מחלה כפולה
מסתבר שנערות רבות החולות בסכרת נעורים סובלות מהפרעות אכילה. הבעיה: רבות מהן מצליחות להסוות זאת באמצעות המחלה
אחת הסיבות לדאגה שדיווחים אלו עוררו היא תוצאה של השילוב בין שתי המחלות: סוכרת ואנורקסיה, שעלול להיות הרסני ולהתבטא באיזון מטבולי גרוע, עיכוב בגדילה ומקרים חוזרים ונשנים של קטואצידוזיס מסכן חיים.
מתוצאות מחקר שנערך באוניברסיטת טורונטו בשנים האחרונות נמצא כי הפרעות אכילה בצורותיהן השונות, שכיחות פי שתיים בנערות ונשים צעירות עם סוכרת מסוג 1 מאשר בנערות וצעירות שאינן סוכרתיות.
על פי מחקרים נוספים, שכיחותן של הפרעות האכילה לסוגיהן בקרב נערות עם סוכרת מסוג 1 נעה בין 7% ל-11%. (בקרב האוכלוסייה הכללית שכיחותן של הפרעות אכילה הן 0.5% - 5%).
השכיחות הגבוהה של הפרעות אכילה בקרב נערות וצעירות סוכרתיות קשורה ככל הנראה לאספקטים השונים של הטיפול במחלה, וביניהם הצורך לתכנן את הארוחות ולחשב את המזון, המגבלות התזונתיות הנתפסות כגזירה בעיני הנערה והעלייה במשקל כתוצאה מהשימוש באינסולין.
כאשר גורמים אלו "נפגשים" עם גורמים נוספים, הקשורים לאישיות הנערה, למשפחה ולרגישות החברתית, הסיכון להופעת הפרעות אכילה - גדל.
נערות הסובלות מסוכרת מסוג 1 ומהפרעת אכילה חוות לא פעם סימפטום נוסף ייחודי לסוכרת והוא מניפולציה בהזרקת האינסולין לצורך ירידה במשקל.
בהרבה מן המקרים, בתקופה שלפני אבחון הסוכרת ועד השגת האיזון האופטימלי לאחר אבחון המחלה, הנערה חווה ירידה במשקל, ובשל הלחץ החברתי להיות רזה, היא מרוצה מכך.
כשמתחילים את הטיפול באינסולין ומגיעים לאיזון, מתחילה עלייה במשקל, שפעמים
הפחתה במינון האינסולין או אי הזרקה, נראית כמו דרך "קלה" לרדת במשקל, אך תוצאותיה מסוכנות ביותר: אירועי היפוגליקמיה והיפרגליקמיה רבים, רמות המוגלובין A1C גבוהות עקב איזון מטבולי גרוע, קטואצידוזיס והופעה מוקדמת של סיבוכי הסוכרת, בעיקר רטינופתיה (פגיעה בכלי הדם בעיניים, המובילה לפגיעה בראייה).
נוהגים לחלק את הפרעות האכילה ל-3 קבוצות עיקריות: אנורקסיה נרבוזה, בולמיה נרבוזה והפרעות אכילה שאינן ספציפיות. הקריטריונים לאבחון כל מחלה הם ברורים, ומעודכנים מדי מספר שנים מחדש על ידי ארגון הפסיכיאטרים האמריקאי.
הקריטריונים לאנורקסיה נרבוזה:
פחד גדול מעלייה במשקל, גם במצב של תת משקל.
סירוב לשמור על משקל גוף תקין מינימלי, לפי הגיל והגובה.
שיבושים או הפסקת קבלת המחזור הסדיר (למי שכבר יש), והופעתו רק לאחר נטילת הורמונים.
הפרעה בתפיסת הגוף, והפרזה בתפיסת חשיבות משקל הגוף בהערכה העצמית או הכחשת החומרה של משקל גוף נמוך.
הקריטריונים לבולמיה נרבוזה:
אפיזודות חוזרות של התקפי זלילה.
התנהגות "מפצה" לצורך מניעת עלייה במשקל, כמו הקאה מכוונת, צום, פעילות גופנית מוגזמת או שימוש לא נכון במשלשלים, משתנים ותרופות אחרות (כולל אינסולין!).
התקפי הזלילה וההתנהגות המפצה מתרחשים לפחות פעמיים בשבוע במשך שלושה חודשים.
הערכה עצמית המבוססת באופן מוגזם על צורת הגוף והמשקל.
הפרעות אכילה שאינן ספציפיות כוללות טווח רחב יותר של הפרעות בעלות סימפטומים דומים לאנורקסיה או בולמיה, אבל ללא אחד מהקריטריונים של הפרעות אלה.
למשל: סימפטומים של אנורקסיה ללא בעיה בתפיסת הגוף, סימפטומים של אנורקסיה מבלי הפסקת המחזור, סימפטומים של בולמיה ללא הפרזה בהשפעת המשקל על הדימוי העצמי או סימפטומים של בולמיה עם תדירות שונה של התקפי זלילה והקאות.
למרות שאנורקסיה ובולמיה הן ההפרעות ה"פופולאריות" יותר, המקבלות את תשומת הלב התקשורתית, גם הפרעות אכילה שאינן כוללות את כל הקריטריונים עלולות לפגוע באיכות החיים ובבריאות של הנערה.
לפעמים קשה לאבחן אם מדובר בדפוסי אכילה לקויים או בהפרעת אכילה ממשית מאחר ולהפרעות אכילה יש מאפיין "סודי" ומרבית בני הנוער ינסו להסתירן מהמשפחה ומהחברים הקרובים.
עם זאת, ישנם מספר סימנים לזיהוי של הפרעות אכילה בקרב צעירות סוכרתיות:
איזון מטבולי לקוי למרות היענות כביכול "טובה" לטיפול
סימנים של היפרגליקמיה כמו השתנה מרובה, צמא מוגבר, רמות סוכר גבוהות במיוחד ו/או עייפות.
סימנים של היפוגליקמיה כמו רעד, בלבול, הזעה, חרדה ועילפון.
התעסקות מרובה בדימוי הגוף, הערכה עצמית, משקל ואכילה.
שינויים במצב הרוח, עצבנות, חרדה, דיכאון, ביקורתיות כלפי מראה ושנאה עצמית
לאחר שההורים מבינים את מהות המחלה ויודעים לזהות את סימניה, חשוב לזכור שהנער או הנערה לא בהכרח ירצו להודות בקיומה וינסו להכחיש שקיימת בעיה כלשהי.
הדבר הטוב ביותר הוא לעדכן את הגורם המטפל (הצוות הרב מקצועי שמטפל בנערה: רופא, דיאטנית, אחות סוכרת) בסימנים או בחשד ולבקש הפנייה לטיפול במקום המוסמך לכך.
הטיפול המוקדם הוא חשוב מאוד בהפרעות אכילה, משום שככל שהזמן עובר והפרעת האכילה נמשכת, היא קשה יותר לטיפול.
הטיפול בהפרעות אכילה אצל חולי סוכרת הוא חשוב אף יותר, משום שאי איזון מטבולי גורר עימו גם נזקים ארוכי טווח, ומזרזות פגיעה במערכות הגוף שמקורן במחלת הסוכרת. (פגיעה בכליות, בראייה, וכו').
הכותבת היא דיאטנית קלינית, מרכז הסוכרת "גפן מדיקל"
נא להמתין לטעינת התגובות
