בנות מכאיבות יותר: על "תוקפנות חברתית" אצל ילדות
מחקרים מאשרים: בעוד הבנים נוקטים אלימות פיזית, הבנות מתעלות את התוקפנות מגיל צעיר למה שמכונה תוקפנות חברתית - עלבונות, איומים וחרמות. אלא שזו כואבת לא פחות, ומאמללת גם את הקורבן וגם את התוקפת. דבר אחד בטוח: אסור להתעלם ממנה
נשמע תמים? אז זהו, שממש לא. מתברר שגם ילדות יודעות להיות תוקפניות כבר מגיל צעיר, כדי להשיג שליטה. אלא שלעומת בנים, המשתמשים בתוקפנות פיזית ברורה וגלויה, בנות עושות שימוש בתוקפנות חברתית מתוחכמת יותר, ופחות גלויה.
"עד לפני כעשרים שנה מקובל היה לחשוב שבנות הן פחות תוקפניות מבנים," אומרת ד"ר קלודי טל, פסיכולוגית התפתחותית וראש התוכנית והחוג לגיל הרך במכללת לוינסקי. "ההתייחסות הזו הייתה מבוססת מחקרים וכך הוצגה גם בספרות המקצועית".
הכנסו לפייסבוק של להיות הורים והשארו מעודכנים
ההסבר לכך די ברור. כשהחלו בעבר לחקור תוקפנות בקרב ילדים, התייחסו תחילה לזו ש"תפסה את העין" - מכות, דחיפות ושאר גילויי תוקפנות פיזית - ונמצא שבנים אכן מעורבים בכך הרבה יותר מבנות. ואולם, עם השנים, עקב שינויים סוציולוגיים (למשל התחזקות מעמד האישה), התפתחות המחקר וריבוי מחקרים שבהם ביקשו את התייחסותם של ילדים לנושא, "התגלתה" תופעת התוקפנות החברתית (שמן הסתם הייתה קיימת, אבל לא הייתה ידועה למבוגרים).
"התברר שבנות אמנם פחות תוקפניות באופן פיזי, אבל הן מבטאות תוקפנות באופן חברתי, ואפילו מצטיינות בכך," אומרת ד"ר טל. ואף שגם בנים מפעילים תוקפנות חברתית (כשם שיש ילדות שמפעילות תוקפנות פיזית) היא שכיחה יותר בקרב ילדות. שיא התוקפנות החברתית מתרחש בגיל בית הספר היסודי, אבל ניתן לראות את ניצניה כבר בסביבות גיל .4-3
ד"ר תמר בר, המתמחה בהתפתחות רגשית וחברתית של ילדים בגיל הרך, מרצה בתוכניות הגיל הרך במכללת לוינסקי לחינוך ובאוניברסיטה העברית, מסבירה מדוע: "תוקפנות חברתית היא למעשה מניפולציה של היחסים בקבוצת השווים, ועל כן פעוט לא יכול להשתמש בה. מבחינה התפתחותית, אנחנו רואים כי בין גיל שנה לשלוש שנים שכיחה התוקפנות הפיזית. זו דועכת על פי רוב עם התפתחות היכולת השפתית-תקשורתית (למשל, היכולת לנהל משא ומתן) ויכולת הוויסות הרגשי. דווקא עם התפתחות היכולות האלה, לצד התפתחות הבנה רגשית-חברתית, רואים את ניצני התוקפנות החברתית."
"תוקפנות בכלל היא כל פגיעה מכוונת באחר, באופן פיזי, רגשי, חברתי או מיני," מסבירה ד"ר קלודי טל. "תוקפנות חברתית מתרחשת בין ילדים שהקשר ביניהם אינו שוויוני, ומטרתה לפגוע בקורבן באופן רגשי וחברתי. היא מבוססת על גילוי נקודת חולשה אצל הקורבן, ובאה לידי ביטוי בהקנטות, העלבות, קללות, נידויים, חרמות וניסיונות לבודד ילד זה או אחר."
ד"ר טל מדגישה כי תוקפנות כזו בהחלט מותירה צלקות. בגיל בית ספר (החל בכיתה ג(' היא מתבטאת אף בנידויים וחרמות מאורגנים. בגיל הגן היא באה לידי ביטוי בהערות, אמירות ואיומים רכים יותר, אך שעדיין פוגעים, כמו "אני לא חברה שלך," "אם לא תסכימי לעשות כך וכך, אני לא אזמין אותך ליום הולדת שלי" או, "אם תשחקי עם אופיר, אני לא אשחק איתך."
ולמה היא מתרחשת?
ד"ר בר: "אחד ההסברים מתייחס לסוציאליזציה בחברה ולתפקיד האישה בה. מאחר ומנשים מצופה לא להפגין תוקפנות פיזית, התוקפנות החברתית היא דרך מקובלת יותר לאישה להביע תוקפנות."
סיבה אחרת יכולה להיות היחשפות של הילדה לדפוס התנהגות כזה בביתה על ידי אחד או שני הוריה. ההתנהגות התוקפנית שלה היא גם תלויית אישיות. רוני, שהוזכרה בתחילת הכתבה, התגלתה כילדה נבונה מאוד, אך עם דימוי עצמי נמוך וקושי חברתי בולט. "כשבדקנו את מקורות הקושי שלה התברר שיש לה אמא ואחות מאוד דומיננטיות, ולכן בבית היא מתנהלת בכניעות, ואילו בגן היא מנסה להיות דומיננטית," מספרת ד"ר טל.
נועם, שנהגה לחבל בימי ההולדת של חברותיה, היא אחות תאומה, שמרגישה פחות אהובה
גילויי תוקפנות חברתית של ילדות מופיעים כמעט בכל גן, אומרת ד"ר טל. "זו תופעה חברתית נרחבת, והיא איננה בעיה רק של התוקפן והקורבן. מדובר בבעיה חברתית שצריך לעצור בעודה באיבה, בדיוק כמו תוקפנות פיזית. בניגוד לנטייה להתעלם מהתופעה, או להתייחס לילדים התוקפים כאל 'רעים' ולנדות אותם עוד יותר, שזו התנהגות שרק דוחפת אותם עוד יותר לפינה, חשוב להתערב באופן חינוכי-טיפולי ולא ענישתי."
אלא שלעומת תוקפנות פיזית ותופעות קולניות שקל לראות ולשמוע, תוקפנות חברתית היא הרבה יותר קשה לזיהוי, הן משום שהיא לא תמיד ברורה והן משום שהיא פחות נראית במסגרת הבית. "יש ילדים שחושפים התנהגות תוקפנית רק עם קבוצת השווים, משום שהמצב הקבוצתי מגביר את תחושת הלחץ, ובמצבי לחץ יוצאות התנהגויות יותר קיצוניות. אצל בנות, התוקפנות החברתית מופנית בעיקר כנגד חברות בקבוצת השווים. יחד עם זאת, אף שרואים אותה יותר במסגרת הגן, היא יכולה להתבטא גם בבית," אומרת ד"ר בר.
איך מזהים אותה בבית?
ד"ר טל: "לילדה עם תוקפנות חברתית בדרך כלל אין חברים וקשרים חברתיים עקביים והיא לא מוזמנת לאירועים, וזה סוג של איתות של דחייה חברתית. מעבר לכך, במפגשים בתוך המשפחה או בגינה הציבורית רואים שלילדה כזו יש דפוס של דורסנות, המתבטאת בכך שהיא מעליבה, עונה לא יפה לילדים אחרים, מרמה במשחקים וכדומה, או, במילים אחרות, לא מקיימת קשר שוויוני עם ילדים אחרים."
ואיך מזהים אותה בגן?
"צריך לערוך תצפית מאוד קרובה ומעמיקה ולהיות מאוד קשובים לשפת הילדים בזמן אינטראקציה ומשחק חופשי ביניהם בחצר, בפינות הגן ובהפסקה. בניגוד למשחק מונחה, שבו הגננת קובעת את הכללים - מי מדבר עכשיו, תורו של מי עכשיו וכדומה - במשחק חופשי הילדים הם אלה שקובעים את הכללים.
הסתכלות מנקודת מבט של קשרים שוויוניים תסייע למבוגר להבחין בין אירוע רגעי לבין דפוס. כלומר, בין צורך של ילד לשחק עם ילד ספציפי אחד בזה הרגע בלי לשתף ילד אחר במשחק, לבין ניסיון לפגוע/לשלוט בילד אחר, כדפוס. או בין קיומה של מערכת קשרים שוויונית, שבה פעם אני עושה מה שאת מבקשת ופעם את עושה מה שאני מבקשת, לבין ילדה שלא מקשיבה לילדים אחרים, לא שומרת על תור, עושה מניפולציות ומרמה במשחקי קופסה."
במקרים של גילויי תוקפנות חברתית ההורים צריכים לבדוק אם לילדתם יש חברות קבועות, ואם לא, עליהם לברר מדוע אין לה. מומלץ אף שיבחנו כיצד הילדה משחקת עם חברות שמגיעות לבקרה בביתה. הבירור הזה חיוני, שכן קיים קשר מובהק בין גילויים של תוקפנות חברתית ובין דחייה חברתית. לדברי ד"ר בר, "בדרך כלל, ילדה שמשתמשת בתוקפנות חברתית משתייכת או לקבוצת הדחויים, או לקבוצת השנויים במחלוקת.
כלומר, ילדה שחלק מהילדים מאוד אוהבים לשחק איתה, וחלק אחר מאוד לא אוהבים לשחק איתה. הסתכלות על הסוציומטריה של הקבוצה החברתית והכרת מפת הקשרים החברתיים בגן או בכיתה תאפשר לראות מי דחויה, ואם הסיבה לכך היא שימוש בתוקפנות חברתית, וכן לאתר בעיות בהקדם ולטפל בהן."
איך מטפלים בתופעה?
ד"ר טל: "ראשית, צריך להבין שחשוב לטפל בה, כי אחד ממרכיבי הרווחה החברתית של ילד הוא קשריו החברתיים, ואם הם נפגעים, הילד לא פנוי ללמידה. שנית, צריך להבין כי מדובר בדרך כלל בילדה שסובלת מקושי או מצוקה. משמעות הדברים היא כי מחד, צריכים להיות נחושים לעצור את התופעה משום שהיא לא תעבור מאליה. מאידך, באותה מידה של נחישות צריכים לא לפגוע בילדה הפוגעת, לא לפנות אליה בעוינות ולא לתת לה תחושה שהיא 'ילדה רעה."'
"חשוב לבנות תוכנית התערבות יומיומית שמונעת מהילדה הדורסת להפעיל את דורסנותה. כלומר, על הגננת להקדיש מדי יום פרק זמן מסוים בשעת המשחק הפתוח כדי להגיב בזמן אמת, כשהמוטו הוא 'אני לא ארשה לך לעשות כך וכך, וגם ילדים אחרים לא ירצו לשחק איתך אם תמשיכי להתנהג כך.'
"אם הילדה עשתה מניפולציה כלשהי, חשוב לקחת אותה הצדה ולהגיד לה 'ראיתי את זה ואני לא מרשה לך לנהוג כך. אני מבקשת שתיגשי ליורם (קורבן המניפולציה) ותתנצלי.' אם היא לא שמרה על תור, מתעקשים, לצד מתן ההסבר בצד, שהיא תשמור על התור.
"כשפועלים כך 10-5 פעמים בזמן אמת, מפרקים את דפוס התוקפנות. במקביל, חשוב לעזור לילדה לבנות קשרים שוויוניים. זאת ניתן לעשות על ידי צירופה לקבוצות ילדים שונות, וחיזוקה באמצעות מחמאות על דברים טובים שהיא עושה. המציאות מלמדת שאם מקפידים על התערבות בזמן אמת ומתן חיזוקים חיוביים, הילדה נפטרת מהדפוס הדורסני".
"לפני ההתערבות חשוב להיות מודעים לקשיים שתוקפנות חברתית מעוררת אצל הבת ולהבין שהתנהגות זו אינה לטובתה ואינה תורמת לקבוצת השווים," אומרת ד"ר בר, ובכך מפריכה את הטענה הרווחת כאילו תוקפנות חברתית היא דרך נכונה בימים אלו לשמור על מקום חברתי. נוסף על כך, היא רואה את תפקידו של ההורה בארבעה פרמטרים:
.1 להוות דוגמה אישית ליחסים חיוביים עם הזולת: חשוב שההורה יראה התנהגות של שיתוף פעולה ואמפתיה עם אחרים.
.2 להציב גבול ברור מאוד לפגיעה בזולת, תוך שימוש באמפתיה עם הילדה. כלומר, להציג בפני הילדה הפוגעת הן את התנהגותה והן את רגשותיה של הילדה הנפגעת. למשל, להגיד לה "אני חושבת שסיוון מאוד נפגעה מהדברים שאמרת לה," ויחד עם זאת לדרוש הפסקה של ההתנהגות הפוגעת: "אני לא ארשה לך לפגוע בה, כמו שאני לא ארשה לאף אחד אחר לפגוע בך." הבטחה של הגנה כזו יכולה לעזור לילדה להתמודד עם דחייה חברתית בדרך לא תוקפנית.
.3 להתערב בסיטואציה החברתית ולהגיב אליה מיד: "יש משמעות רבה ואפקט חזק להתערבות הנעשית בו במקום, כאשר הילד מעורר רגשית, מאשר כזו הנעשית מאוחר יותר (נגיד, בערב), כשהסיטואציה כבר נשכחה," אומרת ד"ר בר. מאחר שגם הילדה התוקפנית היא קורבן של מצב חברתי וקשה לה, צריך להתייחס לרגשותיה בעת שמעירים לה: "אני רואה שקשה לך. אז בואי נחשוב איך אפשר להתגבר על הקושי שלך." זהו מסר חשוב מאין כמותו.
.4 לחזק התנהגות חברתית חיובית: חשוב להיות יותר ערניים למשחק של הבת ולתת לה פידבק חיובי על התנהגות טובה. אפשר להגיד לה "היה לי מאוד נעים לראות אותך משחקת כל כך יפה עם סיוון. ראיתי ששתיכן משחקות יפה, צוחקות ביחד ומשתפות זו את זו".
הכנסו לפייסבוק של להיות הורים והשארו מעודכנים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם