ושלא תעבירו אותו: כך תפחיתו את צריכת המלח
אכילה מיותרת של מלח משפיעה לרעה על לחץ הדם, ועלולה לתרום גם להתקף לב ולשבץ. אלא שאף אחד לא יודע באמת כמה מלח הוא אוכל. מהמלחיה אפשר להיפרד לשלום, אבל רוב הנזק מגיע ממוצרים מעובדים כמו פיצה, נקניקיות וקטשופ
המרכז האמריקני לבקרה ולמניעה של מחלות (ה-CDC) העריך לאחרונה את היקף הבעיה ופרסם דוח שלפיו רוב האמריקנים צורכים פי שניים מכמות הנתרן המומלצת. ועדה רפואית ייעודית החלה לחקור את הנושא על מנת למצוא דרכים להפחית את צריכת המלח הכללית בציבור. בין היתר נבחנות אפשרויות לרגולציה חדשה, למהלכים הקשורים בחינוך הציבור ולמאמצים מצידה של תעשיית המזון.
מאחר שהנתרן הוא מרכיב טבעי בחלק מהמזונות, אי אפשר להכחיד אותו לגמרי מהדיאטה, דבר שגם אינו מומלץ, שכן כמות מסוימת של מלח נחוצה לתפקוד הגוף. יחד עם זאת, המומחים סבורים שאם המאמצים לצמצום צריכת הנתרן יעלו יפה, תחול ירידה בשיעורי יתר לחץ הדם אשר בעקבותיהּ ירדו גם שיעורי התקפי הלב והשבץ – שתי סיבות המוות המובילות בארצות הברית.
"ישנם הרבה מִשתנים תזונתיים שמשפיעים על לחץ הדם, אבל המלח הוא העיקרי והמרכזי בהם", אמר לורנס אפל, פרופסור לאפידמיולוגיה ולרפואה בינלאומית במרכז הרפואי על שם ג'ון הופקינס, וחבר בפאנל המייעץ לוועדה הרפואית. "בגלל המלח, לחץ הדם הגבוה הופך למגיפה. אף אחד אינו יודע כמה מלח הוא צורך, ואף אחד אינו שולט בכמויות המלח; מהסיבה הזו הפתרון צריך להיות ברמה הציבורית".
לדברי אפל, הפרידה מהמלחייה עשויה להיות התחלה טובה, אבל יש לזכור שמרבית המלח מוכנס למזון כבר בשלב הכנתו במפעלים או במסעדות. המשמעות היא ששם צריך להיעשות השינוי הגדול, שכמובן צריך להגיע לצד שינוי תודעתי אצל הצרכן.
פיצה, למשל, היא מאכל פופולארי שכמות המלח בו גבוהה ביותר. יצרני הפיצות ייאלצו להיפרד ממתכונים ישנים וותיקים לבצק ולרוטב, ולהחליפם במתכונים חדשים. מהלך כזה עלול להרחיק את הצרכנים. בנוסף, הם ייאלצו להנדס גבינות חדשות, שכן המלח הוא רכיב עיקרי בגבינות הקיימות, לא רק בשל טעמו, אלא גם בשל סגולותיו כחומר משמר. בכל זאת, אפל סבור שהציבור יסתגל במהירות לשינויים בטעם. אם דבר לא ייעשה, הוא אומר, לחצי הדם ימשיכו לעלות ויגיעו לערכים מסכני חיים.
לפי הדוח שפִרסם המרכז לבקרה למניעה של מחלות, קרוב ל-70% אחוזים מהמבוגרים בארצות הברית צריכים להקפיד לצרוך פחות מ-1,500 מ"ג של נתרן ביום. מדובר באנשים שגילם מעל 40, באפרו-אמריקנים, ובאנשים הסובלים מיתר לחץ דם. יתר המבוגרים צריכים להקפיד לצרוך לא יותר מ-2,300 מ"ג ליום - בערך כפית מלח.
גורמים מהמרכז למדע ולהגנת הציבור - קבוצה להגנת הצרכן שב-2005 נאבקה להוציא את המלח מרשימת מרכיבי המזון הבטוחים של מִנהל המזון והתרופות האמריקני - טוענים שמזון מעובד ומזון שמקורו במסעדות אחראים ליותר מ-75% מהמלח הנצרך בציבור.
מייקל ג'ייקובסון, מנהל המרכז, טוען שעל מנת להפחית את כמויות המלח הנצרכות, יש צורך בחקיקת חוקים. לדבריו, בניגוד לצריכת השומן המופרזת שתוצאותיה ברורות לצרכן, תוצאות צריכת המלח המופרזת אינן כה ברורות. ג'ייקובסון גם הביע את אי שביעות רצונו מטרנדים חדשים של 'מלחי גורמה' או 'מלחים טבעיים', שלדבריו – גם הם, בסופו של דבר, מלח.
"המלח הוא אויב הציבור החדש
גורמים רשמיים בתעשיית המזון טוענים שהם נוקטים את האמצעים הדרושים לפיתרון הבעיה, אך מדגישים שאי אפשר לפתור אותה בבת אחת, שכן האמריקנים מורגלים לטעם מסוים, והמלח חיוני הן לשם יצירתו והן לשימור המזון. בהצהרה רשמית מטעם איגוד תעשייני המזון האמריקני, אמר רוברט בראקט, בכיר באיגוד, שכבר היום ישנם יותר ויותר מוצרים דלי נתרן שזמינים לצרכן.
מקורו של מרבית המלח הנצרך הוא במזון מעובד ולא במלחייה. הנה מספר דרכים להפחת צריכת המלח:
- קראו את פירוט רכיבי המזון על האריזות, ובדקו את תכולת הנתרן. חפשו את המילה סודיום על צירופיהּ (ושימו לב גם ל-soda כמרכיב אפשרי – למשל, סודה לאפייה).
- ישנן תרופות שמכילות כמות גבוה של נתרן, ולכן בדקו גם את מרכיביהן של תרופות שאתם נוטלים.
- בחרו במזון טרי, קפוא או משומר שאינו עתיר במלח. הימנעו מירקות משומרים שהומלחו.
- החליפו את המלח בתבלינים, שמכילים כמות נתרן קטנה יותר.
- אכלו אגוזים, שעועית ואפונה שאינם מומלחים.
- הגבילו את צריכת החטיפים המלוחים (כמו צ'יפס או בייגלה).
- בחרו מרקים שאינם מומלחים.
- כאשר אתם סועדים בחוץ, בקשו שמנותיכם יוכנו ללא מלח.
- שימו לבן למזונות הבאים, שהם למעשה מקורות המלח הנפוצים: פיצה, לחם לבן, גבינה מעובדת, נקניקיות, ספגטי, קטשופ, אורז מבושל, טורטיות, חטיפים מלוחים וחלב מלא.
תרגום: יעל גלר
נא להמתין לטעינת התגובות
