כמות המלח במזון הולכת וגדלה - והצרכנים סובלים מלחץ דם גבוה
תחקיר מעריב עסקים: מיליון איש בישראל סובלים מיתר לחץ דם - ושניים מתים מזה בכל יום - אבל כמות המלח במזון רק ממשיכה לגדול. למרות שהקשר הישיר בין צריכת מלח ללחץ דם ברור ומוכח, המודעות כמעט לא קיימת - ומשרד הבריאות לא עושה דבר. באירופה, לעומת זאת, הפחיתו את מקרי המוות משבץ ב-70% באמצעות פיקוח על יצרני המזון
- גם תפריט בריא - מלוח מידי
- תגובת איגוד המזון
כמות הנתרן מאמירה ככל שהמוצר מתובל יותר, כך שבמקרים מסוימים תוכלו לצרוך את מכסת הנתרן היומית המומלצת לאדם לאחר שצרכתם מוצר אחד בלבד. המלח אמנם מהווה רכיב חיוני לשמירה על מאזן הנוזלים בגוף האדם, אך כמויות עודפות ממנו עלולות לגרום לעלייה בלחץ הדם ולהביא לתמותה משבץ.
לא בכדי ניתן ליתר לחץ הדם הכינוי "הרוצח השקט": לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הוא האחראי הישיר למותם של שני ישראלים מדי יום. מספר הסובלים מיתר לחץ דם בישראל כמעט הוכפל בתוך פחות מעשור - ומגיע כיום לכמיליון.
הציבור לא מודע לנתונים ולהיקף הבעיה, אך משרד הבריאות ויצרניות המזון מודעים לכך היטב - ולא עושים דבר. זאת בניגוד למדינות אחרות, שבהן הפגינו הרגולטורים ותעשיית המזון אחריות חברתית, אכפו חוקים ברורים ונוקשים על היצרניות - והצליחו להוריד דרמטית את שיעור הנפגעים מיתר לחץ דם ומתופעותיו הנלוות.
התרבות גילתה את המלח לפני כ-7,000 שנה. חשיבותו בתקופה העתיקה התבססה על יכולתו לשמר את המזון. עם השנים איבד המלח את תפקידו בשימור מזון נוכח התפתחות המקררים והמקפיאים - אבל תעשיית המזון הקפוא זכרה למלח חסד נעורים ושמרה לו מקום של כבוד במזון שאנו אוכלים.
לאור ההשפעה השלילית של המלח, משרד הבריאות בישראל ממליץ להגביל את צריכת המלח ל-1 גרם ביום לתינוקות עד גיל שנה ול-6 גרם ביום למבוגרים. כל 400 מ"ג נתרן כמוהם כ-1 גרם מלח, כך שההקצבה היומית המומלצת אינה עולה על 2,400 מ"ג נתרן ביום. אלא שהמלצות לחוד ומציאות לחוד.
בעוד משרד הבריאות ממליץ לצמצם את צריכת המלח - תזונת הילדים והמבוגרים הופכת לעתירת מזונות מעובדים, המכילים כמויות נתרן גבוהות.
לפני שאתם זורקים את המלחייה מהבית, כדאי שתדעו כי 85% מצריכת המלח מקורה בכלל במזון המעובד והמתועש - ולא במלח שאנו מוסיפים למזון. בדיקה של תפריט יומי סטנדרטי ובריא למדי מעלה כי ההמלצה לצריכת 2,400 מ"ג נתרן אינה ריאלית.
אם תפריט "בריא" חורג בהרבה מהמלצות משרד הבריאות, הרי שכאשר אנו מגישים לילדינו את אותו התפריט - החריגה רק מתעצמת, משום
פרופ' אהוד גרוסמן, מנהל מחלקת פנימית יתר לחץ דם בשיבא תל השומר ויו"ר "החברה ליתר לחץ דם", מציין כי את עיקר תשומת הלב יש להקדיש לצריכת הנתרן על ידי ילדים: "מחקרים בעולם מוכיחים שצריכת מלח היא עניין של הרגל. ילדים שהורגלו עוד בטרם מלאו להם שנה לצרוך את החטיפים המלוחים, יגלו העדפה לאורך השנים למזון מלוח יותר".
לקביעה הזאת משמעות קריטית, שכן מחקרים אחרים מוכיחים כי ככל שצורכים יותר מלח - כך נחשפים מהר יותר ליתר לחץ דם.
כ-20% מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל - מיליון איש - סובלים מיתר לחץ דם ראשוני בדרגה זו או אחרת. לפי נתוני שירותי בריאות כללית, מאז 2005 נרשמה עלייה של 20% בשיעור בני ה-40 ומעלה הסובלים מיתר לחץ דם. בכל שנה מצטרפים 60 אלף איש לקבוצת הסובלים מיתר לחץ דם ראשוני; רק 66% מהם מטופלים, ורק מחציתם מצליחים לאזן את המחלה.
הקשר בין צריכת מלח מוגברת ליתר לחץ דם כבר הוכח בדרכים רבות. אחד המחקרים החשובים ביותר לגבי השפעתה של הפחתת כמות המלח בדיאטה היומית התפרסם בשנת 2001 בכתב העת הרפואי היוקרתי New England Journal of Medicine.
מאות נבדקים, שחלקם סבלו מיתר לחץ דם וחלקם היו בריאים, הוזנו באופן מבוקר במזון ובו מלח בכמויות של 4, 6 ו-8 גרם ליום. רמות לחץ הדם שנמדדו בתום תקופת הניסוי תאמו באופן מובהק את כמויות המלח במזון שחולק לנסיינים.
במסגרת מחקר אחר, שהחל לפני 25 שנה בבריטניה, הותאמו דיאטות שונות לשתי קבוצות מבחן: דיאטה דלת נתרן ודיאטה סטנדרטית. כעבור 20 שנה נמצא כי הקבוצה דלת הנתרן התאפיינה בערכים נמוכים של לחץ דם.
לחץ הדם הגבוה שנמצא בקרב הקבוצה השנייה הוא אחת המחלות השכיחות ביותר בארצות המערב ובישראל - ומהווה גורם מרכזי בהגברת הסיכון ללקות בשבץ, באירוע מוחי, בהתקף לב ובאי ספיקת לב וכליות.
לדברי פרופ' מיכאל בורשטיין, מהיחידה ליתר לחץ דם בבית החולים הדסה הר הצופים, "הציבור משלם מחיר כבד על כמויות המלח העצומות במזון המוכן שמייצרות חברות המזון, בגלל תרומתו השלילית של המלח ליתר לחץ דם". פרופ' בורשטיין מדגיש כי חלק ניכר מהצריכה החריגה נובע מבורות של הציבור לגבי ההשלכות.
דורית אדלר, מנהלת מחלקת התזונה בהדסה עין כרם, נחרצת יותר באשר לבורות הציבור בנושא ומטילה את האשמה על היצרנים, שמציגים את המלח תחת המונח "נתרן".
לדבריה, "לא במקרה כותבים על אריזות המזון נתרן ולא מלח. רוב הציבור לא מקשר בין השניים - ולכן נרתע פחות מערכי הנתרן הגבוהים. מדובר במזון מזיק, ואפשר היה לצפות מיצרני מזון המדברים בשבח השקיפות, שיפרידו בין הנתרן למלח ויציינו את ערכי המלח תחת שם הרכיב - ולא תחת כסות הנתרן".
אדלר סבורה כי תעשיית המזון לא מנסה באופן מכוון להזיק לציבור, אך בפועל תרמה להרעה בבריאותו בעשורים האחרונים. "ב-20 השנה האחרונות הוכפלה כמות המלח בחטיפים ובמזון המעובד. בעבר לא היו ידועים הנזקים שגורם עודף המלח לבריאות, אבל היום התעשיינים כבר יודעים שיש להפחית את כמות המלח - אך אינטרסים שונים מונעים מהם לעשות זאת".
כשאדלר מזכירה אינטרסים, היא מתייחסת לכך שהמלח הוא חומר שסופח נוזלים - דבר שמגדיל את כמות המוצר, בלי להוסיף חומרי גלם; היא גם מתייחסת לתרומתו של המלח להארכת חיי המדף של המוצרים. סיבה מעניינת נוספת היא שמזון מלוח מעורר צמא - ובכך תורם לתעשיית המשקאות.
אדלר אמנם מפנה אצבע מאשימה כלפי תעשיית המזון, אולם בהשוואה למומחים שונים היא נשמעת סלחנית במיוחד. פרופ' בן עמי סלע, מנהל היחידה לכימיה פתולוגית בבית החולים שיבא, טוען כי "הדבר האחרון שמעניין את תעשיית המזון הוא בריאות הציבור, אחרת לא היו מוסיפים למוצרים כמויות מלח שמטרתן אך ורק לגרום לצרכן לצרוך עוד ועוד מהם. תעשיית המזון מנצלת את חוסר המודעות של הצרכנים לנזקים החמורים של המלח - ועושה ככל העולה על רוחה".
פרופ' סלע מסביר כי שיקולים מסחריים שונים הביאו ליצירת מעין קואליציה של תעשיות המזון בעולם, הפועלות להדחקת הרעיון שעודפי מלח בישול קשורים ישירות בהגברת לחץ הדם. לדבריו, "תעשיות אלה מפיצות את הדעה שהפחתת כמות המלח עשויה להשפיע רק על אחוז קטן באוכלוסייה, ולכן אין עילה להפחית את המלח במזון של כלל האוכלוסייה, שלא סובלת מלחץ דם מוגבר".
הוא מסביר כי "עודף המלחה חשוב בתעשיית הבשר המעובד, למשל, שכן ריכוז מלח גבוה מגדיל את כושר הספיחה של מים - וכך לעתים 10%-20% ממשקל הבשר אינם אלא מים, דבר שמגדיל את רווחי היצרן. צריכת מלח במזון יוצרת תחושת צמא וממריצה שתיית נוזלים. כל הפחתה של ריכוז המלח במזון משפיעה ישירות על צריכת משקאות קלים, מים מינרליים ובירה".
פרופ' סלע, שמאשים את תעשיית המזון בניצול חוסר המודעות של הציבור, לא חוסך ביקורת גם ממשרד הבריאות. לטענתו, לגוף האדם דרושה מחצית מכמות הנתרן המומלצת. "המלצת משרד הבריאות לצריכת 2.4 גרם נתרן ביום אינה תורה מסיני. משרד הבריאות הוא גוף שהולך בין הטיפות ונאלץ לעתים להתפשר - להתיישר עם המציאות ולהתבסס על נתוני הצריכה בפועל, ולא על צורכי הגוף".
ואכן, בעוד דוח של הארגון האמריקאי למניעת והפחתת לחץ דם (7-JNC) ממליץ להוריד את הצריכה היומית של נתרן ל-2.3 גרם, ההמלצות של ה-ESH וה-ESC באירופה מ-2007 הן לצריכת 1.5 גרם נתרן ליום. אולם הדבר קשה להשגה, ולכן ההמלצות עומדות על כ-2 גרם נתרן ליום.
לאור נתונים אלה קובעים במכבי שירותי בריאות, כי חשוב מאוד לצמצם את כמות המלח בתזונה. לדבריהם, תעשיית המזון משתמשת במלח לשימור המזון ולשיפור טעמו, לכן יש לקרוא בקפידה את תווית המזון ולצרוך מוצרים שתכולת המלח בהם לא עולה על 100 מ"ג נתרן ל-100 גרם מוצר. בנוסף, חשוב להימנע משימוש במלחייה בזמן הבישול והארוחה.
חוקרים אמריקאים טוענים כי הפחתה מתונה של צריכת המלח היומית עשויה להשפיע מאוד על בריאות הציבור. ד"ר כריסטין דומינגו מאוניברסיטת קליפורניה ועמיתיה מצאו, כי הפחתת צריכת המלח היומית בגרם אחד בלבד יכולה למנוע רבע מיליון חולי לב חדשים ו-200 אלף מקרי תמותה במהלך עשור.
במכבי שירותי בריאות מודים כי המלצות הרופאים למטופלים להיפטר מהמלח אינן יעילות מספיק, ולכן החוקרים סבורים ששינויי רגולציה - שיחייבו את חברות המזון להפחית את תכולת המלח במוצריהן או לסמן עליהם את תכולת המלח - הם המפתח לטיפול בבעיה.
הניסיון מארצות אחרות מראה ששינויים קטנים אלה אינם גורעים מטעמו של המזון או מרווחי התעשייה, אך תרומתם לבריאות הציבור גדולה מאוד. החוקרים ביצעו סימולציה ממוחשבת של מחלת לב ושבץ על מנת לאמוד את ההשפעה של שינויי מדיניות היפותטיים על בריאות אוכלוסיית המבוגרים בארה"ב.
הם העריכו כי באמריקה לבדה ניתן להציל יותר מ-800 אלף שנות חיים על כל הפחתה של 1 גרם מלח בצריכה היומית. הפחתה של 3 גרם בצריכת המלח היומית עשויה למנוע תחלואה ותמותה בדומה להפסקת עישון: ירידה של 6% במחלות לב חדשות, ירידה של 8% בהתקפי לב וירידה של 3% בתמותה.
כמויות הנתרן הגבוהות במוצרי המזון אינן גזרת גורל, והתבוננות בנעשה בעולם מוכיחה שאפשר גם אחרת. פרופ' בורשטיין מציג נתונים, שלפיהם בשנות ה-70 סבלה פינלנד משיעור התמותה משבץ הגבוה בעולם. בעקבות הורדת צריכת הנתרן בכשליש ירד שיעור התמותה בשנות ה-2000 ב-70%.
דורית אדלר מסבירה כי הדבר התאפשר בזכות חקיקה: יצרניות המזון חויבו לציין באופן בולט "עתיר נתרן" על גבי אריזות מוצרים המכילים כמות מסוימת של נתרן.
גם יפן אופיינה מאז ומעולם כמדינה שצריכת המלח בה גבוהה במיוחד, ובשנות ה-50 סבלה המדינה משיעור התמותה משבץ הגבוה בעולם. בזכות צמצום צריכת המלח נרשמה ירידה של 80% בתמותה משבץ. מנתוני ארגון WASH (World Action on Salt and Health), שסקר בחודש שעבר את שיעורי המלח במותגי מזון בינלאומיים במדינות שונות, עולה כי במדינות שבהן קיימת מודעות לערכי המלח - נמצאו באותם המוצרים ערכי מלח נמוכים לעומת מדינות אחרות.
לדוגמה, בדגני הבוקר "אול ברן" של קלוגס בקנדה נמצאו 2.15 גרם נתרן בכל 100 גרם, בעוד מעבר לגבול בארה"ב הכמות שנמצאה היוותה כשליש בלבד ועמדה על 650 מ"ג. במזרח התיכון נמצאו הערכים הגבוהים ביותר של נתרן בדגני "אול ברן" של קלוגס, המכילים 2.8 גרם לכל 100 גרם מוצר.
דגני הבוקר "פיטנס" של נסטלה מציגים טווח רחב של ערכי נתרן: 2.1 גרם בקולומביה, אך רק 1.3 גרם ברחבי אירופה. צ'יזבורגר כפול של ברגר קינג בברזיל מכיל 3.2 גרם נתרן, בעוד באנגליה אותו מוצר מכיל 2.1 גרם נתרן בלבד. ביג מק של מקדונלד'ס בקפריסין מכיל 2 גרם נתרן, בעוד בגואטמלה הערכים מאמירים ל-2.7 גרם לאותו מוצר.
גם קנטקי פרייד צ'יקן נמכר בגרסאות שונות בעולם ומכיל 3.7 גרם בניו זילנד, אך רק 2.4 גרם באוסטרליה. כריך 6 אינץ' ברשת סאבוויי באנגליה מכיל 3.7 גרם נתרן - בעוד בפינלנד מייצרת אותו הרשת עם 2 גרם נתרן בלבד.
פרופ' גראהם מקגרגור, יו"ר WASH, רואה בחומרה את התנהלותן של חברות המזון הבינלאומיות הנמנעות מצמצום כמות המלח במדינות שבהן המודעות אינה גבוהה דיה. השבוע טען מקגרגור כי "העובדה שיצרניות המזון מייצרות במדינות מסוימות מוצרים ובהם כמות נתרן נמוכה בהרבה - מעלה שאלות אתיות. זאת התנהלות צבועה מצד יצרניות המזון: הן מציגות הצהרות בריאותיות על גבי המוצרים שלהן, ובמקביל מוסיפות בחלק מהמדינות מלח למוצריהן - ללא כל צורך ובאופן לא שוויוני".
לדבריו, "הפחתה הדרגתית של כמות המלח יכולה בקלות להתבצע במוצרים בכל רחבי העולם. אנו דוחקים ביצרניות המזון לבצע את ההפחתה הזאת - ולא רק בחלק מהמדינות אלא בעולם כולו".
קטרין גנר, הדיאטנית הראשית של WASH, מוסיפה כי "אם קלוגס יכולה לספק לספרדים דגני בוקר עם כמות נתרן נמוכה, אין סיבה של תעשה זאת בכל המדינות שבהן מוצריה משווקים. ידוע כבר שהפחתת צריכת המלח תוכל להציל את חייהם של מיליוני אנשים - ולמרות זאת נראה שתעשיית המזון לא נלהבת לספק את הגרסאות הבריאות יותר של מוצריה ברחבי העולם".
המומחים השונים שאיתם שוחחנו מסכימים כי בסופו של דבר הדיון בנושא מתנקז לסוגיית המודעות. ואכן, סקר שערכה מכבי שירותי בריאות לקראת היום הבינלאומי המוקדש ליתר לחץ דם מעלה תמונה עגומה במיוחד באשר למודעות לנושא. הסקר נערך כדי לבדוק את רמת הידע וההתנהגות של הישראלים בנוגע לשימוש במלח ואת הקשר שלו ללחץ דם גבוה.
68.6% מהנשאלים הודו כי אף פעם אינם בודקים את תכולת הנתרן במזון: יותר מ-80% מהצעירים אינם בודקים אף פעם, לעומת 60% מהמבוגרים יותר (מעל גיל 35).90% מהנשאלים טענו שהיו מפחיתים את כמות המלח שהם צורכים, אם רופא היה ממליץ להם לעשות זאת.60% לא ידעו שמלח מגביר את האכילה ולכן גורם להשמנה.
עוד נמצא במחקר חיזוק לטענה כי הציבור כלל לא שמע על העלייה בכמויות המלח במזון - ורק 28% מהנשאלים היו מודעים לכך.
בנוסף, ממחקר שערך פרופ' גרוסמן עולה כי הציבור צורך הרבה יותר מלח מכפי שהוא מעריך. במסגרת המחקר תושאלו המשתתפים במשך 3 חודשים לגבי התפריט היומי שלהם, לצורך הערכת כמות המלח שצרכו.
במקביל נבדקה כמות המלח בגופם - ונמצא כי צרכו כמות כפולה מכפי שהעריכו תחילה. "קשה מאוד להעריך את כמות המלח שצורכים, בעיקר במדינה שבה הבשר מוכשר בהמלחה והמזון המעובד תופס חלקים ניכרים יותר בתפריט של הציבור", מסביר פרופ' גרוסמן.
הנתונים שבידיו מעלים כי לא רק תעשיית המזון אחראית למחדל - אפילו במי הברז מצויות כמויות שקשה לאמוד. "בעוד כמות הנתרן במי הברז בתל אביב היא כ-30 מ"ג לליטר, הרי שבבאר שבע הכמות היא פי 10: 300 מ"ג לליטר. אדם ששותה 2 ליטרים צורך בלי לדעת 600 מ"ג נתרן".
למרות שבישראל אין מחקרים עדכניים המשווים בין צריכת הנתרן והשפעותיה כיום לבין עשורים קודמים, פרופ' סלע משוכנע כי בשנים האחרונות צריכת הנתרן גבוהה בהרבה מבעבר. "אנשים אוכלים היום מזון מלוח במיוחד, כיוון שזה מה שמוכרים להם בסופרמרקט.
בנוסף, ככל שאוכלים יותר, צורכים יותר מלח. מהעלייה בשיעור האוכלוסייה הסובלת מעודף משקל ניתן להקיש לגבי העלייה בכמות המלח הנצרכת.
דרך נוספת לחזק את ההערכה כי חלה עלייה חדה בצריכת מלח הינה הימצאות יתר לחץ דם בקרב הסובלים מסוכרת סוג 2, מחלה ששיעור הסובלים ממנה עולה בקצב מסחרר, וכיום אחד מכל 20 איש לוקה בה. לכן אין ספק שמספר האנשים שלוקים ביתר לחץ דם נמצא בעלייה".
כדי להקדים תרופה למכה, מקדימים לאחרונה הרופאים את הטיפול התרופתי נוכח הסכנה הקיומית הנשקפת ממנה. בעוד בעבר הרפואה החלה לתת טיפול תרופתי לסובלים מיתר לחץ דם רק מעל ערך של 140, הרי שכיום כבר כשעולה לחץ הדם מהערך הנחשב תקין (120) ל-125 - מתחיל טיפול מקדים.
"השפעת המלח אינה מיידית. הגוף הוא מכונה סבלנית, כך שילדים שצורכים כמויות מלח גבוהות לא יחלו בגיל 12-14. אבל במקום שיחלו בגיל 40-50, הם יהיו בבעיה כבר לפני גיל 30", קובע פרופ' סלע.
הגברת המודעות של הציבור להשפעות לחץ הדם על בריאותם, לצד הקדמת ההתערבות התרופתית, תורמות לא מעט כסף לתעשיית התרופות המיועדות לטיפול ביתר לחץ דם. שוק מדי לחץ הדם הביתיים מגלגל כ-12 מיליון שקל בשנה. לפי ההערכות, בכל שנה קונים כ-150 אלף ישראלים מד לחץ דם, ורובם נמכרים באמצעות קופות החולים ומחירם 49-99 שקל בממוצע.
מנתוני חברות הפרמצבטיקה לגבי 7 המדינות המתועשות המובילות (ארה"ב, צרפת, גרמניה, איטליה, ספרד, אנגליה ויפן) עולה, כי בשנת 2001 טופלו במדינות אלה 182 מיליון בני אדם בניסיון להוריד את לחץ הדם שלהם. לפי התחזיות, בשנת 2011 יעלה מספרם באותן מדינות ל-205 מיליון.
בשנת 2001 נמכרו ב-7 המדינות הללו תרופות להורדת לחץ דם בסך 16.4 מיליארד דולר, ובהתאם לעלייה הצפויה במספר המטופלים - יגדל שוק התרופות להורדת לחץ דם בכ-13% ויסתכם בכ-18.5 מיליארד דולר.
את הסימן הראשון לכך שהצרכנים בעולם מתחילים לזהות את הקשר בין המזון המוכן למצבם הבריאותי ניתן לראות בתביעה שהוגשה לפני כשבוע בניו יורק נגד רשת המסעדות Denny's. התובעים טענו כי צריכת הארוחות עתירות המלח שהרשת מציעה עלולה לגרום לעלייה בלחץ הדם - הידוע כגורם למחלות לב, לשבץ ועוד.
הארוחה שמציעה המסעדה - הכוללת 2 ביצים עם בייקון קצוץ, חזיר, נקניקיות, גבינה עם רצועות חזיר, 2 רצועות נקניקייה, בראוניז ו-2 פנקייקים - מכילה 5,690 מ"ג נתרן. התובעים ציינו כי ניסו להגיע להבנה עם הרשת במהלך השנה, אך היא סירבה להפחית את כמות המלח בתפריט במידה שדרשו.
אולם מי שחושב שכמויות נתרן מופרזות כל כך הן נחלתם הבלעדית של התפריטים האמריקאיים - כדאי שיחשוב שוב. גם כמויות הנתרן במוצרי המזון הישראליים מדאיגה במיוחד: ב-100 גרם נקניק קבנוס יש 990 מ"ג נתרן.
גם הפסטרמה, הנחשבת בריאה, מכילה כמות גבוהה מאוד של 700 מ"ג נתרן ב-100 גרם. 50 מ"ל רוטב אלף האיים שתוסיפו לסלט יתרמו 430 מ"ג נתרן. כמות דומה של מלח יספגו הילדים שטובלים את השניצל בקטשופ; כמה כפות רוטב סויה, שיעניקו למנה טעם אוריינטלי, יוסיפו לגופכם כמות עצומה של 3,000 מ"ג נתרן.
הסלטים המלווים את הארוחה, כמו חומוס, טחינה וסלט חצילים, מכילים 350-550 מ"ג נתרן לכל 100 גרם. החטיפים המלוחים מכילים 650-850 מ"ג נתרן בממוצע - אך גם המתוקים תורמים לא מעט למאזן המלחים בגוף. דגני הבוקר אחראים לכ-500 מ"ג נתרן לכל 100 גרם, הביסקוויטים תורמים כ-300 מ"ג נתרן, ואפילו העוגיות הראשונות לתינוקות מכילות 121 מ"ג נתרן ל-100 גרם.
בניגוד למדינות מתקדמות, אצלנו כמעט לא קיימים נתונים לגבי ערכי לחץ הדם של הישראלים. קופות החולים נדרשות להציג למשרד הבריאות גידול במספר המבוטחים המבצעים בדיקות לחץ דם - אך הערכים לא מתועדים. יתרה מכך, גם ההשוואה לעשורים קודמים כמעט אינה אפשרית. בשירותי בריאות כללית הסבירו כי הנתונים המוקדמים ביותר שניתן להשוותם לנתונים הנאספים היום הם משנת 2005.
מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, העורכת סקר בריאות מדי כמה שנים, עולה כי שיעור הסובלים מיתר לחץ דם עולה בקצב מדאיג. מתוצאות סקר הבריאות של הלמ"ס שנערך בשנים 1999-2000 עולה, כי יותר מחצי מיליון מתושבי ישראל, אשר היוו כמעט 9%, היו חולים ביתר לחץ דם, כמחציתם בני 65 ומעלה.
כעבור 4 שנים, במסגרת סקר בריאות הנפש הבינלאומי של ארגון הבריאות העולמי, נמצא כי שיעור החולים הישראלים כבר עמד על 15.15% - בדומה לאוכלוסיית בלגיה וגבוה משמעותית מדנמרק, שרק 9.05% מאוכלוסייתה סובלים מיתר לחץ דם.
דורית אדלר מעריכה כי בישראל נדרשת חקיקה דומה לזאת שקיימת בפינלנד - אשר תחייב את יצרני המזון לציין "עתיר נתרן" על גבי אריזות מוצרים המכילים כמות גבוהה יחסית של נתרן.
פרופ' סלע מעריך כי לובי יצרני המזון בכנסת יהדוף כל ניסיון לכפות עליהם תנאים מגבילים, ולכן לשיטתו יש להגיע להבנות עם תעשיית המזון ולבצע את השינוי הנדרש בהסכמה, ולא בכפייה.
גם פרופ' בורשטיין מעריך כי חקיקה לא תעזור במקרה זה נוכח קשיי האכיפה, אך להערכתו, מי שיכול להוביל את השינוי הם דווקא הצרכנים עצמם: "כשתתעורר מודעות לנושא, הצרכנים יחפשו מוצרים דלי נתרן ויימנעו מצריכת מוצרים עתירי נתרן. רק אז תתעורר תעשיית המזון ותצמצם את כמויות המלח בפסי הייצור".
נא להמתין לטעינת התגובות
