היבשת האבודה של הדינוזאורים

בישימון נידח במדינת יוטה בארצות הברית, במעמקי מבוך של מצוקים תלולים וערוצים חרבים, אפשר להבחין בגולגולות ענקיות, בקרניים מחודדות ובזנבות ארוכים בני מיליוני שנים המבצבצים מהאדמה. שכבת הקרקע הצחיחה האוצרת את המאובנים האלה הייתה בעבר סלע משקע שהצטבר בחופו המזרחי של גוש יבשתי צר וארוך, אשר השתרע לאורך 6,500 קילומטרים, מאוקיינוס הקרח הצפוני עד מפרץ מקסיקו.

הגוש היבשתי הקדום הזה, לרמידיה שמו, היה מקום חיות משגשג, חמים וביצתי. הוא נוצר לפני 90 מיליוני שנים, בתור הקרטיקון העליון, כאשר פני הים התרוממו, הציפו את החלק האמצעי של צפון אמריקה ופיצלו אותו לשניים. כיום קבור הגוש היבשתי תחת פני הקרקע של מערב ארצות הברית, והגישה אליו אפשרית רק בשטחי הבתרונות השחונים של מדבריות יוטה, היכן שהרוח והגשם חשפו את שכבות הקרקע עתירות המאובנים.

אחד האזורים האלה נמצא בסביבת האתר הלאומי גרנד סטרקייס-אסקלנטה (Grand Staircase-Escalante) ביוטה. הבתרונות החשופים שורצים שרידים של יערות טרופיים קדומים ומאובנים של דינוזאורים ייחודיים ממינים שלא נמצאו במקומות אחרים בעולם. משלחות של חוקרים עולות לרגל לאזור כדי לנסות ולענות על שאלה עיקרית אחת: מדוע חיו הדינוזאורים האלה רק כאן?

דיין ואיאן מילר, שני אחים מגודלי גוף, כמעט שני מטרים גובהם, נראים כמו כורי זהב שמחפשים את מזלם, אך למעשה הם צמד פליאובוטנאים בעלי שם שמנסים לפתור את התעלומה. באביב שעבר הם יצאו בחברת סקוט סמפסון, האוצר הראשי של המוזיאון לטבע ולמדע של דנוור במדינת קולורדו, והפליאונטולוג ג'ו סרטיץ', המומחה לדינוזאורים של המוזיאון, לחפש מאובנים בלרמידיה.

בשעת דמדומים, על רכס חד כתער בדרום יוטה, התקדמו האחים מילר בצעד שאנן המאפיין אנשי שטח. זקניהם היו מלאים גושי בוץ יבש, ומשקפי מגן חיפו על עיניהם מפני רוחות המדבר המלאות אבק. שאר אנשי הצוות היו במרחק של כמה קילומטרים משם, במחצבות מאובנים שהתגלו בשנים קודמות, אבל האחים מילר, יחד עם סמפסון וסרטיץ', יצאו לחפש אתרים חדשים. אחרי חודשים של עבודה במשרדו במוזיאון התקשה סמפסון, ראש המשלחת, להסתיר את שמחתו להגיע למקום "שבו לא דרך פליאונטולוג מעולם," ואולי לגלות אוצרות חדשים מהיבשת האבודה.

מאז שנת 2000 הוביל סמפסון לא מעט משלחות ללרמידיה העתיקה. החוקרים והתמיכה הגיעו מהמוזיאון לטבע של יוטה, מהמוזיאון בדנוור וממנהל המקרקעין של ממשלת ארצות הברית. העבודה התמקדה בעיקר בתצורת קייפרוביץ (Kaiparowits), שכבת משקעים בעובי 800 מטרים שתוארכה כבת 75 – 77 מיליוני שנים ואשר נחשפו בה מאובנים של אלפי צמחים ובעלי חיים - מאצטרובלי מחטנאים ועד תנינים, צבי ים ודינוזאורים. בייחוד דינוזאורים.

עושה רושם שבמשך קיומה, כ-20 מיליוני שנים, תפקדה לרמידיה כבית חרושת לדינוזאורים, שייצר בזה אחר זה מגוון מדהים של מיני דינוזאורים, גדולים וקטנים כאחד. אם נבין איך ולמה קר הדבר, אומרים החוקרים, נוכל ללמוד משהו בסיסי על יחסי הגומלין בין אקולוגיה לאבולוציה.


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון מאי 2014 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק

לקריאת כל התגובות ברצף