בא לי באינטואיציה
אסור לי, מותר לי, לא עמדתי בפיתוי, עברתי את מכסת הקלוריות. כדי להצליח בדיאטה לא חייבים להשתמש במילים שיפוטיות, שמעוררות רגשי אשמה. האכילה האינטואיטיבית מציעה להשתחרר משפת הדיאטה ולהתחבר לקודים הטבעיים של הגוף, שיודעים בדיוק כמה לאכול כדי להיות שבעים ומרוצים
תרזה? תשמין? תכעס? ושוב תרזה ושוב תשמין ושוב תכעס. איך שהיא לא מסתכלת על זה היא היום 10 ק"ג יותר ממה שהייתה פעם. ומה הלאה? עוד דיאטה?
תמיד שבויה באותו מעגל אינסופי המבטיח ולעולם אינו מקיים. תמיד האשם, והכישלון הרובצים לפתחה. האם כל חייה יהיו מאבק מתמשך במעלה ההר? נגד גופה, נגד עצמה? חופנת ידיה, דמעה נסתרת, דהויה, עגמומית.
(יערה בת 35, דוקטורנטית באוניברסיטת ת"א)
באופן יסודי, קיימות כיום שתי גישות עיקריות ומנוגדות להתייחסות אל בעיית ההשמנה: גישה ממוקדת משקל, שמיוצגת על ידי שפת הדיאטה, וגישה ממוקדת well-being, אותה מייצגת שפת האכילה האינטואיטיבית, הקובעת כי העיסוק במשקל, כמטרה או כאמצעי, דווקא פוגע ומעצים את תופעת ההשמנה.
"גישת המשקל" מתייחסת להורדת משקל כתנאי חיוני לבריאות, ומניחה שכל אחד יכול לרדת במשקל ולשמור אותו, שהרזיה היא תוצאה של כוח רצון ומשמעת עצמית, ושאם "רק" נעשה שינוי באורח חיינו, נוכל להגיע למשקל בו אנחנו חפצים.
שפת הדיאטה שהתפתחה מתוך תפישה זו, היא שפה ביקורתית ונוקשה, הדואגת לעורר בנו רגשות אשם ושיפוטיות. זו שפה שבמילון שלה קיימות בעיקר המילים אסור, מותר, קלוריות, רזה, שמן, צריך, פחד ואשם. זו שפה של משקל המנוהלת מתוך ספירת קלוריות, הגבלות והיצמדות לחוקים המורים לנו מה לאכול, מתי וכמה. הרעיון העיקרי שמונח בבסיסה הוא "תאכלו כמה שפחות". את האכילה שלנו בשפה זו מנהלות אותנו מחשבות טורדניות שאומרות לנו מה לאכול, מתי ואיך להרגיש:
- אסור לי לאכול ---- (השלימו את החסר), כי זה משמין, או אני רוצה לאכול, אבל אסור לי
- ממחר דיאטה
- סיימתי את מכסת הקלוריות שלי להיום, אבל אני עדיין רעב\ה
- אני חסר\ת אופי וחסר\ת כוח לעשות דיאטה. איך אני עושה את זה לעצמי? אני פשוט אפס
הנה דוגמה לשיח בשפת הדיאטה, של שרה בת ה-60:
"הערב אני שומרת על הנכדים שלי. אני כבר יודעת שיש שם אינספור סוגים של קורנפלקס שאני כל כך אוהבת... אבל אסור לי
"ערב. אני מגיעה לשמור על הנכדים שלי ומחכה שההורים שלהם יצאו כבר מהבית. כך אוכל לאכול בשקט ואף אחד לא יראה. שקט משתרר בבית. זה רק אני, הטלוויזיה והקורנפלקס שקורא לי מהמטבח. אני מתלבטת, מבטיחה לעצמי שאוכל רק קצת כי אני בכלל לא רעבה אבל הקורנפלקס אינו מרפה. הוא קורא לי, מפתה, מזמין... רק קצת. ואני נכנסת למטבח, לוקחת חופן וחוזרת לסלון. ושוב... ופעם נוספת... וכך אט אט מתרוקנת לה חצי קופסה.
"אין לי אוויר, אני תשושה, הבטן כבדה. מתחילות המחשבות הרעות: חסרת אופי, מטומטמת, חסרת כוח רצון, תראי איך את נראית, למה את לא יכולה לסגור קצת את הפה...מחר אוותר על ארוחת בוקר ואצעד שעה מסביב לשכונה".
שפת הדיאטה, אם כן, גורמת לנו לחשוב שתמיד הבחירות שלנו לא טובות מספיק, שאכלנו יותר מדי, או לחילופין - שבחרנו דווקא במאכל משמין או פחות בריא. זו שפה שמבלי לשים לב דווקא משבשבת את האכילה שלנו, מובילה אותנו לאכול דווקא את המאכלים המתויגים כ"אסורים", מכניסה אותנו למצבים של אובדן שליטה והתקפי זלילה ושוללת מאתנו את ההנאה מהאכילה.
מה שציני בכל זה הוא שדווקא היא שפת הדיאטה גורמת לנו להשמין יותר. סקר שערכה חברת TNS למותג תלמה בקרב 500 נשאלים בגילאי 18-65, העלה כי 34% מהנשים כועסות על עצמן אם הגזימו באכילה, כ-30% מהן מקזזות בארוחה או ביום הבא. לעומתן 42% מהגברים מעידים כי הם אינם עושים כלום (!) - אבל לא כולם - 27% מהם מוסיפים פעילות ספורט ו- 22% מהם מקזזים בארוחה או ביום הבא. באופן כללי, התחשבנות על אוכל וקלוריות מטרידה 16.5% מהנשים.
בשנים האחרונות, בעקבות כישלון הדיאטות – העצמתה של מגפת ההשמנה מחד והעיסוק האובססיבי בגוף, בקלוריות ובמשקל מאידך – התפתחה גישה חדשה הממוקדת ב-well-being שלנו. מדובר בתפיסה טיפולית הצוברת תאוצה בקרב אנשי רפואה, דיאטנים וסוציולוגים.
בבסיס הגישה עומד רעיון השחרור. הכוונה היא לשחרר את המטופלים משפת הדיאטה, ששוקלת הצלחה או כישלון בקילוגרמים, להתנתק מכללי הברזל של ”מותר ואסור”, ולהתמקד בהחזרת האכילה למצב נורמלי תוך רכישת שפת האכילה האינטואיטיבית.
שפה זו מניחה שכולנו נולדנו עם קודים טבעיים של רעב ושובע, ולכן, שפה זו מצויה בבסיס של כל אחד ואחד מאיתנו. אלא שכבר בגיל צעיר היא השתבשה, ואנחנו איבדנו את הקודים הטבעיים הללו בהדרגה, אם זה בגלל הדיאטות וחברת השפע, או כי כבר מגיל צעיר אמרו לנו מה לאכול וכמה, וטרחו להודיע לנו שאנחנו בכלל לא יודעים למה אנחנו רעבים וכמה אנחנו צריכים לאכול.
שפת האכילה האינטואיטיבית נשענת על הטבע שלנו כבני אדם השונים זה מזה בצרכים, בתשוקות, ובכמויות האוכל להם אנחנו זקוקים. היא נשענת על כך שהגוף שלנו זקוק למזון בריא ומגוון, אבל לא פחות מזה גם למזון מענג שאינו בהכרח בריא. לא זו בלבד ששפת האכילה האינטואיטיבית אינה עוסקת בקלוריות, באוכל טוב ואוכל רע או בקילוגרמים, היא עושה שימוש תדיר במילים כמו כיף, רעב, טעים, משביע, בריא ומהנה והרעיון המרכזי המונח בבסיסה אומר: "תאכלו בדיוק כמה שאתם צריכים כדי להיות שבעים ומסופקים".
בהתאם לכך, האכילה מנוהלת על ידי מחשבות ששואלות האם אני באמת רעב\ה? מה אני מרגיש\ה שאני רוצה לאכול? כמה עליי לאכול כדי להרגיש שבע?, ומחשבות כמו:
- אני ראוי ליהנות מהאכילה.
- אני בוטח בגוף שלי ואני מצליח לזהות מה טוב לו.
- אני עושה ספורט למען ההנאה שלי.
- אני בוחר את העוגה הטעימה ביותר בחנות.
- המשקל אינו מהווה מדד לערכי.
- אני אוכל מזון טעים לפי הצרכים, הרצונות והתחושות שלי.
- אני רעב לאוכל חם.
- בא לי לפצח גרעינים.
ובשפת האכילה האינטואיטיבית שיח המחשבות ישמע כך:
"אני אחרי אימון שחייה. אכלתי בננה, ואחרי כמה דקות שתי פרוסות עבות של אננס טרי. כעבור חצי שעה הרגשתי שאני עדיין רעבה ואכלתי פרוסת לחם מלא עם חצי אבוקדו קטן.
"מאוחר יותר כמה חברות החליטו ללכת לשתות בירה ולאכול משהו. לא הייתי רעבה אבל התחשק לי לשתות בירה והצטרפתי אליהן. שתיתי כוס בירה, ובסוף גם אכלתי ארוחה מלאה. היה טעים. החלטתי לא להרגיש אשמה. אחרי הבילוי הזה הייתי מלאה כל הערב. לא אכלתי כלום עד ששכבתי לישון בחצות".
שפת האכילה האינטואיטיבית מניחה שכל אחד מאתנו יכול לזהות האם הוא רעב, למה הוא רעב, מה טעים לו, מתי הוא רוצה לאכול כמה ומתי עליו לסיים. היא מניחה שלכל אחד מאתנו סולם רעב ושובע שהם שלו בלבד, ושאם נאכל מתוך הקשבה אליו, נגיע למשקל הגוף בו נועדנו להיות ברמה הגנטית. משקל זה אינו בהכרח המשקל בו אנחנו רוצים להיות, אבל הוא לבטח המשקל בו אנחנו יכולים לחיות חיים מלאים ובריאים ולאכול באופן בריא ומיטיב.
אכילה אינטואיטיבית נעשית מתוך הקשבה לקודים טבעיים של רעב ושובע המשתנים מאדם לאדם ומורים לנו מה לאכול, מתי להתחיל ומתי לסיים. זו אכילה מתוך בחירה חופשית והנאה, לפי מגוון, טעם, הנאה ובריאות, והיא משוחררת מאיסורים וייסורים, תחושות אשם או חרטה. אכילה אינטואיטיבית מובילה אותנו למשקלנו הגנטי ומאפשרת לנו לשמור עליו.
איילת קלטר היא דיאטנית קלינית מומחית לטיפול בהשמנה והתנהגויות אכילה, מנהלת המרכז לטיפול בשפת האכילה ומרכזת התוכנית "דיאלוג האכילה" המרכז האוניברסיטאי אריאל שלוחת רמת אביב
נא להמתין לטעינת התגובות
