חיה ב-3 ספרות: די לדחיינות הדיאטה
למרות ערימת הזבל שנדבק לדפנות הקיבה שלי, אני לא אשתתף בטקס המסורתי של עם ישראל, שדוחה הכל לאחרי החגים. אני בדיאטה ללא הצהרות בומבסטיות
את ערמת הזבל הפרטית שהערה הגוף שלי אפשר לקשט בהרבה סוכרים, למרות שיחסית לנורמה של החגים היא עומדת בטווח. אלה ממצאי האוכל הספון אצלי בעורקים הלא-סתומים, בינתיים, חלק מתוצאות חיי ההוללות החלקיים שכפתה עלינו המסורת: שומנים מוקשים מהסוג הנמוך ברמה סבירה עד מזיקה, פחמימות ריקות ומלאות, תלוי ביום שבו נאכלו ונאגרו על קירות הקיבה והרבה חומרים לא מזוהים המורכבים מצבר צבעי מאכל וחומרי טעם וריח המודבקים עד רגע זה לדפנות המעיים.
עכשיו אני מתכוננת לטקס הדחיינות השנתי שלי ושל רוב עם ישראל, המלווה בחיוך עדין, מרוצה וחגיגי. אחרי החגים. אז, שם, אחרי ש, לכש, אז. אחרי החגים, כשהכל יהיה ממש מאחורי, ממש עם צאת כל כבודת הקודש מאזור סוף תשרי תחילת אוקטובר, בהתקרב אלינו חודש חדש - אתחיל שוב דיאטה. זאת אומרת - לא אתחיל ממש דיאטה, שהרי אני כבר בחצי רגל במירוץ החדש שלי.
מדעני נפשות ופסיכולוגים סידרתיים קוראים לזה "פרוקרסטיניישן" (procrastination), או דחיינות. אני יודעת איך זה נראה, מה זה מרגיש ולמה אני משתמשת בזה. זהו העוגן האחרון שבו אפשר להיתפס לפני שמוותרים ממש על רעיון התשובה. תשובת הגוף שהתחילה אצלי בראש השנה.
אין לי שום מושג למה יש לרעיון הזה כל כך הרבה טרמפיסטים. אנשים מתכננים הרים וגבעות אחרי החגים. מסבירים לאנשים שבתקופת החגים אי אפשר לעשות כלום, לתכנן כלום או לייצר חיים חדשים. כל זה בתנאי שכשיעברו החגים ומשק כרכרות הכבודה האנושית יעבור את השביל הראשי בכפר, הכלבים ינבחו והשיירה תעבור, הפריץ יעבור לכפר אחר ושוטה הכפר יצליח סוף סוף להתאזן נפשית. כל זה יקרה אחרי החגים.
אין לי שום מושג למה גם בזק, משרד התחבורה והמועצה לשלום החיה הנדירה מאמצים לעצמם את רעיון אחרי החגים, ואין שם מענה טלפוני בחולו של מועד. אבל ברור שנוח מאוד להעביר את מרכז כובד ההתחלה החדשה לאחרי משהו. כשדוחים את זה למועד מאוחר יותר חושבים שיהיה לנו יותר כח. שבמציאות ההיא, העתידית, הדברים יסתדרו לטובה. הדחיינות היא מקומם הנוח ביותר של רפי ההחלטות.
האם הם מבצעים את הרעיונות שלהם אחרי החגים? אני ממש לא יודעת, כי מאחורי כל דחייה מסתתרת דחיית-על בסיסית
כן, גם אני גזרתי קופון במועדון מעריצי "אחרי החגים". רק שעם פרוץ חגי השנה הזאת שששטפו אותנו לטובה החלטתי להיות בצד הבטוח של מבוהלי המשימות. לקחתי על עצמי משימות קטנות בדרך. כאלה שיצליחו לתת לי משענת יותר טובה בהחלטה ההרואית העתידית שאחרי החגים אעשה דיאטה.
החלטתי שלא תהיה לי שום החלטת חיים עצומה שתואר באור יקרות שווה יותר אם אצמיד לה את הנספח הכל כך שחוק "אחרי החגים". אצלי הפעם הכל התחיל הרבה לפני החגים ובעזרת השם ההחלטות שלי, כוח החיים והציפורניים החזקות שלי יחזיקו מעמד עוד הרבה גם אחרי החגים הבאים, וללא הצהרות בומבסטיות. המטרות שלי כבר לא תלויות חגים יותר. יכול להיות שהשתחררתי?
נא להמתין לטעינת התגובות
