ראשי » חדשות » בריאות » תזונה וכושר

הגישה התזונתית להפרעות הקשב וריכוז

רוב הילדים מצליחים לשרוד את רמות הסוכר הגבוהות של המזון בחברה, אולם שיעור קטן עלול להיות רגיש מאחרים

עדויות קליניות ונסיבתיות, הזוכות לחיזוק ממספר רב של מחקרים ותצפיות, מאשרות את ההנחה כי ישנה סבירות גבוהה ואף ודאות באשר להשפעה של גורמים סביבתיים ותזונתיים על הופעת ההיפראקטיביות.

בעיות התנהגות, הפרעות קשב וקשיי למידה הם ביטוי לחוסר איזון כימי במוח. חסך תזונתי הנובע מאורח החיים הלקוי ועתיר האלרגנים של הילדים בחברה המערבית (כיום קיימים למעלה מ-5,000 חומרי צבע, שימור וטעם מלאכותיים במזון שלנו), משפיע לרעה על איזון עדין זה.

התשובה להיפראקטיביות על פי דעת חוקרים ומטפלים רבים, היא עבודת בלשות סבוכה שבסופה יהיה על המטופל לקבוע מה חסר ומה ישנו בעודף. נראה שהסוכר הלבן אינו האשם היחידי בהיפראקטיביות, משום שכאשר הוא בא יחד עם ארוחה מאוזנת אין הוא מהווה בעיה.

ד"ר קונרס מהמחלקה לפסיכיאטריה בבית החולים לילדים בוושינגטון, מצא כי כאשר נצרך הסוכר   עם חלבון ועמילן, השפעתו שונה לחלוטין. אולם כאשר נצרך הסוכר עם עמילן, אך ללא חלבון (כמו בדברי מתיקה), הוא גורם להפרעות בהתנהגות לא רק בקרב ילדים בעייתיים, אלא אף בכאלה שהתנהגותם נחשבת נורמלית.

גורמים נוספים שנחקרו ונמצאו מזיקים היו: סליצילטים, סוכר, תירס, בקר וביצים ואלרגנים נשאפים. מחקרים נוספים בתחום חיזקו את הטענה כי ההיפראקטיביות היא במהותה תגובה אלרגית לחומרים שונים.

קשר הסוכר וההיפוגליקמיה

מזונות רבים הכוללים סוכר כמו עוגות ועוגיות, גלידות ומשקאות קלים, הפכו לחלק בלתי נפרד מהתרבות שלנו, וילדינו נחשפים אליהם ביומיום. גם פיצה, דגני בוקר עשירים בפחמימות, לחם, אורז, צ'יפס וספגטי הם מזונות נפוצים ההופכים לגלוקוז בזרם הדם.

רוב הילדים מצליחים לשרוד את רמת הסוכר בדם מבלי שילקו בהפרעות התנהגות, אולם שיעור קטן מן הילדים עלול לסבול מרגישות ולהיות נתון לתנודות קיצוניות במצב הרוח, לתחושות פיזיולוגיות ולצורות התנהגות שונות כתוצאה מאכילת מזונות עתירי סוכרים ופחמימות.

כיצד קורה הדבר? כשאנחנו צורכים סוכרים ופחמימות, הם הופכים בתוך דקות לגלוקוז במחזור הדם בגופנו. רמות הגלוקוז הגבוהות מאותתות לגוף לייצר כמויות גדולות של אינסולין כדי לעבד את הגלוקוז ולהפחית את רמת הסוכר. ההצפה הגבוהה באינסולין מביאה לירידה דרסטית בסוכר בדם, עד לרמה נמוכה באופן חריג המכונה: היפוגליקמיה (Hypoglycemia), והיא מאופיינת בחולשה ובעייפות רבה.

כתוצאה

מכך, מגיב הגוף בשחרור הורמונים ממריצים מבלוטות האדרנל, כולל אדרנלין, ואלה גורמים להתכווצות כלי הדם, האצת קצב הלב ולתחושת קור ושיתוק (חוסר תחושה) בגפיים. מערכת העצבים האוטונומית המפקחת על תהליכי הגוף הלא מודעים, כמו העיכול ומחזור הדם, הופכת לדרוכה יתר על המידה. הדבר מלווה בעצבנות, בחרדה ובתחושת חוסר נשימה והשרירים הופכים למתוחים ונכונים לפעולה.

עבור ילדים, השתלשלות זו של תחושות - תחילתה בעליה החדה ברמת הסוכר בדם וסיומה בעליה ברמת האדרנלין - עלולה להיות חוויה קשה שעלולה להביא אותם להשתוללות.

יתרה מכך, ילדים מגיבים לסוכר בשונה ממבוגרים. מחקר עדכני השווה בין התגובות למנת סוכר אחת במדידה של רמת הגלוקוז והאדרנלין בדם אחת לחצי שעה במשך חמש שעות. המדידות הראו שרמות הסוכר נשארו בתחום הנורמלי אצל הילדים והמבוגרים כאחת, אולם רמות האדרנלין אצל הילדים היו גבוהות פי עשרה מהתחום הנורמלי, עד חמש שעות לאחר נטילתה של מנת הסוכר.

הרעלה על ידי כימיקלים

ישנם ילדים אחדים הסובלים ממנגנונים חלשים של סילוק רעלים, תופעה העלולה להוביל להצטברות של ביו-כימיקלים רעילים במצב ביניים, שבמצב תקין היו מסולקים מהגוף. אלה נתונים להרעלה עצמית מתמשכת בשל חוסר היכולת לסלק חומרים רעילים נפוצים מגופם. מצב זה עלול אף להסתבך, שכן ילדים רבים המתויגים כבעלי תסמונת ADD או ADHD מקבלים תרופות רבות, העלולות לפגוע בתפקוד הכבד ולהחליש עוד יותר את תהליך סילוק הרעלים מן הגוף.

הרעלה על ידי מתכות כבדות

מתכות כבדות, כגון עופרת וקדמיום, נמנות עם תוצרי הלוואי הרעילים ביותר של התעשייה המודרנית, ורמת פגיעותם של ילדים בכל הקשור אליהן גבוהה במיוחד. בדיקות מעבדה מצאו כי גופם של ילדים היפראקטיביים מכיל רמות גבוהות יחסית של אלומיניום ועופרת ורמות נמוכות של אבץ, מגנזיום, סידן וחומצות שומן חיוניות.

חסר במגנזיום

בבדיקה שנעשתה בקרב 116 ילדים הסובלים מהיפראקטיביות, נמצא כי 95% סבלו מחוסר במגנזיום, שעלול לגרום לתופעות כמו תנועות עצבניות, אי שקט כתוצאה מחרדה, רפלקסים פיזיים שמעורר השיער, תגובות לצלילים רמים, התכווצויות שרירים, טיקים ועוויתות בפנים, מיגרנות וכאבי ראש וליקויי למידה המתגלים במבחן אינטליגנציה.

חסר בוויטמיני B

נמצא כי ילדים היפראקטיביים סובלים מחוסר בסרוטונין במוח. במחקרים שבהם ניתנה לילדים תוספת של ויטמין B6, החיוני להפיכת חומצת האמינו טריפטופאן לסרוטונין, נצפתה תגובה מיטיבה השווה מבחינת השפעתה החיובית לתגובה לריטלין.

ההבדל העיקרי היה שגם לאחר הפסקת נטילתו של הוויטמין, עדיין נמשך השיפור במצב. מחקרים אחרים הצביעו על חשיבותם הרבה של ויטמיני B לתפקוד מערכת העצבים. נמצא כי נטילת ויטמיני B, בעיקר B1, B5 ו-B6, שיפרה באופן מובהק התנהגותם של ילדים היפראקטיביים.

חוסר בברזל

חוסר בברזל הוא החסך התזונתי הנפוץ בקרב ילדים ומתבגרים אמריקאים. רמות נמוכות של ברזל בדם עלולות לגרום לתשישות, אדישות, פיזור הדעת וחוסר יכולת להתרכז - סימפטומים האופייניים לתסמונת ADD. לעומת זאת, ילדים בעלי רמות גבוהות מדי של ברזל עלולים להיות תוקפניים, רגשניים, לגלות התנגדות והיפראקטיביות - תסמינים האופייניים לתסמונת ADHD.

חוסר בחומצות שומן חיוניות

קיים מתאם מובהק ביותר בין סימפטומים של היפראקטיביות לבין חוסר בחומצות שומן חיוניות. כ-60% ממשקל המוח מורכב מחומצות שומן, מחציתן חומצות שומן בלתי-רוויות ארוכות שרשרת, שייצורן תלוי בחומצות שומן חיוניות, ואספקתן תלויה במזון.

חשובה במיוחד חומצת השומן החיונית DHA לפעילות תקינה של מערכת העצבים והראייה. מלבד העובדה שחומצת שומן זו חיונית להתפתחותה של מערכת העצבים בעוברים ובתינוקות, נמצא כי היא משפרת משמעותית את יכולתם השכלית והמוטורית של מתבגרים בתקופות לחץ קיצוני. גם מבוגרים דיסלקטיים שנטלו DHA הראו שיפור במצבם.

המלצות לשינויים בתזונה ובאורח החיים

ההמלצה היא לדיאטת טיהור בסיסית הכוללת: פירות, ירקות וחלבונים; מזון נטול סוכרים וקפאין, דל בפחמימות ובצבעי מאכל, חומרי טעם, ותוספי מזון מלאכותיים אחרים. כדאי אף לנסות להוציא מהתפריט התזונתי של הילד את שני האלרגנים הנפוצים ביותר במזון: חלב ומוצריו ומשפחת הדגנים והגלוטן, הכוללת שעורה, שיפון, שיבולת שועל וחיטה.

הכותבת היא נטורופתית בכירה בחברת סולגאר

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...