידי שני מדענים מבוסטון, סטיבן גורטמייקר וקנדרין סונביל. השניים חקרו במשך שנה וחצי את מה שכינו "פער האנרגיה" - חוסר האיזון היומי בין ההכנסה וההוצאה של אנרגיה.
החוקרים הראו שכאשר ילדים שהשתתפו בניסוי שלהם התעמלו, בסופו של דבר הם אכלו יותר קלוריות ממה ששרפו, לפעמים פי עשרה ואף פי 20. "אף על פי שחושבים שפעילות גופנית מפחיתה אנרגיה", כתבו השניים, "ההערכות שלנו אינן תומכות בהנחה זו".
התזונאי הצרפתי הנודע, ז'אן מאייר, היה בשנות החמישים הראשון שהצביע על הקשר בין אימון גופני לירידה במשקל. עד אז, דעה זו לא הייתה אופנתית בקרב הקהילה המדעית. אחד המומחים המובילים בתחום בשנות השלושים אפילו טען בלהט שכדי להפחית במשקל הרבה יותר יעיל להורות למטופלים להישאר במיטה.
במהלך הקריירה שלו, הראו המחקרים פורצי הדרך של מאייר שככל שהאדם פעיל פחות מבחינה גופנית, כך גוברים הסיכויים שיהיה שמן. מאייר עצמו הפך לאחת הדמויות המובילות בתחום התזונה ואחד הקולות הכי משפיעים בנושא בריאות הציבור.
כיועץ לבית הלבן ולארגון הבריאות העולמי, הוא הדגיש את הקשר בין התעמלות וכושר, שהוביל למהפך בחשיבה בנושא בשנות השישים והשבעים. כשאמרו "להיכנס לכושר", הכוונה לא הייתה רק לסגנון חיים בריא יותר, אלא גם לגוף רזה יותר - מה שסלל את הדרך לתעשיית חדרי הכושר הבורגנית.
הבעיה היא שיותר ויותר אנשים בילו חלק ניכר מהיום בישיבה, ולסגנון החיים הזה התלוותה עלייה בשיעור ההשמנה. כיום, 60% מהמבוגרים בבריטניה הם, באופן רשמי, בעלי משקל עודף. פעם, סוכרת סוג 2 הייתה מחלה שהשפיעה בגיל מבוגר מאוד, אך כיום היא משפיעה גם על ילדים, ובמרפאות הילדים מדווחים שזו ההפרעה הכרונית המתפשטת בקצב המהיר ביותר.
אך האם אנו מתבלבלים בין סיבה ומסובב? טרי וילקין, פרופסור לאנדוקרינולוגיה ומטבוליזם בבית הספר לרפואה פנינסולה בעיר פלימות בדרום מערב אנגליה, סבור שהתשובה היא חיובית. הכותרת של מחקרו האחרון היא: "השמנה מובילה לחוסר פעילות, אבל חוסר פעילות אינו מוביל להשמנה".
וילקין עומד לסיים מחקר שערך במשך 11 שנה על השמנת יתר בקרב ילדים. במהלך המחקר הוא עקב אחר המצב הבריאותי, המשקל ורמות הפעילות של 300 ילדים מאז שהיו בני חמש. כאשר אנשי צוותו ערכו השוואה בין נתוני הילדים הפעילים יותר לבין אלה שפעילים פחות, הם הופתעו לגלות שכמעט לא היה הבדל בשומן הגוף או במסת הגוף.
גם וילקין ממהר להדגיש שאין להסיק מכך שהתעמלות לא גורמת לילדים להיות בריאים יותר בדרכים אחרות. כל מה שניתן להסיק מהממצאים שלו, לדבריו, הוא שלפעילות גופנית אין השפעה ממשית על הגודל והצורה הכללית של הילדים. "וזהו נושא מהותי", הוא מוסיף, "משום שממשלות שונות משתמשות במסת גוף כדי למדוד תוצאות".
במילים אחרות, שיעורי ההשמנה בקרב ילדים לא יתחילו לצנוח באמצעות תוכניות במימון ממשלתי, המתמקדות בעיקר באימון גופני אך מתעלמות מתעשיית המזון המפלצתית שדוחפת ללא הפרעה אוכל מהיר עתיר קלוריות לפיהם של הילדים (וגם לפיהם של המבוגרים).
וילקין סבור שגם הוא גילה צורה של פיצוי, הדומה לתגלית של ד"ר תימוטי צ'רץ', לפיה אנו מפצים את עצמנו באכילה לאחר פעילות גופנית. וילקין ניסה לענות על השאלה אם ניתן לשנות את פעילותו הפיזית של ילד. לשם כך, אנשי צוותו הצמידו מדי תאוצה לתלמידים בשני בתי ספר, שנבדלו ביניהם במערכת השבועית של שיעורי ההתעמלות שלהם. בבית ספר אחד קיבלו הילדים רק 1.7 שעות של אימון גופני בשבוע, ואילו בבית הספר השני השתתפו התלמידים בתשע שעות שבועיות של התעמלות.
"התלמידים בבית הספר השני עשו 64% יותר אימון גופני", אומר וילקין. "אולם, כאשר הם הגיעו הביתה, הם עשו את ההפך - הם העדיפו לנוח. לעומתם, התלמידים בבית הספר הראשון, שעשו מעט התעמלות, התעוררו לחיים כאשר הגיעו הביתה.
"וכך, אם חיברת את הפעילות בבית הספר עם הפעילות אחרי הלימודים - קיבלת אותה תוצאה". מכאן הסיק וילקין כי המוח הוא שמפקח על הפעילות הגופנית - לא הסביבה. לכן, אם נותנים לך הזדמנות להתעמל בשעה מסוימת, תמצא כבר הזדמנות לפצות את עצמך בהמשך היום.
לטענת וילקין, במאבק בהשמנה אנו הופכים אובססיביים לסביבה של הילדים - מגרשי משחקים, שיעורי התעמלות בבתי הספר, עידוד מצד ההורים - אף שלגורמים אלה נודעת פחות השפעה בקביעת כמות ההתעמלות שיעשה הגוף.
"ביולוג אבולוציוני היה אומר שפעילות גופנית היא הדרך הרצונית היחידה שיש לנו לשנות ולווסת את הוצאות האנרגיה", אומר וילקין. "במילים אחרות, לא העירייה תקבע כמה פעילות גופנית תעשה. ההחלטה הזו היא בבסיסה פנימית".
התיאוריה שלו גררה ביקורת מצד עמיתיו. היו שטענו שהיקף המחקר שלו קטן מדי, והיו גם מומחים שפשוט לא היו מוכנים לקבל את המסקנה שלו.
"במחקרים עדיין לא מצאנו את הרגישות לקבוע באמת מהם הגורמים לטווח ארוך להשמנת יתר בקרב ילדים", אומר ד"ר קן פוקס, פרופסור לאימון גופני ומדע הבריאות באוניברסיטת בריסטול בדרום מערב אנגליה, ויועץ לממשלת בריטניה בנושא המאבק בהשמנה. "זה ממש מוקדם מדי לפסול דברים חשובים כמו פעילות גופנית. אלו שטוענים שאימון גופני לא משפיע, מתעלמים ממחקרים רבים".
"הטענה של וילקין נכונה", אומר פול גייטלי, "אבל היא לא נכונה בהקשר של שיווק הבריאות הציבורית. כאשר אנשים מורידים במשקל ומצליחים לשמור על המשקל, כמעט תמיד מעורבת בתהליך פעילות גופנית. לאלו שעושים דיאטה בלבד יש יותר סיכויים להיכשל, בדיוק כמו אלו שבוחרים באימון גופני בלבד.
"צריך שילוב של השניים, כי אנו מדברים על בני אדם, לא על מכונות. אנחנו יודעים שהתנהגות דיאטתית היא שלילית למדי - אנחנו צריכים למנוע מעצמנו משהו בסיסי. אני לא מכיר דיאטות שאנשים באמת נהנים מהן. להבדיל, חלק מבני האדם כן נהנים מלבצע פעילות גופנית".
"עלינו למנוע מצב שבו אנשים יחשבו שהם יכולים לשלוט במשקל שלהם רק באמצעות דיאטה", מוסיפה ג'ב ומצביעה על כך שזהו בדיוק התסריט שמעודד אנורקסיה בקרב נערות. "הגבלת המזון שבא אל פיך היא לא הדרך הכי בריאה לחיות".
מועדוני דיאטה מסורתיים כמו שומרי משקל וסלימינג וורלד משווקים את האימון הגופני כבעל חלק מכריע בשיטות ההרזיה. ג'ב מציינת שמחקרים מדעיים מראים שהתעמלות היא גורם חשוב בשמירה על המשקל לאחר הרזיה.
עדיין, הרבה יותר קשה להתעמל כאשר אתה כבר סובל מעודף משקל, ומזון בצפיפות אנרגיה גבוהה דואג להביא אותנו למצב הזה מהר מאוד. צריכה של עוד מאה קלוריות ביום עלולה להוביל לעלייה של חמישה קילוגרמים בשנה.
"החינוך צריך להיות בעדיפות ראשונה", אומר וילקין. "חייבים לשנות את הרגלי האכילה. צריך לאכול פחות קלוריות, ואז נרד במשקל, וכתוצאה מכך הכושר הגופני שלנו ישתפר, כי נוכל לבצע יותר פעילות גופנית".
הוא היה רוצה לראות מיסוי גבוה יותר של מזון עתיר קלוריות, כמו המסים שמטילים על טבק, צעד שהוכיח את עצמו כיעיל במאבק נגד העישון. אך לפחות בבריטניה, לא נראה שיינקטו צעדים דרסטיים נגד שיווק ג'אנק פוד.
לסיכום, המסקנה הבלתי נמנעת היא שאם אנחנו רוצים לרדת במשקל, יש לנו בעצם רק אפשרות אחת: להפסיק לאכול כל כך הרבה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם